חשדנות וחוסר ודאות: ההצבעה על חוק הגיוס מתחילה

שני אנשי מקצוע, פקידים מדרג הביניים באחת מזרועות הביטחון, ישבו בשורות האחוריות בדיון הוועדה לשוויון בנטל. נושא הדיון היה הצבעות בעניין חוק השירות האזרחי - השירות שאינו צבאי שאליו יופנו חרדים שאינם מעוניינים להתגייס לצבא. שני הפקידים שלטו היטב בחומר. לאחר הצבעה על אחד הסעיפים, דווקא לא כזה שעורר ויכוחים וצעקות, לחש האחד לחברו: "הם מצביעים פה על החלטות עקרוניות בלי להבין על מה הם בכלל מרימים את היד".

פוסט פוליטי - לכל הטורים של לירון מרוז

יהיה זה עוול לומר על כל חברי הוועדה שהם אינם מבינים על מה מצביעים. חלקם גילה ומגלה בקיאות מפליגה בחומר, כי עסק בו בעבר או שנכנס לעובי הקורה למן כינון הוועדה. ועדיין, אחרי מאות שעות של ישיבות – הן של ועדת פרי שחוקקה את הצעת החוק הממשלתית, והן של ועדת שקד שהכינה אותו לקריאה שנייה ושלישית – קיימים איים שלמים של אי-הסכמות, חשדנות, חוסר ודאות ובעיקר הרבה מקום לפרשנות. מילא אם זה היה מחולק לקואליציה מול אופוזיציה. אבל במקרה הזה, כל סעיף הוא עולם בפני עצמו שבו כל אחד מושך לכיוונו. מה ייצא מהעיסה הזאת ממש לא ברור. בטח לא אחרי סיום חקיקת החוק שצפויה בעשרה במרץ. תשובות, במקרה הטוב, נקבל בעוד שלוש שנים, עם ממשלה אחרת ומציאות שונה. ומי יזכור אז מה אמרו היום.

ובכל זאת, זה לא "עוד חוק". שופטי בג"ץ, שפסלו לפני כשנתיים את חוק טל, זימנו לנו עיסוק בסוגיה חברתית שמלווה את המדינה כמעט למן הקמתה. כישלונה של הממשלה הקודמת לחוקק חוק חלופי, והקמתה של ממשלה נטולת חרדים, חידדה עוד יותר את גודל הרגע. לרוב החילוני בישראל, זה שמרגיש כבר שנים שהוא נושא את החרדים על גבו, לא תהיה הזדמנות נוחה יותר לחולל שינוי לפי רצונו. מבחינתם של החרדים, אחרי שייגמרו הצעקות והאיומים, הם יוכלו לגלות שבניגוד למצופה - לא אכלו אותם חיים. הן בציבור החילוני, ובוודאי בקרב חובשי הכיפות הסרוגות, זוכה הסיטואציה שבה הם נמצאים לקשב והבנה. ברור כבר עכשיו שלא הכול יוכרע לטובתם, אבל ייתכן בהחלט שהם יזכו לכמה הישגים.

לקראת תחילת ההצבעות הבוקר, (שני) כדאי לשים לב לכמה נקודות.

סנקציות כלכליות מול סנקציות פליליות. השאלה מה יקרה אם החרדים לא יעמדו במכסות הגיוס הפכה כמעט לחזות כל הדיון בחוק. בואו נעשה קצת סדר. אין דבר כזה סנקציות פליליות. החוק של ועדת פרי קבע כי במקרה שלא תהיה עמידה ביעדים יחול על החרדים חוק גיוס. כלומר, דין חרדי שלא יגיע לבקו"ם יהיה כדין בנה של ריקי כהן מחדרה אם יחליט שלא להתגייס לצה"ל. שקד מנסה לקדם תמריצים כלכליים שליליים במקום חובת הגיוס. בכך אין חדש. להסכם הקואליציוני מצורף נספח ובו תמצית חוק השוויון בנטל. בחוק מצוין כי במקרה שלא תהיה עמידה ביעדים יושתו סנקציות כלכליות על מסרבי הגיוס.

אז מה קרה בדרך? במסגרת הדיונים בוועדת פרי נבדקה האפשרות לסנקציות כלכליות. למשל, הטלת קנס מצטבר על בחור ישיבה שלא יגיע ללשכת הגיוס (אופציה שהועלתה בדיוני ועדת פלסנר בתקופת כהונת הממשלה הקודמת). לאחר בדיקה משפטית הגיעו שם לשתי מסקנות: האחת, שחלק מהסנקציות הכלכליות אינן חוקיות. השנייה, שגם אם הן חוקיות לא ניתן יהיה ליישמן. ומה לגבי התמריצים השליליים ששקד מציעה? בסביבת פרי אומרים שהם לא משמעותיים ושחלקם בכלל כבר נכנס לתוקף.

ועוד נקודה למחשבה: מה יקרה ביום שבו חילוני למהדרין יסרב להתגייס ויבקש שבתמורה ישיתו עליו את הסנקציות הכלכליות שמוטלות על החרדים שלא מתגייסים? מה יגיד על כך בג"ץ אם יעתור החילוני נגד הסירוב להתייחס אליו כמו אל החרדי? הרי בבסיס פסילת חוק טל על ידי שופטי בית המשפט העליון עמדה התפיסה שהחוק "פוגע בזכות לשוויון כחלק מן הזכות לכבוד האדם ואינו מקיים את תנאי המידתיות שבפסקת ההגבלה, ולפיכך אינו חוקתי" (אגב, נשיא בית המשפט העליון כיום, אשר גרוניס, התנגד להחלטה של הנשיאה דאז, דורית בייניש).

אכיפה. אחת ההחלטות המשמעותיות שהתקבלו בנוגע לחוק הייתה לשלבו כחלק מחוק שירות ביטחון. משמעות הדבר היא שמרגע חקיקתו לא ניתן יהיה לשנותו בקלות לפי קפריזה של ממשלה זו או אחרת. בחוק ששקד הביאה לפני הוועדה מצוין שהממשלה היא זו שתקבע - עד ל-15 ביולי בכל שנה - אם הושגו יעדי הגיוס. זו החלטה חדשה, שאינה כלולה במתווה שפרי הציע, ואשר יש בתוכה פוטנציאל למסמס את החוק. מחר תוכל לקום ממשלה חדשה שבה לחרדים יש משקל (זה יקרה מתישהו, כן?), ולהחליט שבשל נסיבות כאלה ואחרות הושגו יעדי הגיוס, גם אם לא יהלמו את המספרים שקבועים בחוק. לא ברור מדוע הממשלה היא זו שאמורה לקבוע האם הושגו יעדי הגיוס. זה פתח לצרות.

פתח נוסף לפרשנות מופיע בתוספת אחרת של הוועדה על החוק של ועדת פרי. לפי המוצע, שר החינוך יוכל לקבוע איזה מוסד חינוכי ייחשב לכזה שתלמידים שיוצאים ממנו לצבא נחשבים כחלק ממכסת החרדים. גם כאן קיימת סכנה לפוליטיזציה של החוק.

ישיבות ההסדר. בתוך כל המילים הגבוהות על שוויון בנטל וחוק אחד לכולם, סעיף ישיבות ההסדר הוא החוליה החלשה. חשוב לציין לזכותה של שקד: ראשית, ההצעה להעלות את מספר חודשי השירות של חיילי ישיבות ההסדר ל-17 חודשים (במקום 16 כנהוג היום) היא חלק מההסכם הקואליציוני. שנית, לפי המספרים שמנפקים בישיבות ההסדר, חלק גדול מתלמידי הישיבות משרתים שירות ארוך בהרבה מ-16 החודשים שלהם הם מחויבים כיום. ואחרי שכתבנו את זה, איך שלא מסתכלים על ההסדר המתגבש, יש כאן משהו עקום. השוויון לכולם צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. למה שחיילים חרדים יחויבו במספר חודשי שירות גבוה משל אחיהם מהישיבות הציוניות? לא ברור. אגב, ח"כ אלעזר שטרן מהתנועה, ראש אכ"א לשעבר, עומד בחזית המאבק בשירות המקוצר של חיילי ההסדר. לטענתו, החודש שמתכוונים להוסיף להם רק יכביד על הצבא, שיודע לגייס לפי מחזורי גיוס של ארבעה חודשים. חודש נוסף, הוא טוען, יעשה כאב ראש בבקו"ם.

לשמחתה של שקד, סעיף ישיבות ההסדר שובץ בראש החוק. בשלב הזה לכולם יש עוד מה להפסיד, כך שלמעט קצת צעקות הוא צפוי לעבור, למרות שרוב מוחלט מחברי הוועדה אינם תומכים בו. ביש עתיד מדגישים כל העת שיתמכו בסעיף בלי בעיות כי כך הוא מופיע בהסכם הקואליציוני. תקופת המשא ומתן להרכבת הממשלה הייתה באווירה אחרת, של אחווה ורעות בין יש עתיד לבין הבית היהודי. לא בטוח שבמערכת היחסים היום בין שתי המפלגות ושני המנהיגים העלאה של חודש בלבד במשך השירות הייתה עוברת בקלות.

פוליטיקה. בעת המשא ומתן הקואליציוני נשאל יאיר לפיד לפשר התעקשותו על תיק החינוך. הכול זה בגלל השוויון בנטל, הסביר. על מנת שיהיה סיכוי שהחרדים יתגייסו לצבא, הם צריכים לקבל חינוך מתאים לכך בבתי הספר, וכדי שזה יקרה אני רוצה מישהו מיש עתיד במשרד החינוך. לפיד מונה לשר האוצר, ובנוסף לתיק החינוך קיבלה מפלגתו תיקים שמנים של בריאות ורווחה. את חקיקת מתווה השוויון בנטל הוא הטיל על השר החמישי, יעקב פרי. מאז כינון הממשלה הושקו רפורמות כמעט בכל המשרדים שבראשות יש עתיד. אבל עם כל הכבוד, חוק השוויון בנטל מאפיל על כולן. לא כי חוק הריכוזיות או מפעלי ההזנה חשובים פחות, אלא כי זה הדגל תחתיו רץ לפיד לבחירות. ואם הוא יפסיד או אפילו ימצמץ בו, יהיה לו קשה לשכנע ברצינות כוונותיו בבחירות הבאות. לפיד אכל הרבה קש מאז מינויו לשר האוצר, אבל האיום היחיד בפרישה מהממשלה נסוב סביב חוק השוויון בנטל. ומכיוון שכבר נוכחנו לדעת לפני כשבועיים שראש הממשלה לא שש לפרק את ההרכב הקואליציוני שלו – ובטח שלא יעשה זאת סביב גיוס החרדים – סביר להניח שלפיד ישיג בסופו של דבר את מבוקשו.

ובסופו של דבר, הרגע החשוב מכל יהיה ב-2017 (או מאוחר יותר, צפו להתגמשות בנושא הזה). אם החרדים יעמדו במכסות זה יהיה הניצחון הגדול של כולם. חוק הגיוס לא יחול (כלומר לא יהיו "סנקציות פליליות") ומכאן תיסלל הדרך להשתלבות החרדים בשוק העבודה בפרט, ובחברה הישראלית בכלל. אם לא, יצוצו השאלות הקשות, בעיקר כיצד אוכפים את החוק. בסביבת פרי טוענים שחובת הגיוס מחויבת בג"ץ, ושבסופו של דבר היא תביא את החרדים לבקו"ם. בסביבת שקד משוכנעים שהדיאלוג שנוצר עם החרדים יביא אותם ללשכת הגיוס רק בטוב. ואולי זה יהיה האבסורד הגדול מכולם – שמכסות הגיוס לא יתמלאו רק בגלל ריב על כבוד.