התרגשתי לנוכח דאגתו של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי לעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בעיקר למהותה היהודית, שהרי את דאגתה של ארה"ב לדמוקרטיה מכירים היטב בסוריה, במצרים, בעיראק, בפקיסטן ובאפגניסטן. אין ספק כי קרי הוא תלמיד מובהק של שרת המשפטים ציפי לבני, שלאורך שעות ארוכות של פגישות הצליחה לשכנע אותו שבשם הדאגה למדינה יהודית ודמוקרטית, ישראל צריכה לוותר על ליבת הקיום שלה. הלוואי שהיא היתה מצליחה לשכנע אותו שהפלשתינים צריכים לוותר על חזון השיבה שלהם לתל אביב, לגעש ולשאר אדמות קיבוצי השומר הצעיר.
הגדיל לעשות ח"כ מאיר שטרית ממפלגתה של השרה לבני, שהציע לארה"ב לכפות הסדר על ישראל ועל הפלשתינים. אבוי לאותה תמימות קדושה. אין לי ספק שהצעתו תתקבל בחלקה על ידי האמריקנים אך ורק במישור הכפייה והלחץ על מדינת ישראל. מאיר שטרית גם הוא תלמיד נאמן של ישעיהו ליבוביץ, נביא הזעם של ביטול עצמאות מדינת ישראל וקבלת תכתיבים של זרים. לעולם לא אצליח להבין את הרפיון, את חוסר הסבלנות ואת קוצר הראות של נבחרי ציבור המאיצים במדינתם שלהם להתפרק מעוגני ביטחונה.
הסוגיה האמיתית אינה אם מדינת ישראל תתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית, אלא אם תוכל כלל להתקיים בגבולות 67'. רבים בתוכנו כבר הספיקו לשכוח את תחושת המצור והחנק שלפני מלחמת ששת הימים ועוטפים בנוסטלגיה מתקתקה ימים של מצור, עברה וזעם. במודע או מתוך עייפות, הם מתעלמים מהאפשרות שהמדינה הפלשתינית, הנתמכת על ידיהם, תהפוך חיש מהר למדינת טרור ג'יהאדיסטית, המונהגת על ידי כנופיות שיסכנו המראה של מטוסים מנתב"ג, מטוסים המובילים את דוברי השמאל למסעות השכנוע שלהם בחו"ל.
חשוב להבין כי הפלשתינים לעולם לא יוותרו על חלום השיבה שלהם, וכי אין מנהיג פלשתיני שיכול לעשות זאת בשמם. כבר ארבעה דורות של פלשתינים מוחזקים כפליטים במחנות עזובים ומוזנחים כדי לא להשכיח את סיבת הלחימה במדינת ישראל. מאב לבן הם מעבירים את המפתחות לבתים שהיו להם ברמת אביב וברמת השרון (שייח' מוניס ואדמות אבו קישק), מפתחות לשנאת עולם שהאש שלה לא תכבה עד אשר הם ישלימו עם קיומה הבטוח של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
אפשר להבין את רצונה העז של ארה"ב להציג הסכם בין ישראל לפלשתינים. מדינה צעירה כגון ארה"ב לעולם לא תוכל להפנים כי בארץ ישראל מתנהל מאבק ירושה אדיר בין בני יצחק לבני ישמעאל באשר לירושתו של אברהם אבינו. אלפי שנים לפני שארה"ב נוסדה, כאן, במזרח התיכון, על פיסת ארץ קטנה, החל קרב הענקים. לאורך שנים רבות נמנעה מהיהודים הגישה אל נחלת אבותיהם. אומות רבות ודתות גדולות עמדו בשערי הארץ ומנעו את מימוש חזון שיבת ציון. בימינו זכינו לראות בשוב השם את שיבת ציון, ואל לנו לוותר כמלוא הנימה על זכותנו לחיות כבני חורין במולדת ההיסטורית שלנו.
יפה אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בשווייץ, לא רחוק מבאזל, כי לא יפנה יישובים או אזרחים משטחי המולדת. את אור גאולת ישראל אין לכבות.