מקדמים את האוטיסטים - ואת עצמנו

לפני שלוש שנים החלטתי לחצות יבשות וימים עם הנער האוטיסט שלי ולהביא אותו עד למפלי הניאגרה שבצידם הקנדי. גמלה בליבי ההחלטה לענות לכל מי שניסה להניא אותי מטיסת 12 שעות בטענה ש"יהיה לך מאוד קשה איתו שם בשמיים", בשאלה "ועל הארץ לא מאוד קשה לי איתו?" - ולעשות את זה. פשוט לעשות את זה.

לעשות את זה זה אומר לעמוד איתו שלובת ידיים מול המפלים, לדעת עד כמה הוא יתרגש וישמח מעצם הזרמים הניתכים בשצף קצף, לא להאמין ששלוש שנים אחרי הוא יבקש בדרכו השותקת לראות שוב ושוב את הסרטונים מאותו טיול. נחשול של מאות אנשים מכל העולם עמד שם בתור בכניסה לאתר הגדול, ושנינו חצינו אותו עד לראשיתו זקופים, לא מתביישים, לא מתנצלים. בתוך שניות מהרגע שהודעתי ש"אני פה עם בני האוטיסט", היו לי ביד שני כרטיסים, שניתנו לנו חינם אין כסף, והשער לאתר נפתח לקראתנו אחר כבוד ועוד חייכו לעברנו. יכולתי להישבע שכל התור הארוך הזה מחייך לעברנו, מאחל לנו: "תיהנו, מגיע לכם".

ככה בדיוק: טולרנטית, מבינה, הגיונית ובעיקר מכבדת, הסבירה טורונטו, על תושביה האדיבים, את פניה לנער המיוחד שלי. השכיחה ממני לימים אחדים את החוויות הקשות שחוויתי בתור לרכבל בחרמון כאן בארץ, בתור למתקני הלונה פארק, או למסעדה שהוא הכי אוהב לאכול בה. חוויות מתסכלות, מעליבות, מייאשות.

ואז חזרנו לישראל. הרי הוא גדל בישראל, הנער המיוחד שלי. והוא לא מסוגל לחכות בתור. הוא אוטיסט. לא רואים עליו, אבל קודים חברתיים הם ממנו והלאה. בתוך שתי דקות של המתנה, בעצם פחות, הוא הופך לחסר סבלנות, וכל ההתנהגויות האוטיסטיות הקשות שלו פורצות ממנו באחת, הורסות לכולנו חוויות שאמורות להיות מיטיבות ומהנות. מאז חזרנו מטורונטו לא הפסקתי לשאול את עצמי איך זה יכול להיות, מה לא ברור פה ולא מובן מאליו, למה כולנו צריכים להתייסר?

מלכי יצחק, אישה מיוחדת במינה, אמא של שי האוטיסט, לא הסתפקה בלשאול את עצמה. בשקט ובהתמדה היא לחמה עבור כולנו, והצליחה. שמונה שנים תמימות לקח לה לשכנע את מי שצריך לשכנע, שגם אוטיסטים לא צריכים לעמוד בתור ולחכות כמו שאר האנשים. הם מגיעים תמיד עם עוד מבוגר מלווה, והוא?הוא כיסא הגלגלים הסמוי שלהם, ולכן זו בגדר שערורייה לגבות תשלום גם עבור כניסתו שלו.

ועכשיו, עם הצגת כרטיס מיוחד שיונפק, הנער המיוחד שלי כבר לא יצטרך לעמוד בתור לפארק המים או בתור לרופא, ואמא שלו כבר לא תצטרך לשלם פעמיים על כל בילוי שלו - רק כי אין לו אפשרות להיכנס לבדו. ואם תראו אם או אב עוברים לראש התור עם ילדם או עם ילדתם הצמודים אליהם, אל נא תכעסו. אל תסנטו בהם: "חצופים, מה זה צריך להיות?" הם היו מוותרים על כל העונג הזה הכרוך בלהיות ראשונים.

היום יבקשו מכם מתרימים לפתוח את הכיס למען הילדים האוטיסטים. אני מבקשת מכם גם בימים שאחרי - לפתוח גם את העיניים. ובמיוחד את הלב.

היום חל יום ההתרמה לאלו"ט, אגודה לאומית לילדים אוטיסטים. לתרומות: 1-800-855-558