וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מכתב לאופטימיסט בלתי נלאה

ראובן ברקו

23.1.2014 / 9:07

תביעת ממשלת ישראל כי הרשות הפלשתינית, המבקשת להקים לראשונה בקורותיה ובקורות העמים מדינה לצידנו, תכיר בישראל כמדינת העם היהודי, מעוררת סימני שאלה. לכאורה לא הגיוני שעם עתיק כעם ישראל, שזכויותיו על ארץ ישראל מעוגנות בתנ"ך ובכתבי הקודש האחרים (כן, גם בקוראן), יבקש הכרה מהעם הפלשתיני העוברי. לא סביר שנבקש הכרה מעם שהומצא אך לאחרונה ושאין בהיסטוריה שום עדות שהתקיים אי פעם בעבר במתכונת כלשהי על הפלנטה הזו.

דיון זה מעורר את השאלה אם בכלל ראוי כי העם היהודי, שקשריו לארץ מעוגנים כה עמוק בהיסטוריה המתועדת שלו וקורותיו שלובים בעתיקותיה ובקורות אומות הענק שכבשו את ארצנו לאורך אלפי שנים, ידרוש הכרה מהפלשתינים, ישות אמורפית חדשה ומפולגת, חסרת כל סטטוס היסטורי, שלוקטה בארצנו מכל קצוות הארץ בדורות האחרונים.

האם לכבודנו, צאצאי בני ישראל, להתנות הסדר מדיני עם הפלשתינים שזה מקרוב באו בהכרתם בהיותה של ישראל מדינת העם היהודי, רק כדי "לזכות בזכות" לוותר על חלקים מארצנו למענם? עם יד על הלב, מפרספקטיבה זו יש בתביעתנו מהפלשתינים להכרה משהו אבסורדי.

אלא שמי שבאמת מעוניין בשלום ולא בהצהרות פופוליסטיות חסרות אחריות, חייב לעגנו כך שלא יותיר בו סכסוכים שלא באו לפתרונם. לצורך מימוש השלום אי אפשר להסתפק במשאלות הלב האופטימיות שלנו, אלא לבחון את נכונותו של הצד השני להכיר בנו, בזהותנו ובזכויותינו.

שלום עושים תוך כדי בניית אמון והסרת חשדות. הבעיה מתחילה באבו מאזן, הכתובת שלנו לתביעת ההכרה בישראל כ"יהודית". בתפוצה הפלשתינית בעולם ובשטחים, אבו מאזן אינו נחשב למייצג קונצנזואלי של העם הפלשתיני. מבחינתם, כל סיכום עימו אינו שווה את הנייר שעליו נכתב.

שחרור אסירים פלסטינים ברמאללה, 31 בדצמבר 2013. יותם רונן
יו"ר הרשות הפלסטינאית אבו מאזן בלילה שבו שוחררו האסירים הפלסטינים בדצמבר 2012/יותם רונן

אבו מאזן ואנשיו יודעים היטב כי משמעות ההכרה בישראל כמדינת היהודים כוללת בעצם ויתור פלשתיני על תביעתם ל"זכות השיבה" ומשמעותה היא סוף הסכסוך וחיסולם המיידי. לא לכך הם נפגשים עם השרה לבני. אם כן, מה שווה הסכם בלא ההכרה הנדרשת? ייתכן שהתומכים בכך סבורים שאם ייחתם ההסכם, נוכל לנופף בו כהסכם "היסטורי" עם הפלשתינים, וביום שבו יופר (והרי סוף המעשה ידוע מראש) נוכל להאשימם...

האמת היא שלאבו מאזן ולאנשיו יש אג'נדה השונה בתכלית מחזון "שתי המדינות לשני עמים". אג'נדה זו כוללת את תביעתם האולטימטיבית לשיבת הפליטים לישראל, חיסול הרוב היהודי שבה והקמת "פלשתין מהים עד הנהר". לכן אבו מאזן אינו יכול ואינו רוצה להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. מעניין, אך אבו מאזן עומד בסירוב ההכרה הזו גם "בגלל אזרחיה הפלשתינים שיקופחו". כיוון שכך, הוא רואה עצמו גם כפטרונם של הטרוריסטים הערבים אזרחי ישראל ודורש את שחרורם של הפלשתינים "שלו" מהכלא הישראלי. הפטרונות הזו מצביעה על זיקת הבעלות שחש "הראיס" על אזרחי ישראל הערבים. אילו רצה אבו מאזן באמת לייסד מדינה פלשתינית לצידנו, היה אץ לאמץ את הצעתו של השר ליברמן ו"משחרר את הפלשתינים שלו" הנתונים לכיבוש ול"אפרטהייד" ומרחיב את מדינתו. אילו.

לאבו מאזן יש גם "בעיה איסלאמית". לו הכיר אבו מאזן בישראל כמדינתו של העם היהודי כי אז קיבל את פסוקי הקוראן, שלפיהם ארץ ישראל היא ירושת האל לבני ישראל, העם הנבחר. הדבר היה מחייב את המוסלמים בכללם להכיר בנו כבני ישראל יורשי הארץ שבקוראן (אין פלשתינים בקוראן), ולהביא ל"קץ הסכסוך". אבו מאזן מעדיף את הפרשנות האיסלאמית הקיצונית, הגורסת שהיהודים זמניים בפלשתין מכיוון שהם רק עדה דתית הפזורה בעולם, כשזעם אלוהי נצחי עליה, והם אינם לאום הזכאי למדינה. כל "אופסימיסט" יסכים כי משמעות תביעת ישראל בהכרת הפלשתינים בישראל כמדינת העם היהודי היא סופיות הסכסוך. זוהי דרישה הגיונית ומתחייבת למען השלום ואין לוותר עליה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully