וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שבוע אחד, טלטלה מתמשכת

חגית רון רבינוביץ'

26.1.2014 / 8:03

בחמישי שעבר לקחתי את הקטנות לגינה השכונתית אחה"צ, בתפר החמקמק שבין קרני השמש הנעימות לצינת הקור של ינואר. גינה קטנת שטח, מגלשות צבעוניות, שתי נדנדות וקרוסלה, חיפוי של משטח גומי מוקצף בטיחותי שאמור להגן על הילדים מפני נפילות ופציעות. גינה ציבורית שנראית בדיוק, אבל בדיוק, כמו הגינה הציבורית בראשל"צ, שבה איבדה תינוקת בת 11 חודשים את חייה בשבוע שחלף. רגע אחד היא שיחקה באוויר הפתוח, רגע אחר כבר לא היה לה אוויר. ונגמר.

כולם, ללא יוצא מן הכלל, אבות ואימהות, סבים וסבתות, דיברו בגינה שלנו על השבוע האחרון שהיה, זה שהביא עימו בכל יום עוד כותרות שאי אפשר לעמוד בהן. תמונות שאי אפשר באמת להכילן, עד שחייבים באין ברירה להציף את כל מנגנוני ההגנה הקיימים כדי להתעמת עם החרדה הקיומית המתעוררת לנוכח האסונות הללו, אחרת לך תמשיך הלאה בשיגרת היום. בדרך כלל מתגבש לו הווי הורי על הספסלים המכתרים את הגינה, וחלוקת המיקום ברורה וקבועה: אנחנו ההורים על הספסלים, אתם הילדים על המתקנים ו"קדימה, תשחקו יפה, בלי לריב ובלי לדחוף". בחמישי זה הרגיש אחרת. מתוח, דרוך, לא דומה בשום צורה לנינוחות המוכרת והחביבה של הגינה הציבורית השכונתית.

נאבקים על חייה של תינוקת בת 11  שנפגעה בגינה ציבורית בראשל"צ, אפריל 2014. דרור עינב
תינוקת בת 11 חודשים איבדה את חייה. גן השעשועים בראשון לציון, בשבוע שעבר/דרור עינב

וגם "פרלמנט הספסל" היה שומם למדי.

"פרלמנט הספסל" הוא סיבה לא פחות טובה להגיע לגינה הציבורית. שלל אינפורמציה חשובה יותר או פחות מועברת שם בזמן שהילדים משתובבים על המתקנים. בחמישי כמעט לא היו הורים ישובים על הספסל. הרוב היו צמודים לילדיהם, הטלפון הנייד לא היה נתון בכף ידם, תשומת הלב היתה מרוכזת אך ורק בילדים. והם הודו שהם לא כתמול שלשום, לא מפסיקים לחשוב על המשפחות הללו מירושלים, על התינוקת הזו מראשון לציון ועל הנסיבתיות הבלתי נתפסת של אסונות שכאלה.

שבוע של עצבות, פחד וחוסר אונים

את כולם העסיקה השאלה: מה באמת קרה שם בגינה הציבורית? היא הרי כה רכה בחודשים. האם ברגע של היסח הדעת ותשומת הלב היא הכניסה דבר מה לפה שחנק אותה למוות? האם ברגע של היסח הדעת והיעדר קשר עין היא נשמטה לאחור וראשה נפגע? האם היה אפשר להציל את חייה לו באותו רגע היה נוכח מישהו שבקיא בהענקת עזרה ראשונה? למחרת סיבת המוות כבר נקבעה. הקטנה נחנקה מגוף זר שהכניסה לפיה, אפשר להניח שהיה שם רגע של היסח הדעת. אלוהים שישמור כמה רגעים כאלה אני אוספת לעצמי בכל יום שעובר. אל תוך סגנון החיים שאימצנו לעצמנו הסמארטפונים הופכים להיות משרדים ניידים, טלוויזיות משדרות ומוניטורים מאותתי חיים, והעיניים וגם תשומת הלב מאבדות את הפוקוס.

השבוע שחלף טילטל לחלוטין את כל החוויה ההורית המורכבת גם כך, המתלבטת, מלאת תחושות האשם. לא היתה שם תאונה בכביש סואן או טביעה בחוף ים סוער.

תינוקות, פעוטות, ילדים רכים בשנים איבדו את חייהם בגלל סיבות בלתי נתפסות על הדעת בסביבתם הטבעית והמוכרת. ביתם שלהם, מבצרם שלהם שהפך למלכודת מוות, כמו גם הגינה הציבורית המוכרת והמרגיעה. שבוע אחד של עצבות, פחד וחוסר אונים אחד גדול ומתסכל.

  • עוד באותו נושא:
  • ילדים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully