משימה בלתי אפשרית: לבנות בית בקיבוץ

המשימה התחילה לפני קצת יותר משנה. הקיבוץ נתן לנו אישור לבנות בית, אישר את התוכניות ואלה הוגשו מיד לרשות מקרקעי ישראל. מאז ועד היום אנו ממתינים, ממתינים וממתינים. ראשית ממתינים לאישור רשמי לבנות את ביתנו בקיבוץ, אבל יתרה מכך מסתמן כי נתבקש לחתום על התחייבויות, הסדרים, חוזים שלא ברור לנו עד הסוף מה מהותם, מתי וכמה יעלו.

משפחתי ואני מתגוררים בקיבוץ גלאון מזה כ-16 שנים. המילה "מתגוררים" למעשה טומנת בחובה עולם ומלאו – במילה זו - "מתגוררים" אני מתכוונת כמובן גם לבית הפיזי בו אנו חיים אבל יתרה מכך אני מתכוונת לחיי חברה, לחינוך, לתרבות לחיי קהילה. אנו בהחלט רואים את הקיבוץ כבית, מקום לחנך את ארבעת ילדנו, מקום שמאפשר לנו להיות חלק מקהילה.

הקיבוץ נמצא ליד קריית גת ופה אנחנו רוצים לחיות. איננו מבקשים קרבה לתל אביב, אפילו לא תחבורה ציבורית נורמלית. אבל כדי לחיות בקהילה הזו, שכבר הפכה לנו לבית, צריך שיהיה לנו מקום לחיות בו. מבנה פיזי: גג, קירות, אולי גינה קטנה. אי אפשר להמשיך לעבור בין דירות ארעיות.

על פניו אין דבר פשוט יותר מבניית בית בפריפריה, בניית בית באזור המיושב בדלילות, רחוק ממרכז הארץ, אזור בו בכדי לשתות קפה בבית קפה אקסקלוסיבי צריך לנסוע חצי שעה ואולי קצת יותר. אבל מסתבר שמשימה זו – משימה של בניית בית בקיבוץ, משימה שכאמור אמורה להיות פשוטה, הפכה למשימה מורכבת, מסובכת וארוכה.

חשוב לציין כי אנו לא רואים את החיים בקיבוץ כעסקת נדל"ן, ממש לא. כל מה שאנו רוצים זה לחיות בקיבוץ, שם ביתנו. וכרגע לא נראה שזה אפשרי, כרגע לא נראה בעתיד הקרוב או הרחוק כי רשות מקרקעי ישראל מאשרת את התוכניות של ביתי.

המצב הוא אבסורדי. כמוני, ישנן עוד 37 משפחות הרואות בקיבוץ גלאון את ביתן. כמוני, ישנן עוד 37 משפחות הממתינות להסדר כל שהוא מול רשות מקרקעי ישראל. כל מבוקשנו הוא לבנות בית, לשלם עליו כמו כל אחד אחר ולחיות בו את חיינו. אנחנו לא מבקשים טובות – רק את הזכויות שמגיעות לנו: בניית בית במקום בו קיימים מגרשים עליהם ניתן על פי חוק לבנות בית, מקום נידח בפריפריה.

מצוקת הדיור בארץ לא זרה לרשות מקרקעי ישראל. אלפים פונים אליהם, דופקים על הדלתות ברצון לחיות פה. וגם הצורך להרחיב ולהצמיח את הפריפריה מוכר להם מקרוב. ובכל זאת, אותו גוף ממשלתי שאמור לשרת ולדאוג לחייהם של אזרחי המדינה עוצר כבר יותר משנה את היכולת שלנו לחיות.

אני מתקשה להבין את ההיגיון במהלך זה? האם לא הגיע השעה להגיע להסדר פשוט, קל שיאפשר לנו בסך הכול לחיות חיי חברה, במקום הזה הנקרא קיבוץ גלאון.

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il