מי שלימד מתמטיקה בתיכון מכיר את התופעה: התלמיד שוגה בפתרון המשוואה האלגברית. אחר כך הוא שוגה פעם נוספת. הטעות השנייה מנטרלת את הראשונה, והתלמיד מגיע לתוצאה הנכונה. כך אירע, לערך, בפרשת העמדתו של הרב יאשיהו פינטו לדין.
אמש, בסופו של יום, יצא היועץ המשפטי יהודה וינשטיין בהודעה ברורה, צלולה, בניסוח בהיר וראוי מאוד שיעמיד את פינטו לדין על פי כתב האישום שהוכן מראש. טוב ששיגר מסר ציבורי כזה למרות התגובות הצפויות של פרקליטי הרב כאילו מדובר בהכרעה תמוהה של וינשטיין. היא אינה תמוהה כלל ועיקר , וראויה לשבח.
יש הטוענים כי הלחץ הציבורי מנע הסכם עם פרקליטיו של הרב. אחרים טוענים כי וינשטיין היה מתוחכם מלכתחילה. הוא תימרן את המשא ומתן העקר עם פרקליטיו של פינטו לנקודה שבה ניצב מנשה ארביב הבין כי עליו לפרוש מן המשטרה, וזו היתה כוונתו הנוספת, הסמויה, של היועץ המשפטי.
הטענות נגד ארביב - שחיתות קלה
הדעת נותנת כי וינשטיין היה מעורב איכשהו ביצירת מצב אשר ידרבן את ארביב לפרוש מן המשטרה. אם כן - הושגה מטרה כפולה. עתה רק נותר לעקוב ולדעת כי הבירור המשמעתי של ארביב יתקיים כסדרו, וכי בהמשך הדרך המשפטית הארוכה לא תיעשה עם הנאשם פינטו עיסקת טיעון בלתי ראויה.
הלקח לעתיד הוא שלאחר גיבוש כתב אישום בפרקליטות יש להגישו לבית המשפט, ולנהל את המשא ומתן עם הנאשם תוך כדי שמיעת העדים. אילו נהג כן בטיוטות כתבי האישום שגובשו להגשה לבית המשפט בחקירות של אביגדור ליברמן ובועז הרפז היה וינשטיין זוכה להישגים רבים שלא הגיע אליהם.
אך בפרשת פינטו נמנע הנזק שהיה עלול להיגרם מהנכונות לקיים דיון מוקדם ובלתי שגרתי עם פרקליטיו של הרב. וינשטיין יודע מפי העדים שניפק פינטו כי הטענות נגד ארביב אינן בבחינת שחיתות כבדה. לפי גירסתם היא בבחינת שחיתות קלה (כמובן, הוא חף מפשע וכזה יישאר אם לא יועמד לדין. בכלל נראה כי תוואי הטיפול בעניינו נע לעבר בירור משמעתי, שמספיק כדי לגרום להדחה מהמשטרה אבל אינו חותם של קלון פלילי).
נכון לעכשיו מצויה החקירה נגד הרב פינטו על המסלול הנכון, מוכנה לצאת באורח סדיר לדרכה. המשמעות הציבורית של הצורך להרחיק פוליטיקאים וקצינים בכירים וטייקונים ממגע כזה עם חצרות של רבנים מסוימים ממילא לא תידון בבית המשפט. מקומו של הדיון בכנסת ובתקשורת.