פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הפגר של הדסה מוטל ואין אשמים

      המשבר החמור אליו נקלע בית החולים היה ידוע מראש, אלא שדומה שאיש לא הרים קול זעקה במועד הנכון. פרופ' רוזנברג מסביר כי מדובר ב"שיטה" ישראלית עליה, כמובן, הציבור ישלם

      תמציתה של פרשת בית החולים הדסה מפיה של מנכ"לית ארגון נשות הדסה בישראל, אודרי שימרון, בראיון טלוויזיוני בערוץ 2: לאחר שהתריעה על בעיות ניהול קשות ביותר כבר בשנת 2006, קברניטי בית החולים הדסה ענו לה בזו הלשון : "את לא מבינה כלום. ככה זה בישראל". והאמת היא שאודרי שימרון אינה מבינה, ככל הנראה, שבישראל ניתן לעשות כל מה שרוצים, כולל שוד הקופה של בית החולים, מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד, מבחינת אין דין ואין דיין. כאשר הקרקע רועדת מתחת לרגליהם של מי שהיו אחראים על עצימת העיניים מול השוד לאור יום של חונטת בית החולים, מתחילים "העכברים" לברוח מאחריותם. גם זה חלק מן השיטה הישראלית. כל עוד הכול בסדר, יש בעל בית. כשהכול קורס, אין אחראים. זו תמצית הריקבון האדמיניסטרטיבי. מנהל המקבל סכומי עתק של מאות אלפי שקלים בחודש ותנאי פרישה שאפילו לראשי מדינה אין, דירקטוריון שבו לנשות הדסה רוב שאינו מסוגל לכפות ניהול תקין על בית החולים וראשיו, רגולטור שנעלם לכול החי, מדירים את רגלים מן העסק שבו טמנו ידיהם תאבי כסף ורודפי בצע ממולחים, ה"גופה" מונחת בפנינו.

      מתמחה בהדסה כותב לשרת הבריאות: "את לא מבינה"

      ועוד מן הפולקלור הישראלי הידוע לשמצה: מנהלים בכירים אשר במו-ידיהם גרמו לנזקים אדירים, מקבלים קידום ומדליה על פועלם. אנא קראו את דוחות ועדות החקירה שהיו בישראל, מאז קום המדינה ועד היום, בכל תחום מתחומי החיים, ותיווכחו שהאחראים מעולם לא נענשו כדת וכדין. נהפוך הוא: הם קודמו. נזכיר רק אירוע אחד "זניח": בתחילת שנות ה-80', כזכור, הבנקים בישראל קרסו כתוצאה ממדינות ניהולית קלוקלת, בזבזנית, שקרית ומנוקרת. כדי להציל את הבנקים ואת האזרחים, הממשלה העניקה להם ערבות. להוציא מתי מעט, למשל ארנס יפה, שנענש מבלי שממש ריצה את עונשו, כל האחרים לא שילמו ולו יום אחד לטובת הציבור בגלל התנהלותם בפושעת. והיכן היה הרגולטור? נרדם בשמירה. המפקח על הבנקים לדורותיו מצא את מקומו באחד הבנקים לאחר פרישתו או מנהל מבכיר מאוד בפירמה המתמחה ב"מכשירים פיננסיים". האם מישהו עצר זאת? ודאי שלא, כי זו השיטה.

      ההנהלה ידעה, ועצמה עיניים

      סוד גלוי בישראל הוא שמותר לקברניטים לחרוג מכל נורמה או חוק מבלי שלא יאונה לו כל רע. קחו למשל את הרשויות המקומיות. אין רשות שאינה מתנהלת בחריגות מתקציבה. פירוש הדבר הוא הפרת חוק התקציב. האם שמע מאן דהוא בישראל על ראש רשות מקומית אשר במדיניותו גרם לגירעונות עתק ונענש על כך? אין ולא יהיה. כי זו השיטה: הממשלה תמלא את החסר מכיסם של אזרחי ישראל גם אם הכיס של האזרח אינו מלא בזו?זים.

      נחזור להדסה. בית החולים הזה וכל מערכת הבריאות בישראל מתנהלת כשהקברניטים מחלקים לעצמם אתננים שבני תמותה רגילים יוכלו רק לחלום עליהם. רופאי בית החולים הדסה, כמו רופאי בתי החולים האחרים בישראל, מרוויחים את משכורתם העלובה במאמצים שאין כדוגמתם. מרביתם של רופאים הצעירים נדרשים לשעות עבודה בלתי אנושיות ובלתי מקובלות באף מדינה מערבית. התורנויות הבלתי נגמרות, ללא שינה וללא מנוח, הן מנת חלקם של הרופאים מן השורה. לעומת זאת, מנהלי מחלקות מסוימים, ללא בושה, ללא התחשבות, טומנים את ידיהם עמוק בתוך התקציב של בתי החולים. בתצהיר שהוגש לבית המשפט על ידי מנהלי הדסה נקבע ש-95% מן הכוננויות היו מיותרות. שליש מן הניתוחים שבוצעו בבוקר נעשו במסגרת שר"פ כאשר הרופאים בעצם קיבלו שכר כפול על אותן שעות עבודה. אין עוד מקום בעולם שבו מקבל עובד רשות לעבוד, בו זמנית, בשני מקומות ולקבל שכר כפול. ישנם מנהלי מחלקות בבתי החולים הציבוריים אשר במקום להימצא במחלקותיהם הם עובדים בבתי חולים פרטיים או מרפאות פרטיות ומקבלים שכר עבור שעות עבודה בבית החולים בו לא היו אפילו דקה. האם הנהלות בתי החולים אינן יודעות זאת? וודאי שכן אך עוצמות עיניים. האם במשרד הבריאות אין יודעים זאת? וודאי שכן.

      הציבור ישלם עבור הנזקים בהדסה כפי שהוא משלם עבור נזקים במקומות אחרים. הדסה היא רק דוגמה קטנה של שוד הקופה הציבורית בחסות המדינה. זו התרבות הניהולית בישראל, וכל עוד היא לא תשתנה, טוב לא יהיה.

      הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il