לפתוח את הקולנוע בשבת, בשביל היהדות

(צפו בהפגנה למען פתיחת הסינמה-סיטי בשבת)

כן, הסינמה-סיטי בירושלים צריך להיות פתוח בשבת. ולא, אני לא דתי-לייט, או דתי מחמד, דתי מודרני או דתי סבבה. אני יודע שהטור הזה יגרום לכם לחשוב ככה, אבל בתוך עולמי, בתוך ביתי, אנחנו שומרים על כל מה שאפשר, לפעמים יותר מאחרים, לפעמים פחות, אבל האמת היא שאני לא עוסק בהשוואות, כי לי די והותר עולם יהודי עשיר שאני מאוהב בו.

מאוהב, זו המילה. אנחנו מתפללים באותו הנוסח שהתפללו כל כך הרבה יהודים לפנינו, קוראים כל שבת בספר האגדה ובאור הגנוז, ומדברים על פרשת השבוע בשולחן שישי, אחרי שכל ארבעת ילדי אומרים קידוש בנפרד, בשירה ובניגון שאין כמותם בעולם הזה. בליל הסדר אנחנו מתרגשים כל פעם מחדש לצאת ממצרים, ובט' באב אנו מלאים בצער עמוק על השבר שהיה בעם ישראל. אנחנו יהודים, ויהודים גאים, שאוהבים אהבת נפש את הדת שלהם ומאמינים בלב שלהם באלו-הים שלהם, בתורה שלהם ובהלכה שלהם.

והמדינה שלי היא מדינה יהודית. וחשוב לי שתישאר כזו, לנצח. איך שהשבת נראית, או איך שהיא מרגישה, זה מה שחשוב לי באמת. לראות את עם ישראל ביום הכיפורים או בערב שבועות, זו היהדות שלנו כמו שהיא צריכה להיות. מחוברת למסורת, מקבלת, פתוחה, מחבקת, מבינה את המציאות ויודעת לשמור על עצמה מחד ולעשות התאמות נדרשות מאידך, מבלי לשנות את המהות האמתית שלה.

זו היהדות שמבינה ש"יותר משישראל שמרו על השבת, השבת שמרה על ישראל", ושיודעת שהשבת הזו היא היכולת שלנו להיות ביחד, לעצור, לנשום עמוק, להפסיק את המרוץ הבלתי פוסק של השבוע. לדעת לקחת פסק זמן, להסתכל רגע מבחוץ, לחבק את האנשים שאתה אוהב.

לא, אני לא רפורמי, ואני גם לא מסתכל בוואטסאפ בשבת. תבדקו אותי אם אתם מפקפקים. אני דתי אורתודוקסי שקורא לבית קולנוע להיות פתוח בשבת. מדוע? כי זו היהדות שאני מאמין בה. היהדות שרואה בשבת ערך, שמבינה ש"עונג שבת" יכול להתפרש לכל כך הרבה כיוונים - וכמו שאני אלך עם ילדיי לבית כנסת, מישהו אחר ילך איתם לסרט.

אגיד לכם יותר מזה: זה גם תפקידו של הציבור הדתי - להיות בראש המחנה במאבק שכזה. כי אם אכפת לנו באמת לחיות במדינה יהודית ולשמור עליה ככזו, עלינו לעשות הכול כדי לאפשר בה מקום לכל יהודי. שותפות הגורל שלנו היא נצחית.
אצל חז"ל, ירושלים נקראת "טבורו של עולם". חבל הטבור שמזין את מדינת ישראל ואת העולם היהודי בנוסחת קסמים שמעניקה לו את ההתחדשות ואת היכולת להמשיך את קיומנו.
הנוסחה הזו חייבת להיות מורכבת ממגוון של זהויות. ירושלים היא בירת ישראל, ואסור לה להיות עיר של צבע אחד - לא חילוני, ולא חרדי. הייחודיות של העיר הזו היא המורכבות שלה, המפגש עם האחר. זו העוצמה האדירה, זה מה שמרכיב את אותה נוסחה, ואסור לוותר על זה בשום אופן.

אל תתנו לאף אחד להפיל אתכם בפח ולהפוך את זה ל"מלחמה". מה ששמר עלינו לכל אורך השנים הייתה העובדה שלמרות המחלוקות הגדולות ביננו, ידענו לחיות ביחד ולאפשר לכל אחד לחיות לפי אמונתו. דתיים רבים חושבים ומרגישים כך, וקולם רק יתגבר, כי אנחנו מבינים שזו הדרך לשמור על עם ישראל.

זה ודאי לא פופולרי לפוליטיקאי דתי לצאת בהצהרות כאלו, וזה בטוח גורם להרבה מאוד אנשים להרים גבה ולהתעצבן, אבל וואלה, היהדות שלי לימדה אותי שהדבר הכי חשוב זה לשמור על עם ישראל, ואם זו האמת שלך, אז כדאי מאוד שתלך איתה עד הסוף.

הכותב הוא חבר מועצת העיר ירושלים מטעם תנועת התעוררות

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il