הממשל האמריקני רוצה לקנות זמן, לפחות עד לאחר הבחירות לקונגרס בנובמבר. היום ייפגש הנשיא אובאמה עם נתניהו, בהמשך החודש ייפגש עם אבו מאזן, ובינתיים - מחכים. לנתניהו אין בעיה להמשיך את השיחות ככל שיתבקש, עבאס מרגיש שלא יוכל להמשיך בלי שיוכיח לציבור הפלשתיני כי זכה במחויבות אמריקנית משמעותית או שישראל הסכימה להגביל את הבנייה בהתנחלויות.
כל המאמץ האמריקני מושקע עכשיו בדבר אחד: שכנוע נתניהו להסכים לנייר אמריקני שיאפשר לפלשתינים להמשיך בשיחות עד סוף השנה. ג'ון קרי האופטימי הוריד פרופיל. אובאמה מבין שכישלונו של קרי ייתפס גם ככישלונו שלו. הוא לא יכול להרשות זאת לעצמו, על רקע התמיכה המידלדלת בו בציבור האמריקני.
אלא שגם אם מארס יהיה חודש המזל של אובאמה, וגם אם ישיג מידי נתניהו הקפאה משמעותית או השלמה עם נייר אמריקני שאינו נוח עבורו (אבל שאין לו צורך להביא אותו לאישור הממשלה), לא יהיה בכך כדי להתקרב אל הסדר הקבע. נתניהו אינו נמצא שם אידיאולוגית, ובכל מקרה אין לו לכך רוב בסיעתו ובמרכז מפלגתו, ואילו עבאס אינו יכול להביא אל השולחן לא את רצועת עזה ולא את חמאס. הסכם קבע, גם אם יהיה, יתממש רק בגדה המערבית.
לחתור למה שאפשר
התעקשותו של קרי על הסכם קבע ראויה להערכה ולהוקרה. הבעיה היא שלא היתה לו דרך לקרב את הצדדים לקראת הסכם זה, והוא סירב, בכל תוקף, להיערך לתוכנית חלופית - הקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים, תוך כדי הצגת חזון אמריקני ולוח זמנים כדי להגיע להסדר קבע (הפעם מדובר במו"מ על הסדר קבע, שיתקיים בין שתי ממשלות של שתי מדינות ריבוניות).
במקום להקדיש את השיחה עם נתניהו לתרגיל סרק של גישור על משפט כזה או אחר רק כדי להמשיך, בחודשים אחדים, מו"מ אשר לא יוכל להגיע ליעדו, עדיף לנשיא ארה"ב לבדוק עם שני המנהיגים שייפגשו איתו בקרוב איך אפשר להגיע, בשלב זה, להסדר מדורג בדרך להסדר קבע ולהימנע מפיצוץ בסוף 2014, לאחר מיצוי השלב השני של שיחות קרי.
עם כל הכבוד לרצונו של קרי להוכיח את יכולתו ולרצונו של אובאמה שלא להוסיף כישלון על כישלונותיו האחרים, מבחינת הישראלים והפלשתינים - אלה הם חיינו. מי שאומר: או הסדר קבע בתוך חודשים אחדים, או כישלון, יפרוש מאיתנו לאחר הכישלון וישאיר אותנו עם תסכול וכעס והקצנה בדרך לאלימות.
הלוואי שהיה אפשר להגיע להסדר קבע בנסיבות הפוליטיות הנוכחיות, אבל זה כנראה אינו אפשרי, וחוכמת המנהיגות היא להבין מה אפשרי ולחתור אליו. אם ביום שני לא יעשה זאת אובאמה, עלולים כולנו לשלם על כך מחיר גבוה.