אם אין הסימנים מטעים, ישראל עומדת לסגת כך או אחרת שוב. בשלב ראשון בלי לפרק יישובים. בשלב שני, תוך החרבת ישובים, או מה שגרוע יותר, מסירתם השלמה לפלסטינים (אולי כפיצוי ראשון על חשבון בעיית הפליטים, כאילו אנחנו אשמים בה).
אנחנו כבר בעיצומו של המהלך, בניצוחה של ארה"ב, שמספרת לנו מפי אובמה עד כמה גדול האיום עלינו, כולל האיום הדמוגרפי, אם לא ניסוג ונקים מדינה פלסטינית.
והכל הבל מסוכן, הנובע מאי הבנה מסוכנת, או מזדון תועמלני מכוון, כשנתניהו עצמו, למרבה הצער, חוזר על הסיסמה האווילית שעל פיה הקמת מדינה פלסטינית תמנע את סכנת הפיכתה של ישראל למדינה דו לאומית. אבל ההיפך הוא הנכון. הקמת מדינה פלסטינית במתווה הנוכחי (מעבר לרשות הפלסטינית המבורכת) תביא אסון על ישראל, ותקרב מאוד את הפיכת ישראל כולה למדינה פלסטינית, עם הגליל תחילה, שבו יש רוב ערבי, והמשולש אחר כך.
אגב, גם אני בעד מדינה פלסטינית אבל מסוג אחר לגמרי: ריבונות פלסטינית אזרחית האחראית לכל ערביי ארץ ישראל (ערביי ישראל והפלסטינים גם יחד) מול ריבונות ישראלית האחראית על כל הישראלים בארץ ישראל, כולל כל ההתנחלויות, כמובן, כשצבא בינלאומי משמעותי מאוד באיזורי החיכוך מבטיח את הביטחון.
אבל ככל שהדברים נראים ברגע זה במו"מ לשלום, שאיננו אלא מום המסכן את עצם קיומנו, וככל שאנחנו יכולים לקרוא מבעד לכותרות השקריות, אנחנו הולכים לאסון חדש בנוסח הנסיגות הקודמות מסיני ומגוש קטיף. עונש על הסתגרותנו כמדינה יהודית מפלה וגזענית ברוח הרבנות ועל העדפת ההיי-טק והפלסטיק וגורדי השחקים על אהבת האדמה כפשוטה. אדמת ארץ ישראל. על כך ועל שאר חטאי חיינו אנחנו עומדים חס וחלילה להיענש עונש כבד.
הנה כמה מטמטומי היסוד במום לשלום:
טמטום ראשון: הדרישה מאבו מאזן להכיר בישראל כמדינה יהודית.
אין הבל גדול מזה ואין דבר מופרך מזה. זה לא יפתור שום דבר ולא יועיל בשום דבר, ואנחנו עוד נשלם מחיר מופקע על ההבל הזה. במדינת ישראל היהודית יש היום כמיליון וחצי ערבים, שכולנו מחוייבים כמובן בכבודם ובחרותם. האם הכרה של אבו מאזן בישראל כ"מדינה יהודית" תהפוך אותם ליהודים? האם היא תמנע מהם (ובצדק) לדרוש הכרה בזכויותיהם, בשפתם, בתרבותם, בדתותיהם? כמובן שלא. האם היא תמנע מערביי הגליל (לאחר "השלום") לדרוש סיפוח למדינה הפלסטינית בתוקף היותם רוב ערבי בגליל? האם זה יהפוך את ראאד סלאח ליותר יהודי? ליותר ישראלי? בקיצור, מדובר בהבל מוחלט וחסר משמעות.
טמטום שני. התביעה לתת לפלסטינים רצף טריטוריאלי. על מה מדברים כאן בכלל? האם לישראל "היהודית" יש רצף טריטוריאלי? האם היא לא מנומרת לאורכה ולרוחבה ביישובים ערביים, מהמשולש עד נצרת ומרהט עד אום אל פאחם? כלומר, ברגע שיש שליטה ביטחונית אפקטיבית ,לא צריך שום רצף טריטוריאלי. רק ששום ערבי לא ינסה לרצוח אותנו. זה כל מה שאנחנו רוצים. אבל זה למרבה הזוועה מה שהערבים עושים תמיד כשהכוח או השליטה הביטחונית בידם: הם רוצחים. ר' הטילים מעזה ונסיונות החבלה והרצח הבלתי פוסקים, שנמנעים רק בזכות השב"כ, המשטרה וצה"ל ובזכות "הכיבוש" והמחסומים והמעצרים שאינם אלא נסיון למנוע מהערבים לרצוח בנו. רק השבוע דקר שב"ח ישראלי בצומת גהה בפ"ת, ואולי גם נחתכו צינורות גז במטרה ליצור בפיצוץ תופת בשכונת ארמון הנציב.
טמטום שלישי: השאיפה "לפתור את הסכסוך אחת ולתמיד"
קרי המאוד לא חכם שואף "לפתור את הסכסוך אחת ולתמיד". באמצעות מה? באמצעות נייר כלשהו שייחתם עם אבו מאזן (תמורת נסיגה ישראלית כזו או אחרת מהשטח). אבל את מי יחייב הנייר? האם הוא יחייב את שני מיליון תושבי עזה בשליטת החמאס? האם הוא יחייב את מיליוני צאצאי הפליטים הפלסטינים? (כי הרי פליטים כבר כמעט שאין, ומה שיש הם בניהם ובני בניהם, האוחזים באופן מונשם לחלוטין ב"זכויות" הפליטים, תוך החזקתם במחנות פליטים מבישים. אוי לאותה חרפה ערבית).
האם "קץ הסכסוך" (בנייר שייחתם מול אבו מאזן חס וחלילה) יחייב את איראן? את מי זה יחייב? אז על איזה "קץ הסכסוך" מדברים פה? הרי ברגע שייחתם "השלום" יתחילו תביעות ערביי ישראל גם על שייח' מוניס (היום אוניברסיטת ת"א), וייפתח השער לגיהנום חדש של תביעות ערביות אינסופיות.
טמטום רביעי: "רק הקמת מדינה פלסטינית תמנע אסון דמוגרפי לישראל".
להיפך. זרימת מיליוני פליטים למדינה הפלסטינית העתידית (במידה שיחליטו לוותר לנו על הצפת ישראל עצמה בפליטים) תביא לרוב ערבי ברור בין הירדן לים. או אז תבוא התביעה למדינה אחת, קול אחד, כמו בדרום אפריקה של מנדלה. שלא לדבר על אינספור הפלסטינים שיציפו את ישראל, מצויידים באשרות עבודה. כי הרי יש שלום, ולכן אין סיבה לייבא "עובדים זרים". רק פלסטינים. שלא לדבר על כל מי שיבוא הנה באשרות תייר מכל מדינות ערב (כי הרי יש שלום). מיליוני ערבים כולל כל עשירי מדינות המפרץ - שיציפו את "המדינה היהודית", ויקבעו את זהותה הממשית והמסורעבת. תהליך ערביזציה איום מצפה לנו עם בוא "השלום" המיוחל. כל התרבות הישראלית, כל הזהות הישראלית, נוצרו כתוצאה מהמצור המבורך שנכפה עלינו. עם לבדד ישכון. עכשיו, כשהגבולות ייפרצו, יועמדו כל הזהות הישראלית וכל התרבות הישראלית בסימן הבולענות של השכנות הערביות. זהבה בן ששרה בשעתו בערבית למלך מרוקו היא רק דוגמית.
טמטום חמישי: "עם בוא השלום צפויה לנו פריחה כלכלית"
ממש כמו שהחתימה על הסכם עם מצרים בענייני גז העמידה אותנו ברגע מסויים בפני משבר חמור, כשטרוריסטים פוצצו שוב ושוב את צינורות הגז, ואנחנו נאלצנו להתנתק מן הגז הערבי, ולהעביר את חברת החשמל משימוש בגז לשימוש במזוט, כך כל ההסכמים הכלכליים העתידיים עם מדינות ערב יחשפו אותנו לאיומי חרם וניתוק בכל רגע (נניח, פרובוקוציה יהודית מבחילה כלשהי על הר הבית). הרי ראינו רק לפני כמה ימים איך כל הפרלמנט הירדני הצביע פה אחד בעד ניתוק היחסים עם ישראל. אז על מה ועל מי בונים פה?
כלומר, הפריחה הכלכלית המובטחת היא מלכודת מוחלטת לשוטים בלבד. ואנחנו אכן שוטים בכל מושגי היסוד שלנו על מה שקרוי "הסכסוך" הישראלי-פלסטיני, שאיננו אלא נסיון ערבי מאורגן ומתמשך להשמיד אותנו, פעם בדרך צבאית ופעם בדרך דיפלומטית. הנחמה היחידה: שומר פתאים ה'.
2. תוכלו להסביר לי (לאט) את חגיגת הטילים?
רגע, רגע, סביב כל חגיגת תפיסת הטילים 1,500 קילומטר מחופי ישראל, יש כאן משהו שאני לא מבין ואולי מישהו יכול להסביר לי (לאט): אם הטילים האלה מיוצרים בסוריה, שיכולה לכאורה לשגר את הטילים האלה אלינו בכל יום למשל, בתגובה על הפצצות ישראליות מסוימות בתחומה על פי פרסומים זרים איך בדיוק ולמה בדיוק אנחנו אמורים לנשום לרווחה כשהטילים הסוריים האלה לא הגיעו ליעדם (אם זה אכן היה יעדם) בעזה? האם עזה מסוכנת יותר מסוריה? האם החיזבאללה המצוי ממש פיזית בסוריה, לא יכול לשגר אותם לעבר ישראל אם יחליט הוא או שולחיו?
אז למה בדיוק אנחנו אמורים להירגע ולשמוח כל כך על תפיסת הטילים הזאת בדרכה לעזה? ולמה בדיוק איראן (שניסתה לשנע את הטילים) אשמה במקרה זה יותר מסוריה (שייצרה ומסרה את הטילים), גם בהנחה שאיראן ביצעה ותכננה את המהלך המפוצל והערמומי הזה (לא תעבדו עלינו): לשגר תחילה את הטילים האלה לעיראק, כדי לעטוף אותם בקמח, ואז לשגר אותם לסודאן כדי שיגיעו לרצועת עזה? איך בדיוק? דרך המנהרות? הרי כבר אין כמעט מנהרות? דרך הים? הרי ישראל שמה מצור על עזה? תאמינו לי, לא הבנתי שום דבר.
3. גם שלמה ארצי המאוחר נפלא. שי להב, תפסיק לקשקש
בזווית העין ראיתי קצה של איזשהו משדר שהוקדש לשלמה ארצי ולאהבה הגדולה הנמשכת אליו, ובקצה העין ראיתי לרגע את מבקר המוזיקה שי להב מכריז ש"התקליט הטוב האחרון של שלמה ארצי היה 'ירח' מלפני 20 שנה".
אבל שי להב (שהיה פעם העורך שלי כשכתבתי בתרבות מעריב, אבל הרי אנחנו כאן לא כדי להגן על עורכינו לשעבר) מדבר שטויות למרבה הצער. שלמה ארצי כתב שירה נפלאה בעשרים השנים האחרונות, ודי אם נזכיר שירים כמו "האמיתי" ("לכל מקום שלא תלך, קח איתך שני בגדים ודוכיפת") או הדואטים עם אריק איינשטיין ("חוזרים הביתה") ואברהם טל ("אלוהי"). היש יפים מאלה?
ארצי הוא מן הנדירים שלא מזייפים אף פעם את נפשם. תמיד אמיתי, תמיד עמוק, תמיד מעודן, תמיד מקסים. תמיד בשל. זה גם מה שמסביר את הגניזות שגנז מפעם לפעם דברים שיצר. הוא לא נשמע לעצמו מספיק אמיתי. "בשלות היא הכל" כתב פעם שייקספיר, אבל כדי להבחין בבשלות אדם צריך להיות בשל בעצמו. יכול להיות ששי להב איננו בשל מספיק כדי להבחין בבשלות של שלמה ארצי?
4. התנ"ך והשירה. חמדות סוף השבוע
א. המילה "בעלי" תתבטל
ו?ה?י?ה ב?י?ו?ם ה?הו?א נ?א?ם י?הו?ה ת??ק?ר?א?י א?יש??י ו?ל?א ת?ק?ר?א?י ל?י עו?ד ב??ע?ל?י (הושע, פרק ב', פסוק י"ח)
המילה המאוסה "בעלי" לא תתקיים עוד באחרית הימים. המילה שתחליף אותה היא המילה "אישי" , וזו הבטחה אלוהית, אם אנחנו מבינים נכון את פסוק י"ח בפרק ב' בספר הושע, שהיה אגב נביא מדהים. בין השאר התחתן במצוות אלוהים (כדי להמחיש את בוגדנות העם) עם אישה בוגדנית במיוחד, "אשת זנונים" ,ככתוב, ששמה היה "גומ?ר", לא פחות (כמו "המגמרת" מאסקימו לימון).
אבל הנה כאן מבטיח לנו דווקא אותו הושע בשם אלוהים כי המילה המקסימה "אישי" תחליף את המילה האומללה "בעלי". וזהו חלק מחזון אחרית הימים של הנביאים. וכבר אמרתי, ואגיד את זה שוב, אם רק ייתנו לי, כי אין חשוב מזה בעיני: התנ"ך הוא ספר שמתחיל בגן העדן של ראשית הימים ונגמר בגן העדן של אחרית הימים על פי הנביאים. ואם בראשית התנ"ך, אחרי היציאה מגן העדן הראשון, עדיין מתקיימת אפליית נשים (כי התנ"ך משקף בכל דור גם את רוח הדור, "ע?ת א?ש??ר ש??ל?ט ה?א?ד?ם ב??א?ד?ם ל?ר?ע לו?", ככתוב בקהלת) , הרי בגן העדן האחרון של אחרית הימים, לא ישלוט אף אחד באף אחד וגם לא באשה. "אישי" ולא "בעלי". גם את זה כדאי לנו - במיוחד לנו, עם בתי הדין הרבניים האיומים שלנו - לזכור ביום האישה הבינלאומי.
ב. אגי משעול רוצה להכיר את האיש שבקיר
אפילו אין צורך ביום האישה הבינלאומי כדי להזכיר לנו שהמשוררים הכי טובים היום הן משוררות. לא רק המשוררות, אבל בעיקר המשוררות. הן הרוב בין המשוררים הטובים ביותר. עברו פחות ממאה שנה מאז שהמשוררות היו חלוצות בודדות בשירה העברית החדשה, "אחיות חורגות", כשם ספרו של דן מירון על ראשית שירת הנשים בשירה הישראלית ("אמהות מייסדות אחיות חורגות", הוצאת הקיבוץ המאוחד), שבו הוא עוסק בארבע משוררות ראשונות: רחל, יוכבד בת מרים, אלישבע ואסתר ראב ועד ששירת הנשים פרצה אל קידמת השירה העברית.
האמת שלהן, המיידיות שלהן, הווידוי שלהן, מתאימים איכשהו לרוח הדור הרבה יותר מן הנטייה האינטלקטואלית יותר והליטראטית יותר של המשוררים. זהו זמן המשוררות ללא ספק. הנה למשל שיר מקסים של אגי משעול, "שאלה למקרוביוט" (מקרוביוט הוא תזונאי טבעוני ברוח הפילוסופיה של המזרח הרחוק). התוודעתי לשיר הזה לראשונה בימי האח הגדול, כשקורין אלאל ואני עשינו איזשהו סיבוב בחצר, ואני ביקשתי ממנה להשמיע לי איזשהו שיר שהלחינה. קורין בחרה לשיר לי באופן פרטי לגמרי (תקנאו) את השיר הזה של אגי משעול, "שאלה למקרוביוט", בהלחנה המקסימה שלה.
זהו שיר שכולו שאלות אירוניות, אבל בכל זאת מלאות משמעות רוחנית ונפשית, לאותו תזונאי ברוח סינית-הודית שנתן לאגי את עצות התזונה והחיים: האם הטבעונות החדשה ברוח המקרוביוטיקה תצמיח לה כנפיים רוחניות:
"ו?א?ם י?ה?י?ה ג?ו?פ?י ע?ש?ו?י מ?א?ר?ז מ?ל?א/ ה?א?ם ת??צ?מ?ח מ?מ??נ?ו? נ?פ?ש? יו?ת?ר ז?כ??ה?"; האם בעקבות הטבעונות תצא ממנה כל הג'יפה: "ה?ת?צ?א ה?פ??ר?ש??דו?נ?ה/ א?ם א?נ?ש??ך? ע?ג?ב?נ?י?ו?ת ש??ק?טו?ת?"
וגם שאלות בתחום האהבה ,כמובן, כי אין אישה בלי התעניינות יתרה באהבה (סליחה על השוביניזם הגברי): "האם אכיר את האיש שבקיר?" בשים לב לאופי המסתגר והנוקשה לפעמים של גברים יש לצירוף המזומר הוותיק "האיש שבקיר" משמעות חדשה ומבדחת. שיר יפהפה בלחן יפהפה של קורין אלאל:
אגי משעול/ ש??א?ל?ה ל?מ?ק?רו?ב??יו?ט
ו?א?ם י?ה?י?ה ג?ו?פ?י ע?ש?ו?י מ?א?ר?ז מ?ל?א
ה?א?ם ת??צ?מ?ח מ?מ??נ?ו? נ?פ?ש? יו?ת?ר ז?כ??ה?
או? א?ם ח?מ?ש???ים ב??ר?כו?ת י?פ?ל??ח ר?אש??י א?ת ה?מ??י?ם, ה?י?ת?פ??ז??ר
מ?מ??נ?ו? נ?ח?יל ה?פ??ט?פ?ו?ט?ים
ו?ת?פ?ח?ת ה?ז??ל?ע?פ?ה?
ה?ת?צ?א ה?פ??ר?ש??דו?נ?ה
א?ם א?נ?ש??ך? ע?ג?ב?נ?י?ו?ת ש??ק?טו?ת?
ה?א?פ?ל?יג ע?ל פ??נ?י ת??ה צ?מ?ח?ים
א?ל א?ל?ה?ים ש??א?ין מ?מ??נ?ו? ח?ז?ר?ה
ה?א?ם א?ה?י?ה יו?ת?ר פ??ת?יר?ה?
ה?א?ם ב??ס?ו?ף א?כ??יר
א?ת ה?א?יש? ש??ב??ק??יר
או? הו? הו?
או? הו? הו?
או? הו? הו?
או? הו? הו??
צפו בספיישל סרטי נשים יפות וחזקות בוואלה!VOD