כבר שנים ארוכות שהר הבית לא ממש בידינו; שהריבונות הישראלית שם היא על תנאי. כבר דור ושניים ושלושה שיהודים יכולים לבוא בשערי ההר, בתנאי שלא ייראו כיהודים, שלא יתפללו כיהודים, ולעיתים אפילו בתנאי שלא יספרו על כך שביקרו שם. 47 שנה חלפו מהרגע שבו משה דיין מסר לוואקף את מפתחות ההר, ומאז אנו אוכלים שם קש וחצץ, הסתה ואלימות, הדרת יהודים ופגיעה בעתיקות. דגלי חמאס והרש"פ מונפים שם תדיר, אבל רק את דגל ישראל המשטרה מקפידה להרחיק משם, ולאחרונה - גם את היהודים.
אתמול, כמו לפני שבועיים וכמו לפני חודשיים וכמו לפני שנה - שוב נסגר ההר בפני יהודים על רקע אלימות ואיומים באלימות מצד המוסלמים. כבשת הרש, שהשלטון הישראלי הותיר ליהודים בהר - האפשרות לבקר במקום בשעות מוגבלות, בקבוצות קטנות ובצנעה - גם היא נטרפת שוב ושוב. גם הסטטוס קוו בהר, שרה"מ נתניהו מבקש לדבוק בו, הוא סטטוס קוו נזיל שמכורסם כל העת לרעת הצד היהודי. אילו היינו דבקים בו - ניחא, אבל המוסלמים כובשים עוד ועוד שטחים והשפעה בהר. זה סטטוס קוו שגמיש כמו פלסטלינה כשמדובר במוסלמים, וקשה כמו אבן כשמדובר ביהודים.
עכשיו מתחזק מאוד מעמדו של השחקן הירדני בהר. הכוונה המקורית היתה טובה. ישראל סברה שכדי להרחיק גורמי קיצון דוגמת ראאד סלאח מההר, כדאי לרומם את מעמדה של ירדן שם. בפועל - הלכו רחוק מדי. עד כדי כך רחוק, שבשבוע שעבר הצליח לחץ ירדני להביא לדחיית הדיון בכנסת על מצב הריבונות הישראלית בהר הבית; עד כדי כך רחוק שההשפעה הירדנית גלשה מתוך הר הבית החוצה אל כתליו והשטחים שלמרגלותיהם.
בראשית שנות האלפיים הופקד בידיהם שיקום הכותל הדרומי והכותל המזרחי, שיציבותם התערערה. אחר כך הם הטילו וטו על התוכנית הישראלית להחליף את גשר העץ הזמני, שמוביל לשער המוגרבים הקבוע בכותל המערבי. מה ההבדל בין כותל לכותל? הם שאלו, ובצדק מבחינתם. התוצאה היא מפגע ויזואלי מכוער הניצב כבר שנים למרגלות המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. וטו ירדני דומה מונע טיפול ראוי בכותל המערבי הקטן, כ?180 מ' מצפון לרחבת התפילה המוכרת. האם לכך התכוונו?
בהסכם השלום עם ירדן התחייבה ישראל להעניק "עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי" בהר הבית, בעת שייערך המו"מ על מעמד הקבע שלו. בפועל עדיפות כזאת מוענקת כבר עתה. לפני כשנתיים נחתם הסכם מסתורי בין ירדן לבין הרש"פ המסדיר את היחסים בין השתיים בכל הנוגע להר הבית. טביעות אצבעותיה של ישראל ניכרות גם שם. ישראל ביקשה להבטיח שירדן תמשיך להיות הגורם הערבי המוביל בהר כבר עתה, אבל הדברים הרחיקו לכת.
הרי לא ייתכן שלירדן תהיה השפעה משתקת על ישראל בכל הקשור להר הבית, אפילו בהתחשב במערכת היחסים המיוחדת, הפחות ידועה בין שתי המדינות. האלימות וההתפרעויות של המוסלמים בהר הן קו אדום. אם לא ייפסקו - צריך לסגור את ההר זמנית גם בפני מוסלמים. זה כבר נעשה בעבר, והשמיים לא נפלו. גם המוסלמים צריכים להבין שיש להם מה להפסיד בהר הבית.