צאו מתוך נקודת הנחה שכמעט כל בחורה צעירה או מבוגרת בארצות הברית הייתה עושה הכול כדי להשכיב את הנשיא לשעבר ביל קלינטון ולעשות לו הנשמה מפה לפה. אני מתאר לעצמי שיש גם לא מעט גברים שהיו קופצים על המציאה.
האבחנה הזאת היא לא אבחנה אקדמית ואיננה מגיעה מהפקולטה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת הווארד, היא באה מתוך החיים היצריים שכל אחד נושא בתוך ארגז הכלים הפרטי שלו. ברוב המקרים, בזמן השימוש בארגז הכלים הזה, הוא הופך למאושר בעולם.
הדיווח החדש, שהתברר כשגוי, כאילו השחקנית הבריטית אליזבת הארלי קיימה יחסי מין עם הנשיא קלינטון הוא חתיכת תרגיל, שפוקד עלינו לשנן כמה מטורף העולם וכמה הוא שקוף, ועד כמה המידע עובר במהירות האור. כמו כן, הוא חושף כמה כוח יש לתקשורת באשר היא משדרת או כותבת או עפה כמו דבורה ממקום למקום.
למי אכפת שמתפרקות משפחות?
הרי אם נעצור לרגע נבין שהמעשייה הזאת היא תצורה בדוקה לפירוק משפחות, אלא שבעידן הנוכחי למי אכפת שמתפרקות משפחות. העיקר שחם לנו בראש ויש הרבה אור צהוב מסביב. ומה עכשיו אתם שם מבלבלים לנו את המוח עם לקיחת אחריות או לנקוט בזהירות מופרזת, או לנהוג בעדינות ובאנושיות? הכול בולשיט. אם יש בקנה כדור עם כל כך הרבה נפץ, אז קודם הורגים ורק אחר כך שואלים את השאלות.
שאף אחד לא יעז לתקוע מקל לתוך הסיפור החם שלנו, כי אם מישהו יקלקלו, או יגיד דבר הפוך, הוא כבר ירגיש בימים הקרובים את נחת הזרוע שלנו. מפחיד עד מוות באיזה להיטות ובאיזה פסיכוטיות חלק מהתקשורת מתנפלת על הטרף. היא לא רואה ממטר. אין לה אלוהים מאף דת. היא החוקרת, היא השופטת והיא התליין.
הפעם דומה שהסיפור הזה, עם הסוף הטוב הכול כך אמריקני, הוציא את התקשורת בסופו של דבר כל כך רע. אגב, זה לא אומר בהכרח שהמעשייה הזאת לא תתגלה ביום מן הימים כנכונה.