השבוע נכנס לתוקפו יישום הסכם הביניים עם איראן שנחתם בחודש נובמבר בז'נבה. פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית נחתו אתמול בטהרן כדי לוודא שאיראן הפסיקה להעשיר אורניום לרמה של עד 20 אחוזים, כמתחייב בהסכם.
יש להניח שהאיראנים יעמדו במילה שלהם: מדוע להם להסתבך ולטרפד הסכם טוב כל כך מבחינתם? הם השיגו הסכם שגם מאפשר להם להמשיך במחקר בתחום הגרעין (הסכם הביניים לא אוסר עליהם להמשיך לפתח צנטריפוגות מדור מתקדם); גם לזכות בהקלה קרובה בסנקציות, שתמנע קריסת כלכלת המדינה (דבר שהיה יכול להתסיס את הרחוב ולערער את המשטר); וגם להיות חסינים מכל אופציה צבאית אפשרית, כי לאובאמה בא לדבר. עם איראן...
לפחות 59 סנאטורים בארה"ב, ובהם 16 דמוקרטים, משוכנעים כי ההסכם רק יוביל את איראן להפוך למעצמה גרעינית כפי שהיא מתכננת. הם לא סומכים על הממשל. הם לא מאמינים להסכם הביניים וגם לא להסכם הסופי, שיבוא - אם בכלל - כעבור שישה חודשים.
איראן תמשיך "לשחק על הזמן"
איראן מן הסתם תמשיך "לשחק על הזמן". יש לה כל הסיבות לכך. ממשל אובאמה, כפי שחשף בספרו שיצא לאור בשבוע שעבר מזכיר ההגנה לשעבר רוברט גייטס, אינו מאמין באופציה צבאית. האיראנים הבינו את זה מזמן. איראן גם יכולה להרשות לעצמה לשחק עם המערב. אם, נניח, הם ישחקו את הנעלבים ויפוצצו את השיחות, הם לא דואגים במיוחד: האמריקנים עוד ישיבו אותם לשולחן המו"מ.
הבעיה הגדולה באיראן, מבחינת האמריקנים היום, היא ששתי האופציות רעות: תקיפה צבאית נגד איראן היא אופציה רעה. מנגד, איראן גרעינית היא אופציה רעה לא פחות. אז מה עושים? חותמים על הסכם ביניים, ומקווים לטוב.
מדיניות החוץ של אובאמה עד עתה במזרח התיכון - במצרים, בסוריה ובלוב - לא תורמת לביטחון העצמי של אותם 59 סנאטורים, המפקפקים במו"מ עם איראן. 59 סנאטורים, שגם מבטאים את דעתם של רבים בישראל ובמדינות המפרץ.
ובינתיים, אם הדברים לא ישתנו - מותר לקוות לטוב (בית לבן) או לצפות לרע (קונגרס).