פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הנוסחה של קרי: דימונה תמורת אלון מורה?

      יתכן שתת-מזכיר המדינה האמריקנית שבאה לישראל תניח על השולחן הצעה מעניינת: כדי להגיע להסכם עם הפלסטינים, ישראל תפורק מנשק גרעיני, והפלסטינים יוותרו על יותר שטחים

      אני לא יודע איזה דיל מתבשל היום בין קרי, נתניהו ואבו מאזן, אבל אין בעולם דרך שהפצצה, סליחה - סוגיית הגרעין הישראלי, לא תהיה חלק מסגירת העסקה. וטוב שכך. כשוונדי שרמן, תת-מזכיר המדינה האמריקני מגיחה לביקור אחרי סבב שיחות ששת המעצמות עם איראן, היא לא מגיעה כדי "לדווח". בשביל זה יש ווטסאפ. היא לא מגיעה כדי להתחנן בפני נתניהו שלא ישגר את המטוסים למתקפה. כבר מזמן אסרה עליו מערכת הביטחון לשחק בעניין הזה. הגברת שרמן מגיעה כדי לנהל דיון על עתיד הגרעין הישראלי בהמשך לדיון על עתיד הגרעין האיראני ואיך משלבים אותו בתהליך המדיני התקוע של הבוס שלה קרי.

      האינטרס המשותף לכל מנהיגי העולם כיום הוא להרגיע את המזרח התיכון, לנטרל את הטרור האסלאמי המאיים להגיח מן המזרח התיכון לכל פינה על הכדור, למנוע הדלקת בארות (ומחירי) הנפט ולסגור פרצה דרכה עשוי נשק גרעיני להתגלגל בשכונה הפראית הזו ללא פיקוח. אני ממש לא בטוח שאייתוללה איראני מפחיד את העולם יותר משליח אלוקי ישראל "לזרעך נתתי את הארץ" הזאת ושיישרף הים. תחשבו על ליברמן (הוא כבר הציע פעם להפציץ את סכר אסואן), אלקין, פייגלין ושאר מטורללים בשליחות רבניהם שתהיה להם חס ושלום אצבע אלוהים קלה על ההדק הגרעיני.

      מאז קריסת ברית המועצות מופעל על ישראל לחץ אמריקני מנומס להצטרף לאמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני (NPT), כלומר – לקיים שקיפות ופיקוח. כשהאיראנים מסכימים כיום, אפילו לכאורה, לפיקוח בינלאומי, הם תובעים להטיל פיקוח דומה על ישראל. עד עכשיו נשמר השקט סביב הפצצה שלנו בזכות וטו אמריקני והסדר נשיאותי מתחדש מאז הנשיא לינדון ג'ונסון. אנחנו היינו החייל הגרעיני שלהם באזור מפני השתלטות סובייטית על מקורות הנפט וכמובן איומי שואה ו"ערבים רעים" היו סיבה מוצדקת להחזיק במרתף את האלה הגדולה מכולן.

      הפצצה היא משענת פסיכולוגית

      תחזיקו במה שיש לכם (הניסוח הוא KEEP THE PLUTONIUM) אמרו לנו האמריקנים, ותפסיקו לייצר דוגמאות נוספות. עכשיו מגיע אובמה, שהבטיח לצמצם את המצאי הגרעיני בעולם. לימינו ג'ון קרי שמניח על השולחן תכנית לחסל גם פצצה מתקתקת וגם סכסוך ישראלי-ערבי. מזה שנים תובעות מדינות ערב לפרק את דימונה ושות' כתנאי להסדר. מדי פעם הופרחו והופרכו כל מיני בלוני ניסוי ("בושהר תמורת יצהר" למשל). הרעיון הוא שוויתור ישראלי זניח בעניין הפצצה עשוי להיות מנוף לחץ כל ערבי על אבו מאזן לעשות ויתור ליבה כלשהו.

      אמריקנים מפוכחים סבורים שניתן לפתור את הבעיה הפסיכולוגית בשלבים, במקביל לשלבים של תהליך השלום. שלב א' - הודאה שאכן יש לנו פצצה; שלב ב' - שקיפות של הארסנל הגרעיני; שלב ג' - בקרת פקחים; שלב ד' – הקפאת הייצור; ושלב ה' – פירוז. באחרית הימים יגור זאב עם כבש ותפורק הפצצה. שסתום הביטחון: אם אין שלום במהלך השלבים - אין הסכם ויש פצצה, או בלשון אהוד ברק - שום דבר לא מוסכם עד שהכל מוסכם.

      הפצצה בישראל היא לא עניין ביטחוני (אף אחד לא משליך פצצה על אף אחד בשום תסריט), אלא פסיכולוגי. זו תעודת הביטוח האולטימטיבית שהשואה לא תחזור ושהערבים לא יסתערו עלינו בהמוניהם. לא ברור מה תהיה הפופולריות של ראש ממשלה שירצה לקלקל את האשליה הפסיכולוגית הזו אבל הוא ייאלץ להפסיק עם הנוהל הדפוק הזה (עמימות), שהוא קריצה של ממזר כוחני, ולעבור למצב של פלבול מול הציבור הישראלי ומשם, אינשאללה, להסדר.

      תמורת כניסה ישראלית לדיל הגרעיני יצטרך אבו מאזן לוותר על משהו הרבה יותר אטרקטיבי מאשר הקפאת הבנייה. למשל על השארת אלון מורה ובנותיה. ממילא הימין משוכנע שאלוהים שומר עלינו ולא הפצצה, לכן מוטב לוותר עליה ולא על אלון מורה. ועל כך נאמר אשרי המאמין.

      לכל הטורים של רן אדליסט בוואלה! דעות

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il