"לא, ורדה שחם, נשים לא אמורות לצפות לבגידה"

בליץ תקשורתי מפואר קיבלנו בסוף השבוע האחרון מניצב בדימוס ניסו שחם, המואשם בעבירות מין בשוטרות. בכתבת שער ב"שבעה ימים" וכתבה כפולה באולפן שישי, הכוללת ראיונות שלו ושל אשתו הנבגדת - הוא ביקש להביא את גרסתו לאירועים, לבקר את התנהלות המחלקה לחקירות שוטרים ובאופן כללי – לייצר סימפטיה ציבורית. אבל (קצת) כמו מסיבת העיתונאים ההיא, שבה הנשיא לשעבר קצב התגלה במלוא האובססיביות, הניתוק וחוסר המודעות שלו – כך גם חשיפתו זו של שחם לא עשתה עמו חסד.

אי הנוחות התעוררה כבר באחד המשפטים הראשונים של ניסו בכתבה המצולמת. "הכול בסדר", הוא אומר למשה נוסבאום, "אני עובד, אני מייעץ, הילדות סידרו לי נכדים". אתם מבינים? הילדות. סידרו. לו. יש יאמרו שזו צורת ביטוי שגורה של סבים וסבתות, אחרים יטענו שזה ביטוי יהיר, אגוצנטרי, מקטין – וגם שוביניסטי. אם היה מדובר בשני בנים זכרים של ניסו, גברים בוגרים בעלי קריירה – האם גם אז היה אומר בפני כל עם ישראל: "הכל בסדר, הילדים סידרו לי נכדים"?

ארומת הפטרונות ממשיכה כשהוא מכנה את הנשים השוטרות איתן קיים יחסים "בנות", ושוטרת ספציפית – "הבחורה". בחלק אחר של הריאיון מודה שחם כי ראה עצמו מועמד למפכ"לות. ליתר דיוק, כי היה עונה בחיוב אם היו "לוחצים עליו לקבל את התפקיד". במקביל, הודה בקשריו האינטימיים עם נשים אך פמפם ללא הפסק כי הם נעדרי אחריות פלילית, אלא עניין פרטי הנוגע לו ולרעייתו.

עזבו רגע בצד את הנושא הפלילי. מהדברים האלה עולה שניסו שחם באמת-באמת חושב שקיום יחסים אינטימיים עם כמה שוטרות שונות הכפופות לו (בהסכמה, בטח שבהסכמה) הייתה התנהגות נורמטיבית ולגיטימית אצל מועמד למפכ"לות. שלא היה בה שום טעם לפגם, חוץ מהעובדה שהוא בוגד (סדרתי) באשתו. שלא זה מה שהיה אמור להשפיע על בחירתו לאחד התפקידים הבכירים בישראל.

את שיאו של המופע התקשורתי חתמה רעייתו, שהתגייסה לעזרתו והתראיינה כאמור בעצמה. "הנחתי, כמו כל אישה בישראל, שזה יכול לקרות", היא אמרה למשה נוסבאום. וכאן, האמת, התרתחתי. את יכולה לסלוח לבעלך, ורדה, אבל אל תכניסי את כל הנשים בישראל לקלחת הזו. אל תשתמשי בנו כסנגוריות אנונימיות, אל תייחסי לכולנו ציפיות משנות ה-50'. בעלך לא מעד. זה לא היה ריגוש נסתר, אנושי אולי, וחד פעמי. ניסו שחם קיים יחסי מין עם לפחות חמש נשים שונות ממקום העבודה המשותף שלו ושל אשתו. זה דפוס. דפוס משפיל. זה אומר שכל שוטרת חיננית וצעירה שעברה מולו הייתה מבחינתו אופציה לכניסה למיטה, או לסיבוב על השולחן, או לפלירטוט במכונית. זה אומר שהוא לא ראה אותך. שהוא לא ראה את הילדים המשותפים שלכם. שהוא עשה מה שבזין שלו.

בשני הראיונות הדגיש שחם שהדבר היחיד שהוא מצטער עליו זה הפגיעה באשתו, האהובה, המסורה. נו, באמת. בגדת בה פעם. ועוד פעם. ועוד פעם. ועוד פעם. ועוד פעם. כשרבים יודעים במסדרונות המשטרה. סביר להניח שגם היא ידעה, גם אם בסתר לבה. אתה, ניסו, לא מצטער עליה. אתה מצטער על עצמך. ושוב השאלה המהדהדת: הוא באמת היה צריך את הראיונות החושפניים האלה כדי שנבין את כל זה?