לא בלוד ולא ביפו

שר הביטחון משה יעלון הודיע בקול תרועה רמה כי גלי צה"ל, סוג של אנדרוגינוס צבאי – אזרחי, יעזבו את משכנם המיתולוגי ביפו ויעברו ללוד. שוחרי דמוקרטיה הגונים ושפויים לא יראו כאן סיבה למסיבה. אחרי הכול, מה לתחנה צבאית שמשדרת חדשות, אקטואליה ופוליטיקה בדמוקרטיה בריאה? הגם שהיא עולה למשלם המסים עשרות מיליוני שקלים חדשים בשנה.

השר יעלון נימק את החלטתו בטענה שהמבנה הישן מתפורר והאולפנים עתיקים הם. חבל שהוא לא שם לב שקיומה של תחנה צבאית בחברה דמוקרטית היא ביטוי להתפוררות הדמוקרטיה, ואם רצה יעלון להירשם מעל דפי ההיסטוריה הוא יכול היה לקנות את עולמו עם החלטה טובה יותר: לסגור אחת ולתמיד את התחנה הצבאית, כך שלא נהיה עוד למשל ולשנינה בקרב אומות העולם הדמוקרטיות.

לתחנה הצבאית אין מקום בדמוקרטיה. את העיוות הזה הבינו כמה רמטכ"לים שקדמו ליוזמה של יעלון. אהוד ברק הציע לסגור את התחנה כבר בשנת 1992. הרמטכ"ל משה לוי הציע זאת בשנת 1983. "אני מוטרד שחיילים במדים, כתבי התחנה, מראיינים פוליטיקאים", אמר הרמטכ"ל שאול מופז בשנת 1999. הקדקודים הלכו עם מצפונם אבל לא מימשו את ההחלטה על אף שהיו בעלי הבית של התחנה הצבאית. הם חששו מאינתיפאדה תקשורתית שהייתה עלולה להגיע מכיוון האליטה הברנז'אית. האליטה הזאת הפכה את התחנה הצבאית לחביבת הפוליטיקאים אך גם לאימתם.

תחנת רדיו צבאית מציגה אבסורדים שאלמלא היו עצובים וחסרי תרומה לדמוקרטיה ולשיח הציבורי, הם היו די משעשעים.

אבסורד ראשון: באיזו תחנת שידור בעולם עולה טירון בן חודשו לראיין את שר הביטחון בענייני גרעין? ובאותו ראיון גם מבקש את תגובת הרמטכ"ל להערכות השר על איומי הגרעין?

אבסורד שני: דין שונה לגלי צה"ל ולעיתון הצבאי "במחנה". הרי אין שום סיכוי שבעולם שנמצא ב"במחנה" את רזי ברקאי מתנגח בכתובים עם חברי כנסת ומתעמת עם שרים ככל אשר יחפוץ. מדובר באותו צבא.

אבסורד שלישי: במערכת הבחירות האחרונה איפשר השופט אליקים רובינשטיין , בניגוד לדעתו של הרמטכ"ל גנץ, לקיים תעמולת בחירות בתחנה. השופט נימק את החלטתו תוך שהוא שופך אש וגופרית על התחנה. בבדיקת לוח שידורי התחנה מצא שהתוכניות הלא-צבאיות, תופסות מקום נכבד בשידורים. (למען הדיוק : שיעור השידורים הצבאיים בתחנה הצבאית עומד על פחות מ-3.5% ואם מצרפים לכך את תחנת הבת גלגל"צ השיעור נמוך יותר). ובהתייחסו לסכנת הפוליטיזציה של התחנה הצבאית אמר: "אבל הפוליטיקה כבר שם, יום יום ולא מעט בכל יום". אבל האבסורד הנורא יותר הוא שהשופט רובינשטיין נתן פקודה ליחידה צבאית. לזאת פילל בן גוריון כשהקים את התחנה הצבאית בשנות ה-50'? ספק גדול.

אבסורד רביעי: גלי צה"ל היא גולם שקם על יוצרו. השידורים האזרחיים של התחנה חייבים באישור רשות השידור וזאת על פי חוק . בדיחה. כיצד רשות השידור תפקח אם הצבא עצמו כבר הפסיק לפקח על התחנה?

התחנה אינה קונצנזוס ואינה עוד מדורת השבט כבעבר (בסקר שהוצג בכנס אילת לעיתונות בשנת 2011, נמצא כי 55% מהמאזינים סבורים שמדובר בתחנה "שמאלנית"). עם זאת, קיומה מעולם לא סיכן וגם אינו מסכן כיום את יציבותה וחוסנה של הדמוקרטיה אך היא גם איננה מפארת אותה. התחנה היא ביטוי לתקשורת פלורליסטית, אומרת האליטה. זו שטות גמורה, שכן צה"ל אינו אחראי על השיח הפלורליסטי.

לא רוצים לסגור את גלי צה"ל? בבקשה. שהתחנה תשדר את השירותרום, את מחירי ה"אגוזי" בשקמיות, תפרסם מבצעים של "מנה לחיילת", תמשיך את "קולה של אמא", ועוד. את כול יתר משדרי האקטואליה והחדשות יש לגנוז ומיד.

לסיכום: שמאל וימין, סוציולוגים פוליטיים ואנשי רוח, עיתונאים ומובילי דעה רבים כבר הביעו דעתם כי גלי צה"ל אינה תופעה דמוקרטית תקינה, ויש לסגור אותה או לאזרחה. אולי כבר מאוחר מדי, כי גלי צה"ל של היום הוא רדיו צבאי שיש לו מדינה.

הכותב הוא סוציולוג פוליטי