נשיא בהתנדבות, ובלי כל ההוצאות

המירוץ המתחמם לתפקיד נשיא המדינה מזכיר לי רעיון שצף ועולה בראשי מדי פעם בפעם. רעיון פשוט שיחסוך מהציבור את המסע המתוחכם של יחסי הציבור, שבמסגרתו מריצים עצמם הפוליטיקאים המשופשפים בדרך אל לב ליבו של הקונצנזוס המתוק. תפקיד נשיא המדינה וההכרה הרשמית כאזרח מספר אחת הם חלומם של חברי הכנסת ושל השרים כשהם חושבים על פרישה, או בחלק מהמקרים - סוג של הפוגה תיאורטית (בלבד) בעשייה הפוליטית.

ואני אומר, האם באמת חסרים לנו פוליטיקאים? 120 חברי כנסת מכהנים לא מספיקים? למה אנחנו צריכים את העונש הזה של עוד מוסד רשמי שלא עושה כלום, אלא רק לוקח מהקופה הציבורית עוד כספים? כל כולו שורה של טקסים שעולים עשרות מיליוני שקלים בשנה לקופה הציבורית. האם אין דרך אחרת שתוריד שתי ציפורים מהעץ הזה במכה אחת?

תפקיד הנשיאות נולד ככל הנראה כסוג של "ג'וב", שסידר ראש הממשלה דוד בן?גוריון לנשיא הראשון חיים ויצמן כדי להרחיק אותו מהזירה הפוליטית. בן?גוריון חשש - והרחיק. מאז כלל התפקיד, בין השאר, אנשי רוח ומדע, אבל בעשורים האחרונים הוא הפך בית לגמלאי הכנסת. עזר ויצמן, עליו השלום, משה קצב, ועכשיו שמעון פרס.

איכשהו יוצא שאם הפוליטיקאים בוחרים בחשאי, הם מסדרים לחבריהם הפורשים את הסידור האולטימטיבי. גם כזה שמרחיק סכנות פוליטיות עתידיות לעצמם. כי הרי מן המקובלות ששמעון פרס באמת עשוי לנסות לחזור. מי שמפסיד זה האינטרס הציבורי ובעיקר הקופה שלו.

אבל יש פתרון. גיליתי את הנוסחה. מאוד פשוטה, דרך אגב. להפוך את תפקיד נשיא המדינה לתפקיד בהתנדבות. כן, התנדבות טהורה ככל האפשר. את בית הנשיא אפשר להשאיר בתור מוזיאון. נשיא המדינה יתגורר בביתו ויקבל החזר הוצאות מינימלי על ההתנדבות לטקס וחצי פעם בשנה. הנשיא המתנדב ישמש בתור נשיא מדינת ישראל בטקסים הרשמיים הנדרשים, כמחצית מהם צריכים להיות ביום העצמאות, וזהו.

ייאסר עליו בחוק להתעופף בעולם יותר משלוש פעמים בשנה, וגם אז, יהיה צריך לתת לוועדה של הכנסת להחליט אם הנשיא באמת צריך לטוס לחו"ל או שלא. את בחירתו של הנשיא הייתי מפקיע מידי הכנסת, אף שהסיכוי שהדבר הזה יקרה הוא כנראה הנמוך ביותר מכל הרעיונות שהצעתי עד כה.

היתרונות של נשיא בהתנדבות הם רבים. אני בטוח שרשימת הפוליטיקאים שיחשקו בתפקיד שכולו על טהרת ההתנדבות, כמו לעמוד בראש עמותה למען הציבור, תפקיד בלי פמליה של דוברים, עוזרי דוברים ועוזרי עוזרים, בלי כמעט נסיעות לחו"ל - תצטמצם פלאים. כך אולי נזכה סוף סוף לאנשים שפועלים מתוך תחושה של שליחות טהורה ונרוויח נשיא מסוג חדש, רוב הסיכויים שלא יהיה פוליטיקאי.