"אבותינו וצאצאינו לא יסלחו למנהיג שיחלק את הארץ" - זו כותרת נאומו של השר נפתלי בנט בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי. סביר להניח שכבוד השר עשה שיעורי בית לפני הנאום ובדק היטב את ה"אמיתות" אותן הוא מבקש להעביר לציבור. היה זה נאום אידיאולוגי, לכאורה, אך בפועל, הייתה הפחדה מכוונת וניסיון לסגור חשבון עם נתניהו. ננסה להתחקות אחר "האמיתות" של בנט.
נתחיל בכותרת: לפי הגיונו של בנט, דוד בן גוריון ומנחם בגין אשר הסכימו על חלוקת הארץ היו ודאי אנטי-ציונים מובהקים וייזכרו לדיראון עולם על הסכמתם לחלק את הארץ. התנועה הציונית ומנהיגיה, לדידו של בנט, מכרה את ערכיהם לשטן בהסכמתם לחלק את הארץ בשנת 1937 וב-1947 כאשר האו"ם החליט להקים שתי מדינות בארץ ישראל. בן גוריון, לו היה חי, היה צריך לעמוד למשפט בפני בנט וחבריו על כך שהסכים לתכנית החלוקה. מה שבן גוריון ומנהיגים אחרים של הישוב יהודי בארץ ישראל וראשי התנועה הציונית עשו בשנת 1947 הוא מכירת ארץ ישראל לעמלק אליבא דה בנט. נכון שקמה מדינה יהודית במחיר דמים עצום, אך היה זה מעשה נלוז שכאמור לא ייסלח לעולם לא לאבותינו ולא לצאצאינו.
זאת ועוד; בנט גם קבע בנאומו כי "משמעות הציונות היא ריבונות, אם אין ריבונות אין ציונות". והאמת היא שזו אבחנה נכונה. אך אליה וקוץ בה: מדינת ישראל שהוקמה ב-1948 זכתה לריבונות ועצמאות. האם זו עובדה בטלה? ודאי שלא. בנט איננו מתכוון לריבונות במובן הערטילאי של המושג ריבונות, הוא מתכוון לריבונות בכל שטחה של ארץ ישראל, ואם אין אפשרות ריאלית, אז רק ביהודה ושומרון. זו קביעה מדעית מעניינת, היינו ריבונות ישראל תיעלם ברגע שהיא תוותר על מרבית השטח של יהודה ושומרון.
לעומת זאת, ישראל תמשיך להיות ריבונית לכשיסופחו אליה מיליוני ערבים כפי שבנט רוצה, אלא שריבונות זו תועמד במבחן יומיומי אלא אם בנט יצליח להעלים את הערבים הגרים באותם שטחים. אין בכלל ספק שבנט יודע איך עושים זאת תוך כדי קבלת מחיאות כפיים סוערות של העולם. ואם לא יצליח, אז תהיה מדינה אחת בלבד, לא יהודית ולא ערבית, אלא דו-לאומית. אין ספק שיהיה כאן גן עדן.
ניתן לשלוט על מיליוני ערבים ללא בעיה?
גם מנחם בגין אשר חתם על הסכם שלום עם מצרים ודאי ייזכר, על פי בנט, לדיראון עולם כי הרי הוא אשר החליט להחריב את כל היישובים בסיני ולהחזיר את כל השטח, עד הגרגר האחרון, למצרים. לפי בנט, בגין ודאי מסמל את הגלותיות היהודית, מוג לב שהפקיר את היהודים לידי אויביהם. זה נלוז וזה מבחיל.
בנט ודאי מכיר היטב את מעמדם המשפטי של שטחי יהודה ושומרון אך בוחר להתעלם מכך או לטמטם את הציבור. אף לא גרגר אחד מתוך יהודה ושומרון איננו בריבונות אזרחית ישראלית, אלא תחת שלטון צבאי. זו אינה הגדרה של שונאי ישראל אלא של ממשלות ישראל לדורותיהן. מי שטעון שאין ציונות ללא ריבונות עליו חלה החובה להסביר מדוע ישראל לא החילה את החוק והמשפט האזרחי ביהודה ושומרון עד היום. אז המשתמע מכך הוא שכן יש ציונות, אליבא דה בנט, ללא ריבונות. בנט מתבקש לחזור שוב וללמוד את הפרק במדעי מדינה העוסק במאפייני הריבונות.
ראש הממשלה דרש, בצדק, שבנט יתנצל על דבריו החריפים כנגדו אחרת יפוטר לאלתר. בנט יודע שכוונתו של ראש הממשלה לא הייתה להכריח יהודים להישאר תחת ריבונות פלסטינית אם וכאשר יגיעו לצדדים להסדר שמשמעותו כל גושי ההתיישבות הגדולים בידי ישראל. הישובים המבודדים יתפנו מרצונם כי ראש הממשלה איננו רוצה להיות המפרק הלאומי. פשוט מאוד.
בנט וחבריו מייצגים את הגישה הדתית-מדינית הפונדמנטליסטית שאינה פתוחה לא רק לשום פשרה עם הפלסטינים אלא היא רואה בהתיישבות ביהודה ושומרון שליחות דתית עמוקה. הם מאמינים שניתן לשלוט על מיליוני ערבים ללא שום בעיה. ראש הממשלה סבור אחרת, לפחות פומבית, לכן מתנהל המשא ומתן. בנט רוצה לטרפד אותו על ידי התקפות חסרות מעצורים על ציפי לבני ועל ראש הממשלה.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il