אין גשם? מזל שידענו להיערך

טוב היה עושה נשיא הפרלמנט האירופי מרטין שולץ לו היה מבקש מאחרון עוזריו לערוך בירור קטן לפני שהציג בנאומו המסוקר והמשודר בכנסת את תלונתו השקרית של נער מרמאללה, כאילו ישראל מקצה לכל פלשתיני רק 17 ליטרים מים ליום. בשיחת טלפון אחת לרשות המים הפלשתינית היה שומע, ואפילו בגאווה לא מוסתרת, כי לכל פלשתיני מסופקים כיום כ?110 ליטרים ליום.
ואילו היה מעמיק מעט יותר, היה שולץ מגלה כי לו היתה הרשות
משקיעה במאמציה לספק את מלוא צורכי משק המים של תושביה, יותר מהמאמץ שהיא משקיעה בסיפורי הונאה ובהוצאת דיבתה של ישראל, היא היתה יכולה - בעזרת כספי המדינות התורמות והאמצעים והידע שישראל מעמידה לרשותה - להשוות בקלות ומזמן את אספקת המים שלה לזו הרווחת אצלנו. היא היתה מטהרת את מי הקולחים והביוב, משיבה אותם לחקלאות ומונעת קידוחי מים בלתי חוקיים שנועדו לשימוש בזבזני להשקיה בחינם, הפוגע במי התהום היקרים לכולנו.

ולצד העובדה הסודית שגם את הכמות הקיימת יכולה הרשות הפלשתינית לספק אך ורק בזכות היערכות נכונה וניהול יעיל של משק המים הישראלי, היה שולץ מגלה שישראל דואגת גם לירדן, הסובלת ממצוקת מים חריפה, ומספקת לה עשרות מיליוני קוב, בנדיבות העולה על ההסכמים בין המדינות. לו רק ירד לחקר האמת, במקום השאלה הרטורית המכתימה את ישראל, היה פיו מלא בשבחים על מדיניות משק המים שלנו.

כי אתם מבינים, באזורנו השחון והצחיח מים זורמים הם לא דבר מובן מאליו. די אם ניזכר איך ב?2009 עקבנו בחרדה אחר ירידת מפלס הכנרת אל מעבר לקו השחור, דאגנו לפניה המתקלפות מיובש של הדוגמנית בפרסומת ונדרשנו לייבש גינות ולשלם "היטל בצורת". השנה, מאז מופע החורף הסוער של מחצית דצמבר, אנו חווים עצירת גשמים, שעשרות שנים אחורה לא נראתה כמותה בחודשים ינואר ופברואר.

אך לא הכל יבש, והנה כמה דברים טובים בתחום המים שקורים במדינה: רשות המים הפיקה לקחים, נקטה את הפעולות הדרושות ונערכה באופן המבטיח את ביטחון אספקת המים של מדינת ישראל. בצורת אינה עוד איום על צריכת המים שלנו. קוראים לזה "ניהול אינטגרטיבי של משק המים", וכדאי לשנן את רכיביו לקראת שיחת הקיטור הבאה:

אנחנו נהנים מפירות ריסון צריכת המים והפנמה של התנהלות מושכלת - הן בתעשייה והן במשקי הבית. כמויות המים לגינון פחתו באופן משמעותי, בלי שייפגע לנו הירוק בעיניים. אנחנו משיבים מי ביוב מטוהרים ומשתמשים בהם להשקיה, בהיקף של כ?%87 מסך הביוב המטוהר. לצורך השוואה, המדינה השנייה לנו בהיקף הטיהור היא ספרד, המשיבה קרוב ל?%25 בלבד.
לאחר שנות קיצוצים במים לחקלאות, אנו שומרים כיום על ההקצאה הנדיבה, שגדלה בעשרות אחוזים, אשר אותה אישרה מועצת רשות המים. החקלאים, מצידם, נוקטים שיטות השקיה חכמות, המחשבות במדויק את צרכיו של כל גידול.

אנו מחזירים מים לטבע בהיקפים שגדלו פי שניים או שלושה מאז 2011. בקליפורניה, למשל, גרר המחסור במי גשמים הכרזה על קיצוצים במים לחקלאות והתראות על קיצוצים צפויים במים לתעשייה ולצריכה הביתית.

ועוד לא ציינתי את ההתפלה, שכבר מתקרבת לכ?600 מיליון מטר קוב, מלוא היקף הצריכה הביתית. ולא זו בלבד, אלא שהמדינה השכילה להגיע עם חברות ההתפלה הפרטיות להסכמי רכישה התואמים את היקף הצריכה השנתי - 350 מלמ"ק בלבד - תוך כדי שמירה על יציבותן הכלכלית ועל המוטיבציה שלהן להתפיל גם בשנים הבאות.

ולא הזכרתי את ההורדה של 5.1% בתעריף המים, שלמתלוננים עליו מומלץ לעיין בבדיקה השוואתית שערכה מחלקת מחקר ומידע בכנסת, המוכיחה כי ההוצאה על מים במשקי הבית בארץ פחותה בכמחצית בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, המקבלות את המים בחינם ובשפע מבורא עולם.

כאמור, לא הכל יבש.

הכותבת היא לשעבר ראש מטה שר האנרגיה והמים