פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הביטחון שלכם לא מעניין את הטייקונים

      כפי שקרה בעבר בזמן התהליך המדיני, אנשי עסקים ישראלים קראו לראש הממשלה להגיע להסדר, כי זה "טוב לעסקים". שמעון ריקלין סבור שאלו דואגים לכיסם על חשבון ביטחונכם

      לקראת הגעתם לכנס הכלכלי השנתי בדאבוס, קראו כ-100 אנשי עסקים ישראלים לראש הממשלה להגיע להסדר מדיני: "הסכסוך פוגע בכיס של האזרחים. אם רוצים כלכלה יציבה וצמיחה-חייבים בדחיפות להגיע להסדר עם הפלסטינים". האמירה הזאת מקפלת בתוכה אובדן בושה, עד כדי מחשבה שכולנו מטומטמים, וחוצפה גדולה שרק העושר האישי של אנשי העסקים הללו, עולה עליה.

      אובדן הבושה הוא בגלל שנדהמתי לגלות שהפגיעה בכיס שלנו מעניינת את אנשי העסקים הללו. האם הם אינם אלו שאחראים עליה יותר מכל? מדוע הם מוכרים את המוצרים שלהם בישראל במחיר כפול ולעתים משולש מהמחיר של אותו מוצר בחו"ל? האם לא אנו הם אלו שמפסידים מיליארדים כתוצאה מהטבות המס הדמיוניות שהם מקבלים, עד כדי תשלום מס של אחוזים בודדים מהרווח שלהם? ומי למעשה ממן את ה"תספורות" של מיליארדי השקלים שקיבלו כאן אנשי עסקים? הכל אנחנו ועל חשבוננו. לכן הדאגה המעושה לכיס שלנו היא מגוחכת.

      אולי די?

      אבל יש פה גם חוצפה, והיא עולה על אובדן הבושה כי הרי היינו כבר בסרט הזה. לפני הסכמי אוסלו פרסמו אנשי עסקים בישראל כרזות הקוראות ליצחק רבין ולשמעון פרס לא לעכב את החתימה עם ערפאת, כי זה יקדם את הכלכלה. הסוף ידוע: כ-1,500 ישראלים נהרגו. גם הרבה פלסטינים. המשותף לכל ההרוגים, משני הצדדים, היה שהם נסעו באוטובוסים אצלנו, או שהשתייכו לוועדות עממיות שם. בקיצור, פשוטי העם. העיקר שעלות הייצור של אנשי העסקים שלנו תרד, וההנהגה הפלסטינית תרוויח. את המחיר שילמו האנשים הפשוטים משני הצדדים, כדי שהאליטות הכלכליות ירוויחו.

      השנים האחרונות מלמדות דווקא על מסקנה הפוכה. ברגע שמה שמכונה כאן "תהליך מדיני" הוקפא, הצמיחה אצל הפלסטינים ואצלנו הייתה מרשימה. ובאופן הפוך, מספר הנפגעים בישראל פחת עד כדי אפס, עד שה"תהליך" חודש. האם אנשי העסקים ומנהלי הפירמות לא יודעים את הנתונים הללו? האם הם חושבים ששכחנו? שאנו לא מבינים? האם תאוות הכסף מעוורת את עיניהם? יכול להיות שכל התשובות הללו נכונות, אבל לא נראה שזה מסביר באופן מלא את העניין.

      אני מעוניין להציע הסבר שנראה לכאורה שולי, אך לדעתי הוא מאוד משמעותי. קוראים לו "הדעה הנכונה". והדעה הנכונה היום בקרב האליטות היא, שדחוף לישראל להגיע להסדר מדיני גם אם באותה נשימה, אותה אליטה תסביר לנו כמה הפלסטינים הם המסכנים בסיפור. מי שמקדם ומממן בשנים האחרונות את ה"דעה הנכונה" כאן, היא "הקרן החדשה לישראל", שבכל המאבקים שהיא מובילה כאן באמצעות העמותות השונות שלה, היא מנסה לטשטש את הזהות היהודית של המדינה. חלק מאנשי העסקים שהפנו את הקריאה להסכם דחוף עם הפלסטינים, קשורים בקשר אמיץ בתרומות ובפעילות של הקרן ולכן יש להבין את הקריאה הזאת שלהם לראש הממשלה על רקע הקשר הזה. כמו המסעדנים שהפגינו למען הסודאנים, אך למעשה דאגו לכיסם, כך עושים כאן אנשי עסקים רבים בעניין הפלסטיני. אלו ואלו הפנו את גבם לאינטרס הישראלי ולטובת כלל הציבור למען הרווח האישי. אולי די?

      לכל הטורים של שמעון ריקלין בוואלה! דעות

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il