וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פקק בדרך אל הצדק

בת?חן אפשטיין אליאס

31.1.2014 / 6:00

משפחות קורבנות תאונות הדרכים נאלצות להתמודד לצד האובדן עם הידיעה שהאחראים למות יקיריהם מסתובבים ללא הרשעה. בגלל העומס על מערכת המשפט, הדורסים ממשיכים לחיות כרגיל

מאי בת החמש יושבת על הכיסא במרפסת ביתה בנתיב הגדוד בבקעת הירדן. לוקחת אלבום תמונות, ומראה לאמא רויטל תמונות של אבא. "איפה אבא הצטלם, פה? ופה? ועם מי הוא כאן בים? ולמה אני לא בתמונה?" היא שואלת בתמימות ילדותית, חייכנית, סקרנית, כאילו אבא קובי עוד רגע יחזור מהעבודה וירים אותה על כתפיו. אמה עונה לה בחיוך, בהבנה, מראה לה עוד תמונות, מספרת עוד חוויות.

"בשבוע הראשון אחרי שקובי נהרג בתאונה, בכל פעם שהילדים היו אומרים 'אבא', היינו קופצים", אומרת רויטל יחיני. "ואז הבנו שאבא זו לא מילה גסה. מאי ורן (היום בן 7) גדלים עם התמונות שלו בסלון, מדברים עליו חופשי, והכל פתוח. ככה אנחנו מאמינים שזה צריך להיות, לא להסתיר. היה להם אבא, שנהרג בתאונת דרכים, והם צריכים לדעת לשמור על החיוך יחד עם האסון הזה. רק כשיש משהו שקשור למשפט, אני כבר לא יודעת מה להגיד להם".

שלוש שנים ושלושה חודשים עברו מאז שקובי יחיני נהרג בתאונת דרכים, ב?27 באוקטובר 2010. הוא נסע בכביש 90 בדרכו חזרה הביתה מהעבודה במכס בנהר הירדן. אמר לאשתו שהוא יוצא, שבתוך שעה יגיע, ושהילדים יחכו שישכיב אותם לישון, כרגיל.

הרב אליקים אליאסי שנהרג בתאונת טרקטור. ינואר 2014. באדיבות המשפחה
הרב אליקים אליאסי. נפגע מטרקטור בתחילת ינואר/באדיבות המשפחה

לפי העובדות המתוארות בכתב האישום, קובי נסע בכביש מאחורי אוטובוס, כשבנתיב מולם היתה שיירה של ארבעה כלי רכב. נהגת הרכב האחרון ניסתה לעקוף את שלוש המכוניות שלפניה. היא התנגשה באוטובוס, שסטה מהמסלול, ולאחר מכן התנגשה חזיתית ברכב של קובי. כשהחובשים הצבאיים הגיעו למקום, הם הצליחו לחלץ אותו מהרכב וניסו לייצב לו את הדופק והנשימה כדי לפנות אותו במסוק. אבל לא נשאר הרבה מה לעשות.

ב?15 בפברואר 2011, כארבעה חודשים אחרי התאונה, הוגש כתב האישום נגד הנהגת, בחמישה סעיפים: הריגה, מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, גרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות, עקיפה כששדה הראייה מוגבל ועקיפה כשהדרך לא פנויה. כעבור שנתיים ושמונה חודשים, ב?31 באוקטובר 2013 היא הורשעה בכל הסעיפים. דיון הטיעונים לעונש נקבע תחילה ל?5 בדצמבר, אבל נדחה, בגלל בקשה לתסקיר של שירות המבחן, ל?15 בינואר 2014, ונדחה שוב בשבוע; הוא התקיים לבסוף בשבוע שעבר. מתן גזר הדין נקבע ליום חמישי הבא, 6 בפברואר. כלומר, אם לא תהיה דחייה נוספת.

"התחושה היא שלא נותנים לנו להמשיך בחיים. זה מבזה את המשפחה. שלוש שנים שמעלים מחדש את התחושות הקשות של התאונה, שמחייבים אותנו לראות את הנאשמת, וזה מונע מאיתנו לחיות. שלוש שנים עברו עד שהרשיעו אותה. לדיונים בכלל לא הלכתי, לא יכולתי לעמוד בזה. אני מודה שלא האמנתי בכלל שהיא תורשע והופתעתי לטובה, אבל אני בספק אם העונש, כשיגיע כבר, יהיה חמור כמו התוצאה של המעשה שהיא עשתה.

"הזמן הממושך שנדרש עד שבכלל מגיעים למיצוי הדין לוקח מאיתנו המון אנרגיה. המשפט שלנו מתקיים בנצרת, כי התאונה היתה בכביש 90, בשטח השיפוט של נצרת. אני גרה בבקעת הירדן. זו נסיעה ארוכה, אבל בהתחלה היה לי חשוב להגיע לכל דיון.

"חשבתי שזה יעזור אם נהיה נוכחים, שיראו שיש פה משפחה. משפחה שחיכתה לו שיבוא להשכיב את הילדים, משפחה שישבה ערב קודם עם חברים במרפסת וצחקה, משפחה שנשארה בלעדיו. שיידעו שבעלי נהרג, שאיבדנו מישהו, שזה לא סתם תיק באוויר."ואז נדחו הדיונים, בכל פעם מסיבה אחרת, וזה נסחב. אז הפסקתי להגיע. אין לי כוחות".

2 הרוגות בתאונה חזיתית מצפון לים המלח. עומר מירון
תאונה חזיתית ליד ים המלח בתחילת החודש/עומר מירון

הטיפול האיטי בתיקי תעבורה בישראל אינו עניין נדיר. בעוד כתב האישום מוגש לרוב בתוך שלושה או ארבעה חודשים לאחר התאונה, חולפות שנים עד מתן הכרעה במשפט. הסיבות, כפי שמעלה בדיקת "שישבת", מגוונות - החל במתן הדו"חות של המשטרה, שהטיפול בהם יוצר עומס על בתי המשפט; עבור בקושי בקביעת תאריכים לדיונים במשפטים מסובכים בגלל ריבוי התיקים; ובקושי למצוא עדים מומחים; וכלה בעיכובים בתסקיר שירות המבחן, האחראי על המלצה לעונש לנהגים הפוגעים. גם כאשר מתקבלת הכרעה בתיק, חולפים חודשים רבים עד שלב גזר הדין. כל זה קורה, כמובן, על חשבון משפחותיהם של הנפגעים, שממתינות עד כלות לשמוע מה העונש של מי ששינה את חייהן מן הקצה אל הקצה.


על פי נתוני עמותת "אור ירוק", בחציון הראשון של 2013 נפתחו כ?51 אלף תיקי תעבורה, שהם כמעט שליש מכלל התיקים המשפטיים בישראל. בתי המשפט אמנם הצליחו לסגור באותה תקופה 62,600 תיקים, אבל גם אחרי זה, עדיין נותרו מונחים לפתחם 38,600 תיקים הנוגעים לתאונות דרכים, כשהם ממתינים לטיפול משפטי או נמצאים באמצע התהליך, ולא ידוע מתי יוכרעו. הנתון הזה לא כולל תאונות פגע וברח, שעוברות בדרך כלל לטיפול של בית משפט מחוזי. ברבבות התיקים הללו מטפלים 32 שופטי תעבורה בלבד, בכל הארץ - ממוצע לא ייאמן של יותר מ?1,200 תיקים לשופט. אין פלא, אפוא, שבתי המשפט קורסים תחת העומס המצטבר.

"אפשר למנוע את הדחייה"

משפחתו של מידד נתיב ז"ל מכפר סבא נמצאת בשלב ההמתנה לעונש. מידד (62) נסע בפברואר לפני שנתיים עם בנו יאיר (22) בכביש 531 סמוך למחלף חורשים, כשנהג של מערבל בטון פגע בצד הרכב. יאיר עוד ניסה להחיות את אביו הפצוע ברכב, אבל ללא הצלחה. לפי כתב האישום, שהוגש שלושה חודשים אחרי התאונה, הנהג עצר באור אדום בנתיב המיועד לפנייה שמאלה, בעוד מכוניתו של מידד חצתה את הצומת באור ירוק. הנהג הפוגע פנה פתאום שמאלה, כשהאור האדום עדיין דולק, ופגע ברכב הפרטי.

תאונת דרכים בין מערבל בטון לבין מכונית בצומת המוביל. א. יאקאב, חדשות 24
אוטו שנמחץ על ידי מערבל בטון/חדשות 24, א. יאקאב

כתב האישום נגד נהג מערבל הבטון כלל נהיגה כשבגופו תוצרי חילוף של סם מסוכן, כניסה לצומת באור אדום, אי הבחנה ברכבו של מידד למרות ששדה הראייה איפשר זאת, ופנייה שמאלה בלי לתת זכות קדימה. הדיונים במשפט התעכבו שוב ושוב, לאחר שהנהג הפוגע לא התייצב בבית המשפט כמה פעמים - עד שהוצא נגדו צו הבאה. אילו הוצא צו כזה מלכתחילה, היה אפשר למנוע את הדחייה.

בהכרעת הדין, שניתנה בספטמבר האחרון, זו?כה הנהג מהסעיף הראשון, בגלל כשלים בסימון המבחנות ששימשו לבדיקות הדם שלו, אבל הורשע בכל הסעיפים האחרים ובגרימת מוות בנהיגה רשלנית. הדיון לטיעונים לעונש נקבע ל?29 בדצמבר, אבל יום לפני כן קיבלה המשפחה הודעה כי הוא נדחה, משום שטרם נוצר קשר עם שירות המבחן. המועד החדש נקבע לאמצע פברואר.

"זה עינוי דין", מספרת ענת וייס, אחותו של מידד. "ההמתנה, הציפייה לעונש, הדחיות החוזרות ונשנות. זה גורם לפצע לדמם כל הזמן. את יושבת ומחכה שהדיון בעניין של הנהג שהרג את אחיך יתחיל, וכל הזמן מגיעים עוד אנשים אחרים ויש דיונים אחרים, ובסוף, אחרי שעה וחצי, אומרים לך שהוא לא בא אז אי אפשר לקיים דיון", מספרת ענת.

שמונים עד מאה תיקים ביום

ענת מקפידה להגיע לדיונים בבית המשפט בפתח תקווה, למרות שהיא גרה בקיבוץ רמת השופט שבצפון. "אנחנו באים לבית המשפט עם המשפחה של אחי מכפר סבא, וחברים שלו מהעבודה. זה מתח נורא, שעות של עצבים, כשאנחנו יודעים שאנחנו הולכים לראות את הנהג. זה נורא לראות אותו, ולדעת שהיום הוא עוד מסתובב ככה סתם, חופשי, גם אם בלי רישיון, עד שיחליטו מה העונש שלו. סיוט בלתי נגמר. כל עוד המשפט נמשך, זה מקשה רגשית על כל המשפחה. אף אחד לא מצליח לתפקד.

"זה תיק פתוח שלא נסגר ונמרח על שנתיים, ומי יודע אם זה לא יימשך עוד הלאה, גם אחרי האזכרה במלאות שנתיים. אני לא בטוחה שגם השנה הזו נוכל לבוא לקבר של דדי ולהגיד לו שזהו, נגמר המשפט. זה מטריף".

אחרי כל תאונה קטלנית, המשטרה עורכת תחקיר בשטח כדי לנסות להבין כיצד נגרמה. לעיתים נדרש זמן רב עד שמצליחים לאסוף עדויות על מה שאירע. רק אחרי שמתגבשת עמדה, ובמידה שנראה כי התאונה נגרמה כתוצאה ממעשה של נהג, מוגש כתב אישום ומתחיל ההליך המשפטי. כל עוד לא הוגש כתב אישום, התיק לא מוכר על ידי רשויות המשפט, ולא נכלל בנתונים של התיקים הממתינים לדיונים.

על פי נתוני בתי המשפט, זמן ההמתנה הממוצע למשפט הוא שבעה חודשים. אבל העובדות בשטח מראות שבמקרים רבים, כמו אלו שמוצגים כאן, ההליך המשפטי מסתיים רק אחרי שנים.
המשטרה, אגב, החליטה לאחרונה להילחם בתאונות הדרכים על ידי אכיפה מוגברת של "עבירות איכות", שביצוען עלול לסכן חיים - דוגמת חציית צומת באור אדום, חציית קו הפרדה, אי מתן זכות קדימה וכדומה. על פי נתוני המשטרה, בין 2008 ל?2010 עמד מספר הדו"חות הממוצע על כ?1.25 מיליון בשנה. ב?2011 ניתנו כמיליון דו"חות, ואילו ב?2012 הצטמצם המספר ל?642 אלף - ירידה של כ?39 אחוזים. ב?2013 נרשמה עלייה קלה, ל?687 אלף דו"חות.

"מעבר לעומס על בתי המשפט ועל שירות המבחן, גם הנהגים עצמם מייצרים הרבה עבודה", אומר עו"ד ברק פרידמן, המתמחה במשפט פלילי ודיני תעבורה. "המשטרה מטפלת בכמות אדירה של עבירות תעבורה, ולמרות שכיום יש עבירות שמסתיימות בתשלום קנס - כמות עבירות התעבורה שמסתיימות בהזמנה לדין עדיין גדולה מאוד".

אילוסטרציה. ShutterStock
מתי תגיע ההרשעה?/ShutterStock

עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של מערכת בתי המשפט, מציין כי "מתוך כ?39 אלף תיקי תעבורה שמחכים לטיפול, רק מיעוט יחסי הם על עבירות חמורות, שיש בהן סיכון תעבורתי לציבור. מרבית התיקים הם בעבירות תנועה קלות יחסית, בלי להקל בהן ראש - למשל מהירות שעולה על המותר ב?10 קמ"ש ומעלה, אי ציות לתמרורים וסימני דרך, נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא רישיון רכב או ללא תעודת ביטוח וכדומה.

"בית משפט שומע ויכול לשמוע בערך 100-80 תיקים כאלו ביום. מתוך המסה הזאת הוציאו את התיקים החמורים, שבהם מעורבים נהגים שמסכנים את הציבור. התיקים האלה מצריכים, מטבע הדברים, זמן רב יותר, ומטפלים בהם בדחיפות; הם מכונים 'תיקים אדומים'".

עו"ד פרידמן: "מגיעה לפרקליטות כמות אדירה של תיקים, ומספיק להסתכל בלוח הדיונים בבתי המשפט כדי לראות שלפעמים יש כ?20 אנשים שמוזמנים לדיון באותה שעה, וזה קשה. מעבר לכך, שלב ההוכחות במשפטים מורכבים צריך להתנהל מיום ליום, תוך כדי מתן פרק זמן סביר בין דיון לדיון; למשל שלושה דיוני הוכחות בשבוע. אבל אחרי שלב ההוכחות יש עוד דיונים ועוד זימונים, שיכולים להימשך זמן בגלל עומס תיקים, ומאחורי הדוכן יושבים שופטים עשויים בשר ודם, שגם להם יש הספק ויכולות מסוימים.

"האכיפה המשטרתית, ההבאה בפני שופט והדיונים שלא נגמרים דורשים זמן ומשאבים. וכשאין יחס פרופורציונלי נכון בין מספר העבירות, מספר השוטרים ומספר השופטים - נוצר שוב פקק".

לדברי שמואל אבואב, מנכ"ל "אור ירוק", יש חשיבות קריטית לקיום הדיון המשפטי בסמיכות לזמן ביצוע העבירה. "תפקידו של בית המשפט הוא להיות גורם מרתיע ולגרום לנהגים לנהוג במשנה זהירות, מתוך ידיעה שהדין ימוצה, וגם על ידי תגובה מהירה. ההרתעה הזאת מתמסמסת ככל שגדל הזמן שבין העבירה לבין קביעת העונש. בחלק מהמקרים, נהגים שעברו עבירות מסוכנות חוזרים לכביש עד לסיום ההליך המשפטי, לפעמים למשך שנים. שוללים להם את הרישיון לפרק זמן מסוים, אבל אם אין בקשות מיוחדות, הם יקבלו אותו בחזרה, גם אם לא התקיים בינתיים שום דיון בעניינם".

שופט התעבורה בדימוס מאיר דרורי טוען כי "המגמה של בתי המשפט היא לא למשוך את התיקים לאורך שנים, אלא לטפל מהר - במיוחד בתיקים שבהם התוצאה היתה קטלנית. בדרך כלל התיקים אינם נמשכים שלוש שנים, אם כי אין לי ספק שמבחינת המשפחות, המשפט שלהן הוא המאה אחוז. אין ספק כי לענישה או לפסק דין חמור, שמושגים זמן קצר לאחר ביצוע העבירה, יש משמעות מבחינת ההרתעה והישנות העבירה".

עו"ד אלעד שור, מומחה לענייני תעבורה, טוען שגם כאשר בתי המשפט כבר מגיעים לטפל בתיקים, הם מחויבים לאזן בין האינטרס הציבורי, שלפיו הנאשם צריך לקבל את עונשו סמוך לביצוע העבירה, לבין זכותו למשפט הוגן. "אם הנאשם טוען שאינו אשם, חייבים לנהל שלב הוכחות, שבו המשטרה או הפרקליטות צריכות להביא עדים. בתיקים האלה יש בדרך כלל לא מעט עדים, בייחוד כשמדובר בתאונה קטלנית, שם המשטרה חוקרת יותר לעומק. לצורך שלב ההוכחות צריך לפנות לפחות יום מלא אחד. אז השופט, שגם כך עמוס בתיקים, פותח יומן ורואה שיש לו יום שלם רק בעוד כמה חודשים".

למה אין קביעת עונש מיידית כשמתקבלת הכרעה שהנהג אשם?

"משום שמדובר לא פעם באנשים נורמטיביים, שברגע של חוסר תשומת לב וחוסר מזל פגעו באחר. לרוב שולחים אותם לתסקיר של שירות המבחן, כדי לבחון איזה עונש מתאים. את התסקיר מבצעים עובדים של רשויות הרווחה, והמערכת הזאת עמוסה אפילו יותר מבתי המשפט. עד שמצליחים לקבוע תסקיר מבחן חולפים עוד כמה חודשים".

"כשמגיעים להכרעת דין אחרי כל כך הרבה שנים, מאבדים את הטעם הציבורי, המשפטי וההרתעתי שבענישה", מוסיף עו"ד פרידמן. "העונש הופך להיות פחות חשוב אחרי שנתיים. הנאשם טוען: 'אם לקח לכם שנתיים להגיש נגדי כתב אישום, כנראה אני לא כזה מסוכן'. וזו טענה רבת משקל. אני, כסניגור, לא צריך לעשות שיקול אם הסיבה לשיהוי היתה עומס עבודה".
"חבל שהוא היה ביישן"

אילוסטרציה. אורי לנץ
העומס בבתי המשפט/אורי לנץ

רחל פרץ (53) מחכה כבר שלוש שנים לסיום ההליך המשפטי נגד שני הנהגים שגרמו למות בנה שמעון. התאונה קרתה ב?10 בדצמבר 2010, לפנות בוקר. שמעון, בן 18, נסע עם חברים לאכול טוסט בעיר. "טוסט המוות, אני קוראת לזה", היא מעלה חיוך מריר.

לפני שנסעו שתו קצת אצל חבר. בסרטון שצולם במסעדה ושוחרר על ידי המשטרה נראה שמעון מבקש מהחבר השתוי את המפתחות לרכב, כדי שלא ינהג שיכור. הנהג מסרב. "שמעון היה טיפוס ביישן, לא התווכח איתו", אומרת האם בכאב. "אם רק היה לוקח מונית או משהו..."

על פי כתב האישום ישב שמעון ליד הנהג, שערך תחרות עם חבר ברכב שלידם. שני הנהגים היו שתויים. הנהג ברכב שבו ישב שמעון איבד שליטה והתנגש בעמוד תאורה. שמעון פונה במצב אנוש לבית החולים שיבא בתל השומר, בעודו סובל מפגיעה רב?מערכתית.

רחל, שבאותו הזמן ישנה אצל קרוב משפחה בבית שמש, התעוררה מצלצול הטלפון. היא דהרה לבית החולים, קיוותה לנס, התפללה. אבל אחרי כמה שעות הרופאים נאלצו לקבוע את מותו. הנהג והחבר שנהג ברכב השני נעצרו, ורישיונם נשלל במקום. "הלוואי שהיו לוקחים לשמעון את הרישיון, אפילו לכל החיים, ושהוא היה נשאר בחיים", ממלמלת רחל.

כתב האישום נגד השניים הוגש ב?3 במארס 2011, כשלושה חודשים לאחר התאונה. הסעיפים שבהם הואשמו הם גרימת מוות בנהיגה רשלנית, נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, ונהיגה בשכרות. קצת יותר משנתיים לאחר מכן, ב?15 ביוני 2013, הם נמצאו אשמים בכל הסעיפים.

הטיעונים לעונש עדיין נשמעים בימים אלה. הסיבה לעיכוב: בקשת שירות המבחן לדחות את הדיונים, עד להכנת התסקיר. בבקשה נכתב: "בתקופה זו הופנתה לשירותנו כמות גדולה מאוד של פניות לתסקירים, מעבר ליכולתנו לתת מענה על פי כוח האדם העומד לרשותנו".

רחל פרץ היא מורה בבית ספר יסודי ברמת בית שמש, מלמדת תורה ואמנות, ומשמשת רכזת חברתית ורכזת טיולים. היא מודה שהעבודה עם הילדים מחממת את הלב ומחזקת אותה, אבל היא כבר לא אותה רחל חייכנית ושמחה שהיתה. יש לה שני ילדים נוספים, בן 20 ובת 27, שהתחתנה חודשיים אחרי מות אחיה ובינתיים ילדה בת, אבל אין מזור לכאבה.

לפגישה איתנו היא באה עם דפי מחברת, שבהם שטחה את מר ליבה, שלא תשכח דבר בסערת הרגשות. "עצוב לי וכואב לי", כתבה. "אני לא מבינה את מערכת המשפט שסוחבת את הדיונים. במשך שלוש שנים אני רואה מדי פעם את הנהג שגרם למותו של בני אהובי, רואה איך הוא גדל, איך הוא מנהל חיים נורמטיביים עם חברה, עם חברים בפייסבוק, והבן שלי נמצא בקבר, גדעו את חייו בגיל 18. ילד שאהב את החיים, והיו לו הרבה חלומות, יצא מהבית וחזר בתכריכים"
.
לדברי עו"ד שור, דווקא הענישה המחמירה, שלה מייחלים רבים, גורמת לעומס נוסף על בתי המשפט. "אם בעבר העונש על עבירות מהירות היה פסילת רישיון, היום דורשים מאסר בפועל או עבודות שירות. על הרשעה בתאונה קטלנית העונש היה עבודות שירות, והיום תובעים יותר עונשי מאסר. הנאשם מתחיל לנהל את התיק בבית משפט בתקווה שאולי ייצא זכאי או שיתחשבו בו בעונש. אחרי שנתיים, העונש מאבד קצת מערכו".

גם השופט בדימוס דרורי סבור כי "מדיניות החמרה בענישה גורמת לכך שאנשים לא תמיד יסכימו להודות בביצוע העבירה, אלא יעדיפו להישפט". שור מרחיק לכת וטוען כי כדאי לשקול צעד לא פופולרי של הקלה מסוימת בעונשים כדי לקצר את זמני ההמתנה הממושכים. לדבריו, לאחרונה הציעה לשכת עורכי הדין שנאשמים בגרימת מוות ברשלנות (פגיעה מתוך חוסר תשומת לב - לעומת הריגה, שבה יש להוכיח מעשה פזיז כמו נהיגה לאחר שתיית אלכוהול מופרזת) ייענשו בשנה של עבודות שירות, במקום להיכלא. ההצעה לא הבשילה בינתיים לדיונים רציניים מול משרדי הממשלה.

"אין מחקר אחד בעולם שאומר שהחמרה בענישה בעבירות רשלנות מביאה להפחתה בעבירות הללו - שהרי איך אפשר להפחית בעבירה שלא תיכננת? כיום, נהג פוגע לא ממהר להודות באשמה, למרות שהוא רוצה לקחת אחריות על מעשיו, כי הוא חושש שילך לכלא. הקלה מסוימת בענישה עשויה לחסוך המון שעות של דיונים בבתי המשפט, כי יהיו יותר הודאות".

"הטענה כי הנהגים הפוגעים ממשיכים לחיות את חייהם כאילו כלום לא קרה, אינה לגמרי נכונה ברוב המקרים", אומר עו"ד אילון אורון, סניגור במשפטי תעבורה. "רוב הנאשמים בגרימת תאונות דרכים הם נהגים שומרי חוק, שברגע אחד של חוסר תשומת לב גרמו לתאונה. להכניס אותם לכלא זה לכלול אותם באותה רשימה עם פושעים. הרי לרוב זה לא נעשה בכוונה. תאונה כזו היא מכה נפשית ופסיכולוגית קשה מאוד לאדם נורמטיבי. כל אדם נורמלי שחווה אירוע כזה לא יכול לחזור לחייו כאילו כלום לא קרה".

אז לכאורה צריך לעשות משהו כדי לקצר את התהליך, גם מבחינת הנאשם.

"ניהול משפט בתיקים האלה לוקח זמן. חקירת עדים, מומחים מטעם התביעה ומטעם ההגנה, כשלפרקליטות בעצם יש אפשרות להגיש כתב אישום בתוך חמש שנים מביצוע העבירה. עורכי הדין צריכים ללמוד את המקרה, לנסות להגיע להסכמות עם התביעה, אולי להסדר טיעון, ולקצר את שלב המשפט. זה עניין ערכי מאוד, לקבוע שאדם אחראי למוות של אחר, ולכן בית המשפט צריך לשמוע את התיק כמו שצריך, להבין שרוב התאונות קורות כשרגע לפני הנהג לא ידע מה קורה, אחרת לא היה גורם לתאונה. והאדם עצמו רוצה לדעת מה קרה".

דיון בבג"צ בערעור שהגישה משפחת גרינשפן. עומר מירון
משפחת גרינשפן בערעור בבג”צ/עומר מירון

עסקאות הטיעון, שסוגרת הפרקליטות לא פעם עם נאשמים, מפחיתות את העומס בבתי המשפט - אבל פוגעות בהרתעה. "זה קורה לרוב בעבירות פחותות, בגלל ריבוי אנשים שמערערים על דו"ח שקיבלו", מסביר אבואב. "קיצור זמן ההמתנה עשוי להפחית את מספר העסקאות".

עסקאות טיעון נחתמות לעיתים קרובות גם במקרים של תאונות שבהן היתה פגיעה חמורה בהולכי רגל. על דורסי הילד אמיר בלחסן, למשל, נגזרו בהסדר טיעון שלוש שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. אמיר בן ה?12 רכב באוגוסט 2009 על הקורקינט שלו, כשמכונית פגעה בו. הפגיעה היתה כל כך חמורה, שהנער נשאר משותק. הנהג ובת זוגו ברחו מהמקום, שטפו את הרכב ונתפסו מאוחר יותר. העונש המירבי על העבירה עומד על תשע שנים. הדורסים שוחררו מהכלא לאחר שנתיים, בגין התנהגות טובה.

גם במקרה של שחר גרינשפן, שנדרסה בנובמבר 2009, חתמה הפרקליטות על עיסקת טיעון עם הנהג הדורס. גרינשפן, אז נערה בת 12, עמדה על אי תנועה כשהנהג, שהיה בגילופין, פגע בה פגיעה חריפה שהותירה אותה משותקת. במסגרת עיסקת הטיעון הוא נידון ל?600 שעות של עבודות שירות, שלילת רישיונו לשש שנים וקנס. עתירתה של המשפחה לסגת מעסקת הטיעון נדחתה על ידי בית המשפט.
משפחתו של מיכאל מירילשווילי מחכה כבר שנה וחצי שייעשה צדק, שהנהג שפגע במיכאל יימצא אשם. מיכאל נהרג בגיל 43, כשרכב על אופניו מבאר שבע לכיוון שדה תימן. זה היה ב?3 במאי 2012, סמוך לשעה שתיים בלילה. רכב פגע בו, והוא נמצא מוטל בשולי הכביש. הוא היה גרוש, שני ילדיו חיו עם גרושתו, ועד שגופתו זוהתה חלפו כמה שעות.

"בדרך לא דרך, המשטרה הגיעה לאמא שלנו והודיעו שזה כנראה הוא, והלכנו לזהות את הגופה שלו", מספר אחיו של מיכאל, גבי.

"עד עכשיו הנהג לא הודה"

אחרי כחודש וחצי של חקירה, מצאה המשטרה בני זוג מבאר שבע שנחשדו בביצוע התאונה. הנהג נעצר לכמה ימים, וב?21 ביוני 2012 הוגש נגדם כתב אישום. העבירות שיוחסו לנהג הן הפקרה לאחר פגיעה ושיבוש ראיות, ולאשת הנהג שישבה לידו - אי מילוי חובת הנוסע להתקשר לגופי הצלה. מאז ועד היום, כשנה וחצי, סיימו רק לשמוע את הראיות. עדיין אין מועד לסיכומים או להכרעת דין.

"כל ההתנהלות הארוכה הזאת משאירה את הנהג בגדר חשוד ולא אשם", אומר גבי. "לאורך כל הדיונים אנחנו מגיעים כל המשפחה - אני, אחי, ההורים - ועד עכשיו, הנהג לא הודה שזה הוא. הדיונים נדחים כל הזמן, ומתקיימים פעם בכמה חודשים. במשך תקופה מסוימת החשוד היה במעצר בית, ועכשיו, במסגרת עבודתו, הוא טס לחו"ל באישור שופט. התחושה היא שחיי אדם, חיי אחי, הם הפקר.

"מעבר לעובדה שזה אחי, זה תיק של הפקרה, של פגע וברח, של מוות. המשטרה עושה עבודת קודש כדי לתפוס את הנאשמים ולהביא אותם לבית המשפט - ואז יש להם הקלות. איזו מוטיבציה זה נותן לשוטרים? איזו הרתעה זה יוצר? הרי האדם הבא שיפגע במקרה באדם אחר יברח, ייהנה מהזמן ומהספק עד שייתפס, ואחרי שלוש שנים, כשיקבל את העונש, אם בכלל, יבקש הקלה כי עבר זמן".

גם במקרה של מירילשווילי עלתה הצעה לעיסקת טיעון, שבמסגרתה הנאשם יודה באשמה וייכלא לשנה. "אבל אנחנו לא מוכנים", מדגיש גבי. "אם הוא זכאי, שייצא זכאי. אם הוא אשם, שיקבל את העונש לפי מה שקבוע בחוק.

"השופט מחשיב את התיק הזה כתיק כבד ומנסה להתחשב ברגשות המשפחה, אבל הדיונים כל הזמן נדחים. אנחנו רואים את הנאשם מסתובב בעיר, והשכנים שואלים אותנו אם הוא יצא זכאי. התחושה היא שהורגים אותנו שוב. כאילו אחי היה איזה בעל חיים, משהו שולי".

ואתה מאמין שתהיה ענישה מספיקה כדי להרתיע?

"אני מאמין בצדק של בתי המשפט. אם הוא יורשע, ואני מאמין שיורשע, אני מצפה שייאסר ליותר מעשר שנים, כשהחוק מקנה 20 שנות מאסר. הסיבה העיקרית לכך היא ההרתעה. שיבינו שדי להרוג אנשים על הכבישים ולהפקיר אותם. אולי, אם הוא היה עוצר, אחי היה נשאר בחיים? אולי הוא היה יכול להציל אותו?"

"יש תיקים מורכבים יותר"

מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר: "מערכת בתי המשפט בישראל היא מהמערכות העמוסות בעולם. עם זאת, הדו"ח החצי שנתי האחרון של הנהלת בתי המשפט מלמד כי מספר התיקים שנסגרו גבוה משמעותית ממספר התיקים שנפתחו. זו מגמה שנמשכת בשנים האחרונות.

"יש לזכור כי כל תיק שונה ממשנהו. יש תיקים מורכבים יותר, שהזמן הנדרש לניהול ההליכים בהם רב מהממוצע. עוד חשוב לזכור, שבמסגרת המשאבים המוגבלים של מערכת המשפט, אם תינתן עדיפות לתיקים מסוג מסוים, הדבר יביא בהכרח לעיכוב בטיפול בתיקים אחרים. לכן משקיעה מערכת המשפט מאמץ כללי בהתייעלות ובקיצור פרק הזמן הנדרש להכרעה בתיקים, בלי שהדבר יפגע באיכות הטיפול המשפטי.

"בנוגע לתיקים המוזכרים בכתבה, כל תיק מציג מערכת נסיבות מורכבת, שבגינה נמשך הטיפול בתיק. בין היתר, נדרש בית המשפט לשמוע חוות דעת מומחים או לקבל תסקירים. מורכבות התיקים היא שהשפיעה על פרק הזמן הנדרש לסיומם המלא".
batchene@israelhayom.co.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully