בשבועות האחרונים שוב עלה על סדר היום הציבורי רעיון חילופי האוכלוסייה עם הרשות הפלסטינית, המציע להעביר את "המשולש" לריבונות פלסטינית במסגרת הסכם שלום. במשולש חיים יותר מ-200 אלף אזרחים ערבים. הזוי ועצוב שבכירים בשלטון הישראלי עדיין סבורים שטובתה של ישראל תושג באמצעות שלילת האזרחות של אזרחים ישראלים. חמור מאוד שממשלת ישראל דורשת מאזרחיה הערבים מצד אחד להצהיר חדשות לבקרים על נאמנותם למדינה, ומצד שני מדברת בגלוי על דרכים להיפטר מהם.
הנימוק הדמוגרפי הוא חמור ואנטי-דמוקרטי, שכן הוא מבדיל בין האזרחים היהודים הטובים למדינה ובין האזרחים הערבים שיש להיפטר מהם. אבל גם אם מתעלמים מהמוסריות המפוקפקת של השיקול הדמוגרפי, הנימוק הזה תלוש. כיוון שגם לאחר מכן יישארו בישראל יותר מ-1.2 מיליון אזרחים ערבים. כיצד ירגישו אלה במציאות כזו, ואיך ישפיע הדבר על עתידה של החברה בישראל? מהלך של חילופי שטחים פרושו הרחקתם מבית שפועל כבר עשרות שנים למחיקת זהותם, שכחת שפתם וטשטוש תרבותם, ובכל זאת הוא נותר הבית שהם מכירים. זה הבית שבו הם רוצים להמשיך לחיות. בימים אלה ראוי להיזכר כי אפילו אריק שרון אמר בפברואר 2004 שהוא דוחה פתרון מעין זה וכי אזרחיה הערבים של ישראל הם אזרחי המדינה ואינם מועמדים להרחקה ממנה בשום דרך.
ליברמן: התנאי להסכם מדיני - חילופי אוכלוסייה
השוויון אינו קללה
בעמותת סיכוי מאמינים שצריך ואפשר לחשוב אחרת. אנו מאמינים שיש לחזק את תפיסת האזרחות בישראל ואת ההבנה שהכרחי לקיים שוויון בין כל האזרחים. לכן אנחנו בוחרים לבנות שיתופי פעולה שמעורבים בהם אזרחים יהודים וערבים הפועלים יחד: למשל, בניית שותפויות בין רשויות מקומיות יהודיות וערביות, זאת כדי שיוכלו להציע לתושביהן שירותים טובים יותר, איכותיים יותר ועשירים יותר. במסגרת פרויקט "אזורי שוויון" אנחנו פועלים באזור המשולש, אותו אזור שחלק מאנשי השלטון מבקשים להעביר לריבונותה של מדינה פלסטינית עתידית, פועלים כדי לפתח אזורי תעסוקה משותפים, לייסד תיירות אזורית משותפת, לפתח מערך דרכים ותחבורה ציבורית משותפת ולהתגבר על סכנות ומפגעים קשים בתחומי איכות הסביבה.
המציאות היא שדווקא הרשויות המקומיות הערביות והיהודיות הללו מקדמות שיח משותף, כי ראשיהן הסיקו בתבונה שזו הדרך היחידה להתקיים יחד במרחב משותף, בריא, איכותי והוגן הדואג לרווחת כל תושביו. אבסורד הוא שדווקא הממשלה חותרת תחת הסכמות אלה, מסיתה ומחרחרת ריב ומקדמת פתרון חשוך ואנטי-דמוקרטי כמו הטרנספר המוצע.
קידום שותפות ועידוד רב-תרבותיות יכולים להוביל את החברה בישראל, ערבים ויהודים כאחד, למקומות טובים יותר. מבט אחד לעבר אירופה, שמדינותיה לחמו אלו כנגד אלו במשך מאות בשנים, מיטיב להזכיר לנו את המציאות הרעה העלולה להתרחש ובאותה הנשימה ממש שגם מדינות שנלחמו זו בזו במשך שנים יכולות לחיות בשלום זו לצד זו
אנחנו מאמינים שהשוויון בין בני האדם הוא ברכה ולא קללה, שחרור ולא עול, צדק ולא עוול. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לחשוב רק במונחים של חומות הפרדה, כיפות ברזל, נשק גרעיני וטילים בליסטיים. מוכרחים לייצר שיח אחר. זה בתורו ישפיע על חייהם של מיליונים.
חליל מרעי ורונן סבג הם מנהלים שותפים של פרויקט "אזורי שוויון" בעמותת סיכוי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il