השבוע המדיני האחרון עמד בצילו של "משבר יעלון", שהקדיר את שמיה של הברית האמריקנית?ישראלית והעלה את זיכרונם של ימי הסגריר שפקדו ברית זו באביב 2010. עם זאת, בניגוד ל"משבר ההקפאה" (שפרץ במהלך ביקורו בישראל של סגן הנשיא ביידן על רקע פרסום תוכנית הבנייה בשכונת רמת שלמה), נראה שהפעם כובתה לכאורה הדליקה במהירות ובלי שהולידה משבר אמון אישי בין שני הקברניטים. ואולם הגם ששקע לשולי הבמה ולא הטביע עד כה חותם מיידי וישיר על אופיו ועל כיוונו של תהליך התיווך מצד ארה"ב, אין להתעלם מן האפשרות שלאירוע יהיו השלכות בזירה הפנים?אמריקנית דווקא.
באופן ספציפי, מדובר בזיקה בין "משבר יעלון" לבין גורלה של יוזמת החקיקה הנוכחית מבית היוצר של הסנאט, שנועדה להטיל סנקציות חדשות ומכאיבות על איראן (בייחוד במישור האנרגיה) במקרה שיתברר, במהלך ששת החודשים הקרובים, שטהרן מפרה בשיטתיות את "הסכם ז'נבה" (העומד להיכנס היום לתוקף). חרף התנגדותו הנחרצת של הבית הלבן, החושש שאישורה של הצעת החוק (שבית הנבחרים כבר הבטיח להעניק לה את תמיכתו) יסתום את הגולל על המתווה הדיפלומטי כולו, התגבשה לאחרונה תשתית רחבה של תמיכה דו?מפלגתית במהלך.
ואכן, בה בשעה שהאווירה בשני בתי הקונגרס רוויה בחשדנות עמוקה כלפי המשטר האיראני, נחוש אובאמה בדעתו להביא את המשא ומתן בין המעצמות לבין איראן, העומד להתחדש בחודש הבא, לידי השלמה ומיצוי בדמותו של הסדר הקבע בסוגיית הגרעין, ויהיה מחירו אשר יהיה.
מציג את ישראל כ"כפויות טובה"
ארגון איפא"ק וגורמים פרו?ישראליים נוספים, הפעילים בבירה האמריקנית, העניקו רוח גבית ותמיכה נלהבת ליוזמת נשק הסנקציות החדשות, ששמה לה למטרה להרתיע את איראן מפני שבירתם המוחלטת של הגבולות ושל המגבלות על פעילותה הגרעינית, שעוצבו ושורטטו בז'נבה. אף שמדובר במהלך שיישומו בפועל בטווח הקצר לוט בערפל סמיך, גם אם יזכה ברוב הנדרש (שכן הנשיא צפוי להטיל וטו על החוק) - האפשרות שהסנאט (וכך גם בית הנבחרים) ימליץ ויאשר את "חוק הסנקציות" מהלכת אימים על היושב במשרד הסגלגל. זאת משום שתסריט זה, גם אם לא יתורגם בעתיד הקרוב לשפת המעשה, ישלול ממנו את הלגיטימציה הנדרשת כדי להמשיך בדהירתו אל עבר הסדר הקבע. מה גם שהנשיא רוחאני איים להשעות את השיחות אם תאושר החקיקה.
בדיוק בעיתוי רגיש זה, ובעיצומו של המאבק על הקול המכריע אשר יבטיח להצעת החוק את הרוב המיוחס בסנאט (שיהפוך אותו לחסין בפני תרגילי פיליבסטר), התפוצץ "משבר יעלון" והופקע לאלתר מהקשרו הספציפי והזירתי המקורי. הניסוח יוצא הדופן בחריפותו של הודעת הגינוי שפירסמו הבית הלבן ומחלקת המדינה בעקבות הדלפתו של תדרוך שלא היה אמור לכלול את "כרטיס הביקור" של הדובר, מעיד לכאורה על הכוונה להביך את המחנה הפרו?ישראלי שבגבעת הקפיטול ולדחוק אותו לעמדת מגננה מובהקת, וכך גם להביא את חברי הסנאט, שתמיכתם בסנקציות רכה, לשקול מחדש אם לחצות את הרוביקון ולהצטרף למהלך החקיקתי. זאת, על רקע הצגתה של ישראל (ש"חוק הסנקציות" נועד, בין השאר, להקטין את הסכנות לביטחונה המעוגנות ב"הסכם ז'נבה" ולהבטיח לה תמיכה אמריקנית במקרה שתצא למתקפה כנגד מתקני הגרעין של איראן) ככפוית טובה, המעזה להחציף פניה אל מול הפטרון הנדיב והמיטיב.
במילים אחרות, הערותיו הפוגעניות והבלתי שקולות של שר הביטחון הגם שלא נועדו לציטוט ולייחוס, הפכו בוושינגטון למנוף נוח כדי לבלום באמצעותו את המאמץ החקיקתי במישור האיראני, שלישראל ולמחנה תומכיה יש אינטרס עליון בהשלמתו, אך שבעיני הבית הלבן הוא אבן נגף מסוכנת בנתיב ההתפייסות עם איראן.
בימים ובשבועות הקרובים תתבהר התמונה, ויתברר גם אם "משבר יעלון" אכן הפך לקרש קפיצה נוח ואפקטיבי עבור ברק אובאמה כדי לשפר את מעמדו מבית (ולהשיג שקט תעשייתי) בסוגיית הליבה האיראנית.