רופאים וחולים: הקוד האתי של השביתה

נדב שרגאי
23/02/2014

לפני בערך 33 שנים לקח אותי סבי, ד"ר יצחק שנרב, (חבר הוועד המנהל של בית החולים שערי צדק בירושלים), להכיר את "שווסטר זלמה", או בעברית: האחות זלמה מאיר. זלמה, ששימשה האחות הראשית של שערי צדק במשך שנים רבות, התקרבה אז לגיל 100. היא לא נישאה מעולם, הקדישה את כל חייה לטיפול בחולים וברווחתם, אימצה שלושה ילדים שננטשו והתגוררה בחדר ספרטני באחד ממסדרונות בית החולים, שאותו הפכה לביתה. במהלך השנים דבק בדמות המופת הזאת הכינוי "פלורנס נייטינגל היהודייה".

ל"שווסטר זלמה" הגעתי ביום שבו בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל האחיות איימו לשבות. העילה היתה כספית, והאחות הקשישה היתה מזועזעת וכמעט פגועה מהאפשרות שציבור האחיות "יבגוד" בחולים. היא דחתה מכל וכל את הטענה שהשביתה היא לטובת החולים, וקבעה בפסקנות שיש מקצועות שאסור לשבות בהם ושהמטרה, אפילו היא צודקת, אינה מקדשת את האמצעים.

הדברים התמימים משהו של האחות זלמה, היו מן הסתם נחשבים היום לפגיעה בחופש השביתה וההתאגדות, אבל הם רלוונטיים, מכיוון שהשיח על המשבר הקשה בהדסה היה עשיר בתובנות על מצוקתם (המובנת) של העובדים, אבל דל מאוד בתובנות או בדיווחים על מצוקתם של החולים. העובדים זעמו וזעקו, ובצדק. זעקתם ושוועתם של החולים בסיפור הקשה של הדסה - כלל לא נשמעה.

מקצועות הרפואה אינם כשאר המקצועות

איש אינו מתעלם מהעוול שנגרם לעובדים ומהמטרות הראויות שהציבו, אבל דילגנו כאן על כמה שאלות פשוטות: האם העיצומים בהדסה סיכנו בפועל חיי חולים? איזה סבל גופני ונפשי נגרם לחולים עקב השביתה? וגם - האם אנשים ימותו מוקדם יותר בשל ניתוחים ופרוצדורות רפואיות שנדחו? לא תמיד התשובות לשאלות האלה (או דומות להן) הן מדידות, אך דווקא משום כך ראוי לשאול אותן. דווקא משום כך צריך לברר: היכן עובר הקו האדום במסגרת מאבק מקצועי של רופאים ושל אחיות, שהחליטו לבחור ברפואה לא רק כקריירה, אלא כדרך חיים?

רבים מאוד בצוות הרפואי של הדסה הקדישו ומקדישים את חייהם במסירות אין קץ לטיפול בחולים. איש אינו מפקפק בזכותם לנהל מאבק על תנאי עבודתם, אבל יש קוד אתי בלתי כתוב, הקובע שמקצועות הרפואה אינם כשאר המקצועות. הקוד הזה גוזל לא פעם מהרופא ומהאחות את חייהם הפרטיים; מותיר אותם בתפקיד, גם בתום משמרת; ולעניינינו - מגביל את חופש השביתה והמאבק המקצועי, עד המקום שבו חיי החולה בסכנה. הגבול הזה לא קיים במקצועות שבהם שביתה אינה מסכנת חיי אדם. ברפואה זה חייב להיות אחרת, גם כאשר ספינת הדגל של הרפואה הירושלמית נקלעת לסערה גדולה ומאיימת לטבוע.

  • ישראל היום

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully