גיוס חרדים - בעד ונגד

חוק השוויון בנטל שנידון בימים אלו בוועדת הכנסת מעלה שוב את השאלה האם מגזר מסוים בחברה זכאי לפטור מגיוס לצה"ל, ואם כן, מדוע. שני עורכים - שתי דעות

אהוד מאיר נגד דן מגן

לא לגייס את יחידי הסגולה

בשיחה עם חבר לפני מספר שנים הוא ניסה להסביר לי מדוע הוא כל כך אוהב את אשתו, "תראה" הוא אמר, "אשתי חכמה, מצחיקה, יפיפייה ויש לה לב טוב שראוי לפרס נובל לשלום". "סבבה, נשמע טוב" עניתי, "אבל אני מבטיח לך שאני יכול להראות לך עוד מיליון נשים שעונות על הקריטריונים שלה, זה עדיין לא מסביר לי למה אתה אוהב דווקא אותה ולא מישהי אחרת". חברי שתק לרגע ואז ענה: "אתה יודע מה? אין לי מושג למה אני אוהב אותה, אני פשוט אוהב אותה בלי הסבר, זה משהו שרק אני יכול להבין, אתה אף לא תבין, ואתה יודע מה?" המשיך חברי, "זה בסדר גמור מצדי שאף אחד לא יבין למה דווקא אותה אני אוהב ".

נזכרתי בשיחה הזאת בזמן שניסיתי להסביר לחבר שאינו שומר מצוות מדוע לדעתי אדם שלומד תורה מבוקר עד ערב לא צריך להתגייס לצה"ל. לנסות ולהסביר לאדם שאינו מבין או מאמין בחשיבות לימוד התורה לנו כעם, כמדינה, כחברה בריאה - שקול לאדם שיצטרך להסביר מדוע דווקא את אשתו הוא אוהב.
שירתי בצבא שלוש שנים תמימות בשירות קרבי ואפילו השתתפתי במלחמת לבנון השנייה בתור מילואימניק. אני לא צריך להסביר לאף אדם בעל הגיון בריא מדוע חייבים לשרת בצבא, זו נוסחה מתמטית די פשוטה: אתה מתגייס כדי להיות שותף בהגנה על העם והארץ. אבל להסביר לאדם, אינטליגנט ככל שיהיה, מדוע גם לימוד התורה הנקי והזך שומר עלינו באותה המידה זה כבר לא אפשרי. אני אגיד איקס והוא ישיב ווי.

אינני מתנגד לגיוס החרדים לצבא, להיפך, אני חושב שכל בן 18 חרדי חייב להתגייס לצבא לשירות מלא, בדיוק כמו אחיו החילונים והדתיים. העניין פה הוא לא המגזר שאתה משויך אליו, אלא מה אתה עושה כאדם פרטי. אם אתה בחור חרדי שלא יושב בישיבה מבוקר עד לילה ולומד תורה, לא רק שאתה צריך להתגייס, אתה חייב מבחינה ערכית, מוסרית ויהודית לעשות כן. גם משה רבנו נזף בחרדים של פעם - אנשי שבט ראובן וחצי שבט המנשה: "אחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?". או במילים אחרות: "על שוויון בנטל שמעתם?". הם השיבו שלא רק שישתתפו במלחמה, אלא גם יהיו הראשונים במערכה.

אינני מדבר על אותם אנשים שבמקום לשבת וללמוד בישיבה עובדים בשחור או סתם מסתובבים חסרי מעש. אני מדבר על אותם בחורים, יראי ה' האמתיים, שיושבים כל יום משעה 6:00 בבוקר עד חצות הלילה ולומדים. ללימוד שלהם יש ערך מוסף בשני רבדים. ברובד הרוחני, אדם שלומד תורה, משהו שהוא נשגב וטהור, משפיע על עצמו ועל סביבתו. אנשים כאלה לא צריכים להתלכלך בצבא. הם לא צריכים ללמוד להרוג, או להיות שותפים במערכת שחלק גדול מעניינה הוא להרוג את האויב.

הרובד השני חשוב לא פחות, וזה הרובד התרבותי. לפני הכול, היהדות היא תרבות, הדת היא רק נגזרת שלה. תרבות לא בהיבט של תרבות כאומנות, אלא תרבות של ערכים ואידיאלים שתרבויות המערב והמזרח ינקו ממנה. תרבות של חוק ומשפט, מוסר ואהבה. תרבות ענפה שאסור שיפצעו אותה, תרבות ששייכת לכולם – לחילונים, לדתיים וגם לחרדים.

ואסור שהתרבות הזאת תיעלם. לכן, אסור לגעת באנשים שבאמת יושבים ולומדים תורה מבוקר עד ערב. לגבי השאר? תנו להם את התנ"ך ותשאלו אותם על אברהם, יעקב, משה, יהושע, אהוד בן גרא, ברק, שמשון, גדעון, שאול, דוד המלך ועוד רבים וטובים שהיו לוחמים שהחזיקו בנשק והובילו את המערכה, למרות שגם הם ידעו לא מעט תורה.

הכותב הוא עורך וואלה! יהדות

אולי החרדים מפחדים?

גם אני אפתח בסיפור: מכירים את אנשי חב"ד שעומדים בצמתי רחובות בערים, חמושים בערכות תפילין, ומציעים לעוברים והשבים להניח? מכירים. גם לי יש חבר, כמו לעמיתי עורך וואלה! יהדות, שבכל פעם שהחבר'ה של חב"ד היו פונים אליו בשאלה: "תגיד, תפילין כבר הנחת?", נהג להשיב: "תגיד, לצבא כבר הלכת?". הצעירים לבושי השחורים היו בדרך כלל נאלמים דום ופונים לטרף אחר. התגובה העוקצנית של החבר החילוני משקפת את הלך הרוח בקרב רבים מאלו שנושאים בנטל הלכה למעשה, ושום סנטימנט יהודי לא ישכנע אותם אחרת. בשונה מעמדת עמיתי, אני סבור שהדיון בגיוס החרדים לצה"ל איננו סוגיה שקשה להסביר, היא איננה סוגיה שצריך להכיר את דרכי הנסתר כדי להבינה.

הטענה המרכזית בדברי עמיתי לפיה ישנם יחידי סגולה, גדולי דור, להם זכות להימנע מגיוס לצה"ל בשל יכולות לימוד התורה שלהם היא פרצה שקראה, ותמשיך לקרוא, לגנב. גם ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, לא תיאר לעצמו שהפטור משירות המדינה שהעניק לאותם 400 בחורי ישיבה יתפח באלפים ורבבות.

וזה לא שחובת הגיוס צריכה להגיע לכל פינה. צריך שבחברה הישראלית יינתן מעמד מיוחד לאנשים מיוחדים: ספורטאי-על למשל, או צעירים אחרים בעלי כישורים יוצאי דופן שעשויים לתרום למדינה – יקבלו-ייתנו. אלא שבמציאות הנוכחית, "להתקבל" לרשימת פטור מגיוס על רקע דתי, קל בהרבה מאשר לזכות בפטור בשל הישגיך בספורט.

בעיני מרבית החילונים שאני מכיר, עילויים בלימודי תורה אינם זכאים להתחמק משירות בצבא על הרקע הזה. עבורנו, אין ביכולת זו דבר וחצי דבר תרומה לחברה בה הם חיים. הם אינם מתגייסים, אינם לוקחים חלק בשוק העבודה, אינם תורמים לתרבות הישראלית שכן למצער, רבים מהם מסוגרים בחברתם ובעיקר בתפישתם. הם לעולם לא ישלמו מסים, לא יתנדבו למשמר האזרחי, לא יצילו חייה מצער בעלי חיים וגם לא יקימו את הסטרט-אפ הבא. והם לא אשמים, אבל בדרכם נקרתה ההזדמנות לתקן את העוול ההיסטורי. כמו שאב מכה לא מקבל הקלות בשל העובדה שהיה ילד מוכה. זה פשוט לא עובד כך.

האנשים האלו צריכים גם צריכים "להתלכלך" בצבא, כמו גם בשוק העבודה – כמו במנהטן או בלונדון. ביניהם לבינכם אין שום שוני. הם אזרחי המדינה וגם אתם. ובכלל, מהיכן הגיע הפטור לשרת בצבא לאותם תלמידי ישיבות מלכתחילה?

הדבר אינו מעוגן בכתובים. בפרק כ' בספר דברים נפרסים חלק מחוקי המלחמה, כולל רשימת הפטורים שצריך להעניק טרם היציאה לקרב. איש שבנה בית חדש ולא הספיק לחנוך אותו – לא ישתתף בקרב; אדם שנטע כרם ולא חיללו – כלומר, לא הספיק לקטוף את פירותיו – ישוב לביתו; איש אשר נשא אישה ולא הספיק להתייחד עמה גם זכאי לשוב לחיק רעייתו; ואחרון חביב – האיש הירא ורך הלבב לא ישתתף בקרב, פן ירכך את לבבות חבריו. כלומר – מי שמפחד לקחת חלק בלחימה ויש סכנה כי יפגע במורל האחרים זכאי לפטור מלחימה. אחיי החרדים, אולי אתם פשוט מפחדים?

הכותב הוא עורך וואלה! דעות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully