פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קול האישה מענג מדי? המדריך לאיראני המבולבל

      פסק הלכה חדש ינסה ללמד את האיראנים כיצד להתמודד עם התופעה המתגברת של שירת נשים, בין היתר אחרי ששר בכיר נאלץ להכחיש שהאזין לזמרת. האם הסונים יאזינו לתכתיב השיעי?

      רזאלה מיראמיני, תלמידה בבית ספר למוזיקה בטהראן. 2011 (AP)
      רזאלה מיראמיני, תלמידה בבית ספר למוזיקה בטהראן (צילום: AP)

      "מקור הרוע בשירת נשים, שהיא מעוררת את התאווה בקרב השומעים היושבים בקהל, כמו גם את יצר השחיתות שלהם ומחשבות לא ראויות נוספות". השורה הזו היא לא חלק מספר הלכה שמרני שיצא בישראל, אלא פסק הלכה חדש שהתפרסם לאחרונה באיראן.

      עוד בוואלה! חדשות:
      אישום: חרדים השליכו שקיות עם קיא וצואה על שוטרים
      ניסיון חטיפת מטוס בטורקיה: "קחו אותי לסוצ'י"
      "העם משלים את המהפכה": הרוג בעימותים במצרים

      אייתולה מוחמד-ג'ואד פאזל-לנקארני, איש דת המתגורר במרכז הדתי הגדול ביותר באיראן - העיר קום - מפרט בפסק ההלכה שלו כמה דרכים להתמודד עם הנושא, ובין היתר גם מציג מענה אפשרי ל"בעיה" כיצד ניתן בסופו של דבר להשתתף באירועים בהם הזמרת היא אישה.

      בין היתר, הוא קובע כי לאיראני מותר לשמוע קול של אישה זרה, אך לא אם הדבר גורם לו עונג; לדבריו, לאישה אסור לשיר בקול רך או בקול מפתה, ואם היא שרה מלים גסות - אסור לה לשיר אותן אפילו בקול "רגיל". השירה היחידה המותרת אפוא לאישה, לפי לנקארני, היא במקרה שאישה משמשת כמואזין.

      בפרסית, מכונה הסוגיה מבחינה דתית-שיעית "שירת יחידות", כלומר שירה של אישה יחידה בפני קהל. אולם, לנקארני צולל הפעם גם ללב השיח הבין-מגדרי בחברה. הוא מסביר כי בעוד ששירת הנשים בפני קהל היא דבר שכבר הוחרם בעבר, הרי שההאזנה לקול אישה בנאום או הרצאה היא סוגייה אחרת. הוא מציין שבשנים האחרונות ישנם פוסקים שמתירים לגברים להשתתף בקהל בו נשים נושאות דברים, וקובע שכדי שהדבר יתאפשר "קולה של האישה צריך להיות רגיל".

      בחירות באיראן (AP)
      נשים בקלפי בטהראן, בקיץ. גם אחרי בחירת רוחאני, הנשים עדיין מופלות, ובגלוי (צילום: AP)

      דבריו של לנקארני לא נכתבו ברקע שערורייה מיוחדת, אולם בחודשים האחרונים התרחשו באיראן כמה אירועים, שייתכן שפסק ההלכה שלו רומז לגביהם. באוקטובר 2013 נטען כי שר התרבות וההכוונה האסלאמית, עלי ג'נתי, השתתף באירוע שבו הנעימה זמרת - אישה (!) את אוזני הקהל בפזמוניה. בבוקר שלמחרת, הכחיש השר את הדיווח הדברים באוזני העיתונאים שהתגודדו מחוץ לישיבת הממשלה הממשלה. "זה שקר", הבהיר לעיתונאים. ג'נתי, המחזיק בדעות פרגמטיות כמו הנשיא רוחאני, דאג כנראה לשמור על תדמיתו כמדקדק בהלכה האיסלאמית-שיעית.

      מקרה נוסף שאולי השפיע על לנקארני כשפרסם את פסק ההלכה שלו התרחש לפני כמה שבועות. חבר המג'לס, הפרלמנט בטהראן, קאסים עות'מאני, אמר: "לצערי, אנו עדים לכך שבעיר בוקאן מתקיימים אירועי שירה, בהם זמרות שרות 'שירת יחידות', והדברים מופצים בדיסקים ובתמונות". בוקאן, עירו של עות'מאני, היא עיר שמרבית תושביה אינם שיעים כמו מרבית תושבי איראן, אלא סונים. לפיכך, הם לא יראו את עצמם מחויבים לפסיקתו של לנקארני.

      עות'מאני התייחס לעובדת השוני בתפיסת האיסלאם בקרב קהל הבוחרים שלו, ואמר כי על אף שוני זה, וחרף המקרה שבו הייתה שירת נשים בפרהסיה בעירו, לתושבים יש מסורת ארוכת שנים של כיבוד החוקים הדתיים המקובלים במדינה. לכן, לדבריו, התושבים גם ידאגו לכך שמקרה כזה לא יישנה.

      על כל אלה מעיב מקרה שזכה לפרסום רב לפני שבועיים. סגנית הנשיא והממונה על איכות הסביבה, מרזיה אפחאם, הייתה אמורה לנאום בפני קהל (גברי ברובו) בדרשת יום השישי בטהראן. ברגע האחרון היא ביטלה את הדרשה מבלי לנמק, ובמקומה נאם סגנה. אפחאם הייתה אמורה להיות האישה הראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית שנושאת דברים בדרשת יום השישי בטהראן.

      שרת החוץ של איטליה אמה בונינו בכיסוי ראש. טהראן, דצמבר 2013 (AP)
      שרת החוץ של איטליה, אמה בונינו, בפגישה עם שר החוץ האיראני זריף (צילום: AP)

      אדיקותם הדתית של האיראנים בנושאים בין-מגדריים פלשו בשבועות האחרונים גם לתחום היחסים הבינלאומיים. בעת נחיתתה של שרת החוץ של איטליה, אמה בונינו, היא סירבה לעטות חיג'אב. על פי הפרוטוקול הדיפלומטי, גם נשים מערביות חייבות להתכסות בראשן בעת ביקור ברפובליקה. על פי הדיווחים, רק לאחר איום מפורש של איראן במשבר דיפלומטי, הסכימה שרת החוץ האיטלקית להתעטף בצעיף.

      כל האירועים הללו, יחד עם פסק ההלכה של לנקארני, מעידים על כך שבו בזמן שאיראן הרשמית מבקשת להתעקש על האדיקות הדתית של הרפובליקה האסלאמית, בכל זאת מתחת לפני השטח מתנהל לו שיח על אודות מעמדן של הנשים במדינה. שיח זה הביא את איש הדת לנקארני להביע את דעתו בנושא. אמנם, השיח הזה הוא עדיין חסר תוצאות משמעותיות, אולם עצם העלאת העניין מעל לפני השטח מהווה התקדמות בצעדים איטיים לשינוי, ולחשיבה מחודשת במסורות השונות שנוהגות באיראן.