ריאליטי שף: סובלים ממנת יתר

כשערוצי הטלוויזיה המסחריים וערוץ 1 מבשלים לנו את לוח השידורים השבועי, הם הולכים על "בישול ארוך". כמה ארוך? יותר מ?28 שעות של תוכניות אוכל שבועיות, וזאת לאחר שנגרע כל מה שקורה בשידורי הלילה, אחרי שסינדרלה הפכה לדלעת ואהרוני הפך אותה לפשטידה אסיאתית.

ערוץ 2 כמובן בולט מעל האחרים, עם יותר מ?16 שעות של טיגונים, אפיות ואכילת ראש, שבסופן הצופה מגיב עם שליפת מנה חמה מהארון ועובדי הבמה המבואסים, שחלמו לעשות טלוויזיה, עושים כלים ומסדרים את הבלאגן של השפים.

דף הפייסבוק שלי יוכיח שאין לי דבר נגד בישולים. הדיאטנית המתוסכלת שלי תעיד שאין לי שום דבר נגד אוכל. הכל מתועד. אך למרות שאשתי מרוצה מהנישואים לבחור שקוצץ, מבשל, מטגן ומתבל (ולפעמים אפילו עושה כלים), גם היא לא מבינה למה הטלוויזיה בישראל עתירת קלוריות. מדוע לא חולף יום בלי שמיטב הבשלנים מלהטטים במטבחים שעקרות בית יכולות רק לחלום עליהם, ומעמיסים על צלחת הלוויין שלנו כמות שכבר מזמן חצתה את גבול הטעם הטוב (ארבע שעות יומיות בממוצע מתוך 18 שעות שידור)?

אין כאן ביקורת על היכולת הקולינרית של מי מהטבחים - סליחה, המאסטר שפים - אלא על האבסת הצופה. אף אחד לא יגווע ברעב אם כמות התוכניות והשעות יקוצצו בחצי. אפשר לשמור על בטן מלאה גם בלי המשקל העודף של השידורים החוזרים. למה יום שבת, בטח אחרי שהתפוצצנו מארוחת שישי המשפחתית, צריך להתחיל עם תוכנית בישול בשש בבוקר? איך זה שכמעט כל אחד, לאורך השנים, קיבל תוכנית בישול, גם אם הישג השיא שלו במטבח היה הכנת ביצת עין שרופה? ומדוע רק תוכנית בישול אחת פונה לקהל המוגבל קולינרית, למשל חולי צליאק?

ברגע שיוחלט כי פג תוקפן של תוכניות הריאליטי?בישול, נרגיש הקלה מסוימת ונוכל לחזור ללבוש את מכנסי הג'ינס שלא עלו עלינו בשנה האחרונה (טוב, מכיתה י"א). הן גם ככה מתוסרטות ומרגישות כמו בשר מעובד, שתובל במילים מפוצצות שהופכות כל שתי כפות פירה למצע תפוחי אדמה בנוסח פרובנס וכל בורי צלוי לתבשיל אפריקני שבטי אותנטי. זה כמובן מצוין לכל מסעדות השף של המנחים, שגובות 180 שקלים למנה שבכל מסעדת פועלים תקבלו בשישית מחיר, ואפילו תהיה טעימה יותר ובוודאי משביעה יותר.

חוץ מזה, יש לי תחושה ששיגעון האוכל הזה כבר משפיע על ילדינו ופוגע בהם, לא רק בגלל השמנת היתר אלא בגלל הרגע שבו הם חוזרים רעבים הביתה, מקווים לספגטי ושניצל ונתקלים באב"ם (אוכל בלתי מזוהה) על צלחת לא מעופפת. את הפרצוף הם מעקמים, אבל האמא חסרת הרחמים יורה בתגובה: "שלוש שעות עמדתי במטבח כדי שייצא לי קרפצ'ו על מצע בצלצלי שאלוט, מתובל בפלפל שיפקה ומעוטר בזיתי קלמטה מוחמצים בסגנון אינדונזי. אז תחזיר את הקטשופ למקרר ושב לאכול. השף מערוץ 2 אמר שזה מעדן".

ולסיום, תגידו לי למה כשסוף סוף בין כל המתכונים מצליחה להידחק ולחזור למסך, לעונה שנייה, דרמה משפחתית איכותית ישראלית בודדה - קוראים לה "פלפלים צהובים"?