בתזמון מעניין, התרחש אירוע יוצא דופן בד בבד עם פרשת המורה מטבעון ("פרשת דרייפוס", בפי חלק מהתקשורת): עיתונאי בולט ברשת אל?ג'זירה, פייסל אל?קאסם, התייחס להיבט המוסרי של המלחמות באזור המזרח התיכון. "מדוע צבא סוריה לא לומד מהצבא הישראלי, שעושה מאמצים כבירים על מנת להימנע מהפצצה של אזורים המאוכלסים באזרחים בלבנון ובפלשתין", תהה. קחו קצת אוויר. והוא מוסיף: "ישראל מפזרת הפגנה במים, לא ברקטות כמו בסוריה". מן הסתם, נאומו בן שתי הדקות גרם לחיוורון אצל כמה מיצרני "פרשת דרייפוס".
המורה לאזרחות זכה בכבוד של שני מאמרי מערכת בעיתון "הארץ", וזאת משום שזומן לשימוע, כלומר לתת הסברים, בגין העלבה ופגיעה בתלמידה. מייד נחלצו לעזרתו של המורה כותבים מן הצד השמאלי של המפה. מסרים של הרגעה למודאגים הללו לא יעזרו; מתברר שדאגתם היא רפלקס מותנה על פי מוצאו האידיאולוגי של האיש. "רדיפה", מכנה זאת עיתון "הארץ". לא פחות. על מה? על זימון לבירור עניין שנסיבותיו חמורות במיוחד, כשהמורה הודה בהתנהגות פוגעת בתלמידה.
שיהיה ברור, חובתו של מורה להביא את מכלול המידע הקשור לסוגיה הנלמדת בשיעור, וחובה עליו להביע את דעתו לאור המידע שהביא. אולם כאשר המורה מתייחס אל צה"ל כאל צבא לא מוסרי, אחרי הערתה של התלמידה שצה"ל צבא מוסרי הוא - המוסרי בעולם - ברור לי כמו שתיים ועוד שתיים שהוא לא הציג, למשל, גם את דבריו של העיתונאי האמיץ מאל?ג'זירה. ברור לי, מתוך ידיעה שהמורים לאזרחות מנצלים היטב את הבמה הניתנת להם, אבל לא לפי הכלל שציינתי קודם. ומכאן שאין שום סתימת פיות, ואין רדיפה.
מין עולם צבוע
ההשוואה לדרייפוס מופרכת מן היסוד. מה שמטריד הוא הצביעות המתפרצת מההגנה על המורה והמחשבה שלציבור יש נטייה לשכוח. מורה אחר לאזרחות, המפמ"ר לשעבר אדר כהן, זכה אף הוא למגננה וזאת לאחר שנאחז בכיסאו שניתן לו כגמול פוליטי, שמאלי כמובן. ההגנה הזו התבססה על כך שאין לפטר אותו בשל דעותיו. פחות משנה קודם לכן זכה כותב שורות אלה במאמר מערכת מאותו עיתון, שדרש את פיטוריי מתפקיד המדען הראשי של משרד החינוך. וכך נאמר, בין השאר: "אך הסיבה העיקרית לחוסר ההתאמה של אביטל לתפקיד אינה חוסר ניסיונו, אלא דעותיו"... והיה גם המורה ישראל שירן, שלא זכה למגננה הארצית של עיתון "הארץ" בשל דעותיו. והיתה המשפטנית פנינה ברוך?שרביט, "פושעת מלחמה", ושוב אותו עיתון קרא לפיטוריה מאוניברסיטת תל אביב בשל דעותיה.
איך שלא נסובב את הדברים, הגנה מפני הצדק או מאימת השלטון מתרחשת על פי תעודת הזהות האידיאולוגית שלך. אתה יכול להיות מורה המתנגד לעצם קיומה של המדינה, ולקבל חסינות אוטומטית, אבל התלמידה ספיר סבח, פגועה ומושפלת - היא התוקפן, והיא הרודפת. מין עולם צבוע שכזה.