מי שעוקב ביומיים האחרונים אחרי הדיווחים בתקשורת, והסטטוסים המתלהבים בפייסבוק, מצייר במוחו את "פרשת ירון ברלד" בערך כך: בחורה אחת (משהו בין שרמוטה לנוכלת), בת 17, התלבשה על הבדרן המסכן, שתתה את דמו וניסתה לסחוט ממנו מכשירי טלפון, ואז רצה למשטרה והמציאה מעשיה נכלולית אודות תקיפה מינית. ברלד ניתפס הלום כצבי מול הזרקורים המרושעים של נישרי התקשורת, אשר הריחו נבלה, ועטו עליו, קורעים בבשרו בלי רחם, "חורצים דין" כפי שהם נוהגים לעשות תמיד. עד שחלה "תפנית מרעישה" בפרשה, והתברר שהבחורה בכלל "חשודה בסחיטה", וברלד האומלל נחשף כקורבן נוראי ל"טרנד" התקשורתי להתעלל בידוענים "כמו בפרשיות קודמות" (ע"ע עמנואל רוזן, אייל גולן, שרון גל וכיו"ב).
מדוע הברנז'ה סלחה לברלד כל כך מהר? דעה
אל התמונה הזאת, שבינה לבין המציאות כפי שהיא מצטיירת מהעובדות הידועות לנו משתרע מרחק רב, מצטרפות תוספות חינניות המאיימות להפוך את הסיפור לפולקלוריסטי יותר מאשר מטריד: היח"צנים ועורכי הדין שמגוננים על ברלד (ומדליפים חצאי אמיתות), מוסיקת הכינורות המתנגנת בדיווחי תכניות הבידור על רקע דמותו הטרגית של השחקן שפל הרוח והמותש, ושפע הסנגורים-מטעם שקופצים להגן עליו, ולספר שהיה חייל מצטיין (מה הקשר?) או בדרן משגע (שוב, מה הקשר?). כמובן, בשיחות פרטיות שומעים גם על ברלד אחר. אבל זוהי עת צרה, ובעת צרה לא מלכלכים מול המצלמות.
כך בונים מגדל בבל שבו מגובבות עובדות עם רגשות ובו מעורב הפלילי עם הציבורי, וכך מאבדים עיתונאים, אזרחים טובים ואולי גם שוטרים את ראשם בתוך בליל של ספקולציות, במקום לשאול את השאלות שצריך לשאול את ברלד, את פרקליטו, את הסובבים אותו ואת המשטרה. הנה כמה מהשאלות שלא קיבלנו עליהם עדיין שום מענה, ומן הסתם כבר לא נקבל.
משחק בליגה הלא נכונה
1.מה באמת קרה שם במהלך השירות הצבאי? נגד ברלד שוכבת תלונה קשה ומפורטת, שניתנה במצ"ח לפני יותר מ-16 שנים, כאשר שירת כחייל בקריה. זאת תלונה מזמן אמת, לפני שנהיה אישיות מפורסמת. במשטרה טענו שיש יותר מבחורה אחת בתיק ההוא, אבל התיק נסגר בנסיבות מסתוריות, לטענת המתלוננת בהתערבותו של בכיר משרד הביטחון קותי מור, קרוב משפחתו של ברלד. מור, אגב, "לא זוכר" את האירוע, ומצ"ח מעולם לא הודיעו לנערה (היום אישה בוגרת, שאזרה אומץ ונתנה עדות מסייעת במשטרה בשבוע האחרון) על סגירת התיק ונסיבותיו. אז כמה בחורות נבדקו על ידי מצ"ח? ומה יש שם בתיק? ואיך אפשר "לא לזכור" כזה מקרה? והאם גם החיילת ההיא סתם "סחטנית"? שאלות שכאלה.
2. מה באמת קרה עם הבחורה בת ה- 17, ומי "אוסר" על ברלד לדבר? איש אינו מפקפק כי ברלד מוטרד, מותש ומדוכא מהתהליך הטראומטי של מעצר וחקירה. אבל בכל פעם ששואלים אותו משהו, הוא עונה שהוא משתוקק לספר את הצד שלו, אבל "נאסר עלי לדבר". לא ידוע לי על חוק שאוסר על נאשם לדבר בתקשורת, ואם הוא מרגיש שברשותו עובדות אשר סותרות את הדיווחים בפרשה אז זוהי זכותו המלאה להיאבק על חפותו, גם מול מצלמות הטלוויזיה, השופטות אותו כביכול. הוא יכול לצאת בהצהרה כתובה, לכנס מסיבת עיתונאית או להעניק ראיון אוהד. אלא שהרושם המתקבל הוא שמי ש"אסר" עליו להתבטא הם דווקא עורכי הדין שלו עצמו, המפחדים שיפלוט דבר מה שיזיק לו, ומעדיפים לשמש פילטר המסנן מסרים ומקפיד לזרוע האשמות כנגד הנערה שהתלוננה נגדו. מוזר. אם מישהי היתה סוחטת אותי הייתי מצפצף על עורכי הדין ונלחם על חפותי תחת כל עץ ומצלמה.
3. אילו ראיות יש שברלד נסחט? דינו של מי נחרץ מראש? תחשבו על זה: המשטרה הודיעה שהנערה לא סיפקה ראיות לתקיפה המינית. אלא שבתקיפה מינית קצת קשה, אפעס, לספק "ראיות" הרי לא סביר שבמהלך מנוסתה תדפוק המתלוננת שורה של קליקים במצלמה או תלחץ על "רקורד" בטייפ. זה לא הפריע לאיש לקבוע, בנחרצות, שברלד זכאי. לעומת זאת אם ההאשמות בתקיפה מינית לא היו מלוות בראיות, כך גם ההאשמות בסחיטה (ודווקא לנסחט יש לא מעט אופציות להשיג ראיות שכאלה שהרי סחיטה, בניגוד לתקיפה, היא תהליך מתמשך שחוזר על עצמו). למרות זאת, רבים כבר חוגגים על חשבונה של המתלוננת-שהפכה-לסוחטת, ודווקא דינה הוא שנחרץ ללא משפט או הוכחות כלשהן.
4. מה עושה גבר בן 40 עם ילדה בת 17? אז אני מבין שברלד נהנה מהשיחות איתה? היא מפרה אותו אינטלקטואלית? הם משחקים ביחד טטריס? גם אם זה חוקי, גם אם הוא היה משוכנע שהיא בת 18 ושלושה חודשים, גם אם אין ראיות לתקיפה אז ברמה הציבורית נותר מהסיפור הזה טעם לא טוב, של גבר שמשחק בליגה הלא נכונה, ומבקש לעצמו צרות.