מאוחר, אבל לא מאוחר מדי

דן מרגלית
27/02/2014

"בני האור" - שנתקלו בכל כך הרבה מילות גנאי מפי "בני החושך", אבל היום הם מגובים בהתפתחות דרמטית - המתינו לרגע הזה במשך שבע שנים וחצי.

מול התייצבו חזקים מכל: היחצנים של אהוד אולמרט לעגו והכפישו; פרקליטו רועי בלכר כינה את שולה זקן "שקרנית" והתנהג באולם הדיונים כבשלו, עד שהשופט היחיד דוד רוזן העיר לו בנחת כי לא כל מהלכיו ראויים; והדני פרידמנים למיניהם שכל מה שהעסיק אותם היה לקצץ בבג"ץ ובנטיעותיו, ועיתונאי החצר שלנוכח רצף מוצק של הוכחות חיפשו להגנתו קצה קצהו של ספק ספיקא, ושני כלי התקשורת הגדולים ששיחקו לידיו, עד שאתמול אמר סוף סוף אמנון אברמוביץ' בערוץ 2 כי בכל הקשור לפעילותו הציבורית אפשר כבר לדבר על אולמרט בלשון עבר.

במקביל החברים הבאמת נאמנים שלו יוסף לפיד ואמנון דנקנר ז"ל, שלרוע המזל הלכו לעולמם קודם זמנם; וראשי ארגונים שהעמידו לרשותו את הבמות הנשגבות של האקדמיה הישראלית כאילו היה מנהיג ולא מורשע ונאשם ומי ששובל ארוך של כתמים עכורים מלווה אותו לכל מקום; והטייקונים והשרים וכל זרועותיו בפוליטיקה אשר חברו אל כל כך הרבה כסף - כולם נושאים בעקיפין באחריות לכך שנכונותה של שולה זקן לספר את האמת נדחתה זמן רב כל כך, ושבכלל יש צורך בעדותה.

מלחמת בני אור בבני חושך

עדיין אין ביטחון ששולה זקן מסוגלת לנהוג כגבירה זקופת קומה ולא כשפחה חרופה על הים. עדיין אין ביטחון שלא תחזור בה כפי שעשתה בסיבוב הקודם. היא איחרה את הרכבת, אבל אולי עדיין יש בכוחה להיאחז במעקה ולהיצמד אל הקרון ולזעוק את האמת שפיעמה בה כל השנים האלה והיא ניסתה לכבותה ולא עלה בידה. בעיקר לא עלה בידה, משום שאהוד ועושי דברו בתקשורת ובכלכלה ובאלפיון העליון זילזלו בה ביהירות כפי שהתייחסו לכל מבקריהם (עזי מצח אלה הגיבו לכל ביקורת ששוגרה לעברם במילה המלגלגת "פתטי").

אפשר שזקן תעיד ואפשר שלא; אפשר שבית המשפט יניח לה למסור את גרסתה הכבושה ואפשר שלא; אפשר שהבנקאים אשר נראו אמש ברקע התצלום בערוץ 2 מאחוריו יוסיפו להיות בעלי בריתו. אך את רעש האדמה שפקד אמש את החברה הישראלית אי אפשר עוד להשתיק, הוא מחריש אוזניים.

זו היתה ונשארה מלחמת בני אור בבני חושך. מלחמת המעטים נגד הרבים. ישרי הדרך מול הכסף הגדול ומי שחברו לאופל. יש והיתה למערכה חשיבות ציבורית רבה מהאנשים אשר מילאו בה את תפקיד הטוב והרע והמכוער. עתה צריך להבטיח כי הדברים יגיעו לגמר; שלא יניחו להמשיך ולגרור את המדינה בכתבי האישום נגדו עד בלי סוף. זקן רוצה להעיד? בית המשפט יתיר לה? בבקשה, כאן ועכשיו, ובלי ה"טריקים" של אולמרט והסחבת.

נכון, אחרי שמונה שנים של מאבק רווי תסכולים ולעג ו"דרך רשעים צלחה" ו"תפסיקו להיות דון קישוטים" ו"אתם לא יכולים עליהם", ועמיתים מגלגלי עיניים לשמיים - יש גם סיפוק אישי שהאבן האחרונה בחומת הכחש נפרצה, אם כי זהו ניצחון בקרב, עדיין לא במלחמה. אבל יותר מכל זה עידוד לאופטימיות כי מי שעומד על דעתו ואינו מוותר לעצמו לא רק חותר אל האור שבקצה המנהרה אלא גם מגיע אליו. אולי. אם לא תהיה מעידה ואם לא תהיה חבלה.

ובראש כל אלה זה כמובן גם עוד יום עצוב להיווכח מי עמד בראש מדינת היהודים וכמעט גבר על שלטון החוק וכמעט הצליח לשרוד. האם ניתן יהיה לומר בסיום המערכה כי "סוף הצדק לנצח"? הסיכוי התעצם. עדיין לא בטוח.

  • ישראל היום

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully