כולם רוצים לצאת מהסבך

הדיאלוג הישראלי-אמריקני זקוק למבוגר אחראי. הוא הידרדר בימים האחרונים למקומות בלתי ראויים. ג'ון קרי אינו מבין את הרגישות בישראל, ובנימין נתניהו אינו ער לכך שהאמריקנים לא יעברו לסדר היום על הערותיו בפתח ישיבת הממשלה אתמול. מישהו צריך לשים קץ לחילופי הדברים, לכפות על הצדדים להשתמש בזכות השתיקה.

אפילו ההתבטאויות של משה (בוגי) יעלון, ובוודאי של נפתלי בנט, אינן מועילות. למה כה חשוב לשר הביטחון להטיח באוזני שר החוץ האמריקני כי מהלכו נידון לכישלון, למרות שיש סבירות גבוהה כי הניתוח שלו נכון ועדכני? ולמרות שנכון הוא אומר כי ישראל תדע להסתדר גם בלי הסכם. שני הצדדים לדיאלוג מזיקים לעצמם, שלא לצורך.

מה ששב ומזכיר בפעם המי יודע כמה את הסיפור על חיים ויצמן, ששמע נאום מוצלח אבל העיר: לכלל התועלת שבשתיקה אין הנאום מגיע.

אם ישראל מתכוונת להגיב על המסמך הצפוי של קרי בהסתלקות מן השיחות - בבקשה. אזרחים כמוני יראו בכך טעות חמורה, אבל ניחא. אך אם בכוונתה להמשיך במשא ומתן למרות הסעיפים הבעייתיים הכלולים במסמך האמריקני (לעומת כמה מועילים) - מה הטעם להתפלמס עם תוכנו מראש?

סאיב עריקאת ויאסר עבד רבו אינם מפסידים דבר כאשר הם מציגים את המסמך האמריקני כהד לתביעותיה ולרצונה של ישראל. אבל ישראל מפסידה גם מפסידה בכל פעם שהיא מסייעת לקרי לטעות ולהיקלע לעמדות המתנגחות בה.

קרי אינו יכול להיתפס בתודעה הישראלית כ- Honest brokerאם הוא מתאר בצבעים שחורים את החרם שיוטל עליה ואינו מביע את התנגדותו; ואם הוא מזהיר אותה במרומז מאינתיפאדה (אשליית הביטחון, כלשונו) בלי להבהיר כי האיומים של ג'יבריל רג'וב וחבריו לחזור ולהחזיק בנשק פסולים ואסורים ופוגמים בסיכויי השלום.

לא זאת בלבד, אפילו אם בחדרי חדרים קרי לוחש כך על אוזנו של אבו מאזן זו הפרה של כל איזון. דעת הקהל במערב הדמוקרטי שומעת את הנאמר מפי קרי במיקרופונים ובמגבירי הקול, ולא את הלחש שבו הוא מדבר (אם בכלל) ברמאללה.

בנקודה זו הניתוח של נתניהו מדויק, הרי דיבור כזה מקשיח את לב פרעה שבמוקטעה. הוא רואה את האמריקנים שוקעים עוד ועוד בוויכוחים עם ישראל, ואין טוב מזה לפלשתינים, שממילא אינם רוצים בשלום.

תוכנית זו צריך להציב בפני הפלשתינים כהווייתה: אין הסדר בלי הכרה בישראל כמדינה יהודית כנאמר בהחלטת עצרת האומות המאוחדות ;'47-מ ואין פתרון בלי להביא בחשבון את צורכי הביטחון של ישראל, גם אם כמה עסקנים פלשתינים זורים חול בעיניים כאילו מדינת היהודים פרנואידית.

כולם רוצים לצאת מהסבך בשלום. קרי שואף מאוד להצליח. בהתנהלותו עליו לשמור על האיזון המתאים. למרות שישראל צעקנית במידה מסוימת של חוסר אחריות לשונית - הוא עתיד לגלות כי המכשול לשלום מצוי כמה קילומטרים מצפון לי-ם, לא בבירה היהודית.