דגן טועה ומטעה; אצלו - הכל אישי

מאז בחירתו של חסן רוחאני לנשיאות מתלהבים בעולם מ"איראן האחרת". האמון בשינוי היה כה גדול, עד כי לא נדרשו מרוחאני כלל קבלות כדי לחתום עם המעצמות בנובמבר על הסכם ביניים בסוגיית הגרעין, לאחר שנים ארוכות של קיפאון ותפילות במקום דיונים. הבזאר האיראני לימד אותנו שוב כיצד עושים זאת נכון: לא מוותרים על שום דבר רציני (צנטריפוגות, אורניום מועשר והמשך המחקר), וזוכים בהקלה בסנקציות, וגם מעלימים את האופציה הצבאית.

מיליוני איראנים חגגו אתמול 35 שנה למהפכה האיסלאמית. "איראן האחרת", באופן מפתיע, השמיעה את הפזמון הנשמע מאז 1979. "מוות לישראל" ו"מוות לאמריקה" ממשיכים לעמוד בראש המצעדים. גם בעידן רוחאני השטן הוא אותו שטן, הגדול והקטן.

"האופציה הצבאית נגד איראן היא אשליה... אופציה צבאית נגד איראן לא קיימת על שום שולחן בעולם", אמר אתמול רוחאני, שהבטיח כי איראן תחזיק בתוכנית הגרעין לנצח.
ובינתיים, כמעט במקביל, בפורום סגור בתל אביב, התייחס ראש המוסד לשעבר מאיר דגן להצהרות הפומביות שלו נגד תקיפה באיראן. הוא הסביר כי הוא עצמו, הרמטכ"ל וראש הוועדה לאנרגיה אטומית התנגדו למדיניות הממשלה.

"חשבתי שהיו צעדים שראש הממשלה רצה לנקוט שלדעתי היו עלולים להוביל למלחמה... הנאמנות שלי היא לא לראש הממשלה, הנאמנות שלי היא למדינת ישראל", אמר. עד לאמירה של דגן (איש בעל זכויות רבות), אני חייב להודות כי לא ידעתי כי קיימת סתירה בין השתיים. צריך להזכיר לדגן כי הוא אמנם עמד בראש המוסד, אלא שראש ממשלה הוא מתוקף תפקידו בעצמו מוסד (אינסטיטוציה) מרכזי בדמוקרטיה שלנו. חישבו לרגע על מצב שבו אלוף פיקוד הצפון אינו נאמן לרמטכ"ל, אלא למדינת ישראל. לפי דגן, מותר לדלג בשם הנאמנות למדינה על הקודקוד - ולעזאזל הבחירות במשטר דמוקרטי.

דגן גם הסביר כי הדיון סביב התקיפה באיראן צריך להיעשות לא רק במשרדו של ראש הממשלה, אלא על ידי "הציבור הישראלי". ב?1981 - עד כמה שאני זוכר - לא השתתפו ראש עיריית גדרה, מנהל בית הספר אורט חדרה והבעלים של דוכן הפלאפל ליד השקם בתל אביב בדיון בנוגע לתקיפה הצפויה (והסודית) של הכור בעיראק.

גם ב?2007 לא זכור לי שאותו "פורום מקצועי" התכנס שנית כדי לדון בתקיפה של הכור בסוריה, המיוחסת לישראל על פי פרסומים זרים. אלא שאז נתניהו לא היה ראש הממשלה. וכאן, חברים, צריך להבין שלמעשה הכל אישי.

דגן גם טועה ומטעה כשהוא הסביר כי משום שישראל עשתה הרבה רעש, "אנחנו יוצרים מצג כאילו הבעיה האיראנית היא בעיה ישראלית". אחד ההישגים הגדולים של ממשלות ישראל, כולל זו של נתניהו, היה בלקשור את העולם למאבק בגרעין האיראני.

דגן הודה כי איראן רוצה באמת נשק גרעיני. כדי למנוע זאת - וגם כדי למנוע תקיפה - היה עדיף לחזק את ההרתעה ולא לתרום למצב שבו העולם פוחד יותר מתקיפה ישראלית מאשר איראן גרעינית.

מאיר דגן העריץ את אריאל שרון ז"ל. הוא בטח לא אהב לשמוע את מנחם בגין מדבר פעם על "טנקים סביב משרד ראש הממשלה", ביחס למהלכים של שר הביטחון שרון. משום מה חוסר הנאמנות שלו למוסד שנקרא ראש ממשלה הזכיר לנו את הדברים שאמר אז בגין.