החרא שנדבק לי לנעליים

קודם כל, תרשו לי הערה לשונית. תמיד הרגשתי אי-נוחות לכתוב "חרא" באל"ף ולא בה"א. למה צריך להדביק למושג ישראלי טבעי ובסיסי כל-כך כמו "חרה" סיומת ארכאית של מילה ארמית? נכון שמילה אחת בתנ"ך מאויתת "חראיהם", אבל ביחיד ישראלי, האיות הטבעי בעיני הוא בה"א. בכל זאת, כדי לא להציק בקריאה אחזור לאל"ף המקובלת, ואזכר לרגע בשורה שמביא ברטולט ברכט הגאוני באחד משיריו (לא מפיו): "אני חרא. מעצמי לא ציפיתי לכלום" (תרגום בנימין הרשב). אוקיי.

אני מתכוון לחרא שנדבק לי לנעליים כששיבחתי את האינטואיציה הפטריוטית של התלמידה ספיר סבח, ומיד נדבקו לי הדמויות הכי מבחילות בחברה הישראלית: מיכאל בן ארי, ברוך מרזל ואיתמר בן גביר. גזענים נוראיים ואלימים, כהניסטים חשוכים ומבחילים, שאנחנו חייבים להקיא מתוך עצמנו ולהוציא מחוץ לחוק. סוג של יהודו-נאצים, כביטויו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. אין מה לעשות (רגע, נכנס כבר החוק האוסר שימוש במילה "נאצי"?).

וכן, כשראיתי במוצאי שבת במגזין 10 עם אושרת קוטלר חלק מהכתבה החשובה מאוד והמזעזעת באמת על המפגש של ספיר סבח עם מעריציה מקרב עדת מיכאל בן ארי, הרגשתי מאוד לא נוח. ספיר סבח הפכה למפלצת של הזדהות גזענית איומה. אין מה לעשות. ועדיין אני אומר: גם ספיר סבח וגם עמיר בניון מייצגים אמת בסיסית של אהבת ישראל ואהבת אלוהים, שהשמאל בחלקו מתנכר אליהם עד בחילה.

ומספיר סבח לגיבורת מחאה אחרת: הסטודנטית רינת צולק מאוניברסיטת אריאל. ועדת המשמעת של האוניברסיטה סילקה אותה משום שכתבה בעמוד הפייסבוק שלה בהומור מצוין ש"אני רוצה להגיד לכם שהחלטתי ללמוד באוניברסיטת אריאל הייתה ההחלטה הגרועה בחיי. בכלא הסורי היה עדיף לבלות את זמני, לפחות שם היו הורגים אותי מהר יותר והכללים ברורים". ומול החלטת ועדת המשמעת של האוניברסיטה לסלק אותה לצמיתות בגלל הפוסט, הביטוי "חוסר סובלנות" הוא קטן מדי. אוניברסיטת אריאל אשמה במקרה זה בעיקר בחוסר הומור ובטמטום. עצם החלטתה מוכיחה שרינת צדקה, וכדאי לכולנו להיזהר מהאוניברסיטה הזאת, ובעיקר מהחוג לתקשורת בה (מי בכלל הולך ללמוד תקשורת באוניברסיטה?). מה שלא ברור הוא למה רינת צולק מעוניינת בכלל ללמוד במקום כל כך דכאני ולא מתוחכם, עם ראש חוג הנושא שם כל כך פאתטי כמו "אזי לב און", שעמד בראש הנוזפים בה.

מניסיוני אני יכול לומר לה שעדיף חופש נפשי ולשון משוחררת על כלא אקדמי כלשהו. העולם בחוץ מחכה לך רינת צולק. השתגעת? להתחייב לנוכחות בהרצאות שמשעממות אותך? רינת, את כבר כוכבת תקשורת זוהרת (כי סירבת להתנצל והגנת לא רק על חופש הביטוי אלא גם על הצדק הפואטי של המילים שלך). באוניברסיטת אריאל רק יכבו אותך. עופי משם.

הודעתה של ציפי לבני לראש הממשלה, כי עדיף לו לסלק את הבית היהודי ולהכניס במקומם את החרדים, וכי היא, לבני, "מוכנה לחבוש שטריימל למען השלום", מדגימה את כל העיוות, המוגבלות ואי-ההבנה, שמאפיינות לא רק את אי-ההבנה האזרחית של לבני, אלא גם את אי-ההבנה הפוליטית והביטחונית, העומדת ביסוד תכנית השלום שלה, שכולה סיכון עם ישראל בארצו.

אין שום הבדל בין הרצון להיכנע לחרדים ולהרחיב את המדינה החרדית (הרי יש לנו כבר מדינה חרדית בחלקה) לבין הרצון להיכנע לאבו מאזן, לאובמה ולאיחוד האירופי ולהרחיב את המדינה הפלסטינית (הרי יש לנו כבר מדינה פלסטינית ואפילו יש לה נשיא וראש ממשלה). שתי הכניעות נובעות מאותה פשטנות ואי יכולת לחשוב בחדות. מי שחושב באמת שרק הקמת מדינה פלסטינית על חורבות ההתנחלויות, או מה שגרוע יותר - מסירתן חינם לידי אבו מאזן, תוך פינוי תושביהן - תציל את המדינה היהודית הכוללת מיליון וחצי ערבים, כולל רוב ערבי בגליל ובמשולש, פשוט לא יודע לחשוב.

להיפך: הקמת מדינה פלסטינית רק תגביר את התביעות הערביות בתוך ישראל ומחוצה לה. מי שחושב שוויתור על השליטה הביטחונית ביהודה ושומרון יביא לנו את השקט המיוחל, יחטוף טילים פלסטינים ממש על הראש שלנו בתל אביב. ולא חשוב על מה יחתמו הפלסטינים. מאותה אי-הבנה עמוקה נובעת גם הכמיהה לשטריימל. ציפי לבני איננה מבינה עד כמה חמורה ההשתלטות הדתית והחרדית על ישראל גם היום. עד כמה חמורה העובדה שאין חוק נישואים אזרחי בישראל המדיר ומנכר מאתנו לא רק מאות אלפי אזרחים אלא גם מונע עלייתם לארץ של מיליונים ממשפחות "מעורבות" בארה"ב וברוסיה, שאינן מוכרות על ידי הרבנות הנואלת והחשוכה שלנו. עד כמה מטפחות הישיבות גזענות איומה המתבטאת גם בהתנכלות לערבים. ולכן, ככל שיגבר כוח הישיבות בישראל, כן תגבר השטנה נגד הערבים ו"הזרים" בישראל, שרק ילבנו כאן שנאה ויבאישו את שמנו בעולם. בקיצור, ציפי לבני לא מבינה כלום, או מבינה מעט מאוד.

ומילה לדן מגן, עורך מדור הדעות בוואלה! חדשות: זה בהחלט כן ענייננו שאהוד ברק קנה חמש דירות במגדל דירות יקרני בתל אביב. זה בהחלט ענייננו שאדם ריק כל כך ואטום כל כך עמד בראש ממשלת ישראל וכמעט מכר לערפאת הכול עד שנבהל בכל זאת ברגע האחרון. אלה מנהיגיך, ישראל. לכן העשוקים ממשיכים להיעשק בחברה הישראלית והעשירים משמינים. לא מנחת, כי אין שום נחת בכסף, ו"אוהב כסף לא ישבע כסף". מסכן.

לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות