כלבי הפקר

לילה היה קר, גשם ניתך בעוצמה על שמשת מכוניתה הקטנה של שמרית. תחושת דחיפות הביאה אותה לאחוז בהגה בחוזקה ולהמשיך לנהוג. כמה שעות קודם לכן קיבלה שיחת טלפון בהולה מעובד באחת מהכלביות העירוניות, שהתחנן בפניה שתבוא לאסוף ארבעה גורי כלבים קטנטנים - שעמדו להיות מורדמים למוות בבוקר המחרת. שמרית, מתנדבת בכמה עמותות למען זכויות בעלי חיים ומסייעת באיתור בתי אומנה לכלבים, לא היססה לרגע. היא כבר מורגלת בחילוצים האלה.

בנקודת המפגש המוסכמת עצרה את הרכב. עובד הכלבייה העירונית צעד לעברה בעלטה, נושא בידיו ארגז ירקות מפלסטיק אדום, ובתוכו ארבעת הגורים, קופאים מקור ואפאתיים. מרגע שהגיעו אל הכלבייה, בבוקרו של אותו יום, לא אכלו ולא שתו.

שמרית נטלה את הגורים ומיהרה אל ביתו של פעיל נוסף למען בעלי חיים. יחד הישקו את הגורים בבקבוקים של תחליף חלב לתינוקות וחיממו את גופם, שהתקשה מהקור. עורם היה מלא בקרציות. פעולת החילוץ צלחה, הפעם. באינספור מקרים אחרים, נידונים הכלבים לגורל שונה.

"זה קורה כמעט בכל שעה ביממה", מספרת נטע דר מעמותת "הכלבים שבצל". "הודעה בוואטסאפ או טלפון ממישהו, שמודיע שבקרוב תהיה המתה של כלבים, שהכלבייה מפוצצת, שיש כלבים חולים ולא מטופלים, שכלב קשיש בן 15 ננטש למות בכלבייה.

"לצערי, יש לנו כבר פלוגה לוחמת, שמייד פותחת בפעולה ולא נכנעת עד שנמצאות משפחות אומנות, או עד שהגורים או הכלבים הקשישים החולים נקלטים במרפאות, מקבלים חיבוק ותרופות ומתאשפזים בזרועות הצוותים המיומנים. לביקור בכלבייה קודם לילה ללא שינה. כל כך קשה לראות את הכלבים מתחננים שתוציאי אותם, מבקשים מגע חם ואוהב. ואת עומדת, ולא יכולה להכיל את זה, כי את יודעת שלא את כולם תוכלי להציל".

הכלביות העירוניות הן ה?סגרים המיועדים לכלבים משוטטים או לכלבים שנשכו בני אדם, כדי לוודא שאינם חולים בכלבת. בישראל פועלות 33 כלביות. שתיים מהן פרטיות, באחיסמך שליד לוד ובבית יצחק שבשרון; הן נבחרו במכרז כדי לקלוט כלבים מאזורים עמוסים. השאר ציבוריות, והמימון שלהן מגיע מהעיריות או מהמועצות המקומיות.

הכלביות נמצאות בפיקוח משרד החקלאות ואמורות לפעול על פי תקנותיו ועל פי חוק צער בעלי חיים, כך שלכלבים יש להעניק טיפול רפואי, מזון ומים, ותנאי מחיה על פי המפורט בחוק. רובן מרוחקות ממרכזי הערים, בין השאר בשל השטח הרחב שדורשת הפעלתן, כך שמעטים האנשים שנחשפים לתנאים ששוררים בהן.

אלפי גורים חסרי בית משוטטים ברחובות הארץ: אם ישרדו את סכנות הרחוב, הם יילכדו על ידי הפקחים העירוניים ויובלו להסגר, משם תהיה קצרה הדרך להמתתם. בכל שנה מומתים בהסגרים כמאה אלף כלבים.

התחקיר שערכנו כלל, בין השאר, ביקורים מתועדים בכלביות שונות ברחבי הארץ ושיחות עם אנשי מקצוע רבים בתחום - וטרינרים, מטפלים ומתנדבים בעמותות של בעלי חיים. חלקם ביקשו לשמור על עילום שמם, כדי שלא ייחסמו מלעבוד עם כלביות.

בכלביות שבהן ביקרנו גילינו שהתנאים הבסיסיים ביותר אינם מתקיימים. כך, למשל, לפי החוק חל איסור להרטיב את הכלבים; ואולם, בכלביות טבריה, אילת ואחיסמך, שבהן ביקרנו בחודשים ספטמבר ואוקטובר, כשהקור כבר הורגש משעות אחר הצהריים, מצאנו כלבים רטובים ורועדים.

"באחד הביקורים שלי בכלבייה בקיבוץ יסעור שבגליל המערבי, הבחנתי בגורה קטנטנה, בת יום או יומיים לכל היותר, שוכבת בתוך תעלת הביוב", מספר המתנדב נ'. "אמא שלה היתה סגורה בתא הסמוך, בכתה, ייללה וניסתה בכל דרך אפשרית להגיע אל הגורה שלה. זה היה מחזה ששבר את ליבי. במו ידיי הוצאתי את הגורה מתעלת הביוב ולקחתי אותה אל הכלבנים שבכלבייה. אף אחד מעובדי הכלבייה לא שם לב אליה".

יש כלביות, כמו זאת שבקיבוץ מענית, שבהן הכלבים אפילו לא יוצאים מפתח מבנה הכלבייה, ולעיתים אף לא מפתח התאים שלהם, כדי להתרוצץ מעט בחוץ, לשאוף אוויר ולחלץ עצמות. "כלבייה היא בעיניי כמו כלא קטן עם רצפת בטון", אומרת ז', מתנדבת מטעם אחת העמותות בכלביית מטה יהודה. "בכלבייה שבה אני מתנדבת יש גג מפח. בחורף נושבות באזור הזה רוחות מאוד חזקות וקרות, וכשאני חושבת על הגורים, ששוכבים על רצפת הבטון וקופאים, זה גומר אותי. אין שמיכות, אין מיטות, אין תנאים בסיסיים שמגיעים לבעלי החיים".

רבים מהכלבים מגיעים למצבים של הזנחה בריאותית קיצונית. על פי חוק צער בעלי חיים משנת 1994, כל מי שמחזיק בבעל חיים חולה או סובל, חייב לספק לו בתוך זמן סביר טיפול הולם כדי לרפא אותו או לכל הפחות להקל את סבלו. "מספר גבוה מאוד של כלבים מתים בכלביות העירוניות ממחלות ומפציעות, בגלל התנאים הקשים ששוררים בחלק ניכר מהן", אומרת יעל ארקין, מנכ"לית עמותת "תנו לחיות לחיות". "התמותה ההמונית הזאת מתרחשת בחצר האחורית של המדינה, ונסתרת מידיעתם של רבים. משרד החקלאות נכשל בפיקוח ראוי על מצבן של הכלביות".

לאחרונה הצליחה פעילה עקשנית למען זכויות בעלי חיים לחלץ מכלביית פתח תקווה כלבה עם שלושת גוריה, "במצב של תת?תזונה, מיובשים לגמרי וקרים, בשלבים מתקדמים של הידרדרות ממושכת".

אחד הגורים היה על סף מוות כשהובא עם אחיו לטיפול אצל הווטרינר ד"ר ניר גבע מתל אביב. "אין ספק שהכלבה הזו הוזנחה, לא משנה כרגע מה היתה הבעיה הראשונית שלה ומה היה הסיכוי לרפא אותה", אומר גבע בצער. "כל ימיה האחרונים עברו בסבל פיזי קשה, שהיה אפשר למנוע. ראו שהיא מאוד מפוחדת. כלבה שנעה בזחילה ומתרחקת מבני אדם".

מבדיקות שערך הסיק גבע שהאם והגורים נדבקו בכלבלבת, מחלה מידבקת ביותר. לא ברור אם הוכנסו לכלבייה בריאים ושם נדבקו במחלה, או שמלכתחילה היו חולים, לא טופלו וסיכנו את שאר הכלבים בכלבייה. "לזה אני מתייחס כאל הזנחה", הוא אומר.

אל ד"ר יובל סמואל, וטרינר ותיק מכפר סבא, הובאו לפני כחצי שנה שבעה גורים חולים בכלבלבת מכלביית מטה יהודה. "מההסגר הזה הגיעו אלי במהלך השנים האחרונות עשרות מקרים של כלבים חולי כלבלבת וחולי פרוו (וירוס זיהומי קשה שגורם להרס תאים בגוף הכלב). המשמעות של זה היא מאוד פשוטה: אם גור מגיע מהכלבייה עם כלבלבת, צריך לסגור אותה מייד למשך תקופה ארוכה. כלבלבת זו מחלה מאוד קשה ומידבקת, שפוגעת במערכת העצבים, ולרוב נדבקים בה כלבים צעירים. לצערי, מתוך שבעת הגורים שהגיעו אלי הצלחנו להציל רק שניים".

וטרינר מאזור ירושלים מספר כי מרוב חשש לשלומם של הכלבים בכלביית מטה יהודה, הוא נוהג מדי פעם להתחבא ברכבו מחוץ לשערי הכלבייה ולהמתין לשעת כושר כדי להתגנב פנימה ולטפל בכלבים שהוא חושש לשלומם, מכיוון שאינם מקבלים את הטיפול הנדרש. אחד הכלבים, שבהם טיפל לפני כמה חודשים, סבל מפצע שנפער ברגלו ודרש טיפול אנטיביוטי דחוף. "לולא הזריקה האנטיביוטית שנתתי לו בגניבה", מספר הווטרינר, "הכלב המסכן הזה כנראה לא היה שורד".
וטרינרית מאזור ירושלים, שגם היא מבקשת שלא להיחשף בשמה כדי שתוכל להמשיך לסייע לכלבים, מציינת שמגיעים למרפאתה כלבים רבים שחולצו מהכלביות העירוניות במצב קשה - פצועים או חולים, ולרוב כשגופם שורץ טפילים. "נכנסתי להסגר באזור ירושלים הרבה פעמים, וגם ביקשו ממני להגיש עזרה רפואית לכלבים. נראה שיש שם מחסור גדול אפילו בכל הקשור לעזרה ראשונה. כשביקרתי שם לא היה במקום פולידין (חומר אנטיביוטי) פשוט. אני ננשכתי באחד הביקורים בכלבייה הזאת, וגיליתי שלא היתה שם עזרה ראשונה גם לבני אדם. רצועות רגילות לכלבים לא ראיתי; אם רוצים להעביר כלב ממקום למקום, מאלתרים רצועה בעזרת חוט או חבל".
נטלי בס, פעילה מעמותת "הכלבים שבצל", מספרת: "להסגר מטה יהודה הובא כלב שנדרס ונשבר לו הזנב. הוא פשוט שכב בכלוב במצב הזה במשך ימים, עד שהתערבנו, הוצאנו אותו וניתחנו אותו אצל ד"ר סמואל בכפר סבא. היום, למרבה השמחה, הוא חי חיים טובים, עם משפחה שאימצה אותו. אבל אם לא היינו מתערבים, סביר להניח שהיה מת מזיהום.
"ראינו כלבים שהגיעו להסגר הזה ולא קיבלו טיפול רפואי. בתוך הכלבייה אין מרפאה מצוידת. כלב שזקוק לטיפול לא אמור לסבול ימים על ימים בתוך כלוב עד שמתייחסים אליו.
"מגיעים להסגר הזה גורים בני יומם, כשהם עדיין יונקים, והם מוכנסים לכלוב עם צלחת של אוכל. גורים בגיל כזה לא יכולים לאכול לבד, צריך להאכיל אותם עם בקבוק. אז הם פשוט גוועים ברעב".

כלביית אחיסמך שליד רמלה, אחת משתי הכלביות הפרטיות בישראל, מספקת עבודה רבה לווטרינרים ולמתנדבים שעימם שוחחנו. היא נטועה על פיסת אדמה מוריקה ומטופחת, ובעת ביקורנו היתה בעיצומן של עבודות לשדרוג החצר. הכלבים, לעומת זאת, סגורים בפחונים בשולי השטח, בין ערימות של זבל. בתוך הכלבייה ראינו תאים מלאים בצואת כלבים, כלי אוכל ומים מטונפים, ודרגשי שינה שעשויים מתחתיות מחוררות של ארגזי פלסטיק.

אל הווטרינרית ד"ר דנית כורם מתל אביב הובאו לאחרונה שני כלבים וחתולה מהכלבייה באחיסמך, "במצב מזעזע של הזנחה נוראה. הם היו רזים באופן קיצוני, סבלו מבעיות קשות בעיניים ומזיהומים במערכת הנשימה, והיו מלאים בקרציות ובפרעושים. אם הם היו מקבלים טיפול בהסגר, המצב היה נפתר והחיות לא היו סובלות".

גם ד"ר סמואל טיפל במקרים קשים שהגיעו אליו מה?סגר אחיסמך. "קיבלתי מהם כמה כלבות עם דלקות קשות בדרכי השתן, חלקן הגיעו כבר עם כשל בכליות, בגלל שהיו חולות הרבה זמן ולא טופלו. כדי לראות שלכלבים יש בעיה בדרכי השתן צריך בסך הכל קצת לשים לב. אפילו מי שלא מבין בבעלי חיים יכול לראות שכלבה סובלת אם היא מנסה שוב ושוב להטיל את מימיה ולא מצליחה.

"מאותו הסגר הגיעו אלי כלבים עם פצעים פתוחים, מלאי רימות, שלא טופלו זמן רב. אם רק היו מטפלים בפצעים האלה בזמן וכמו שצריך, הכלבים לא היו מידרדרים למצב הזה".
ד', המתנדבת בכלבייה שבאילת, מספרת על דיאנה, כלבת פיטבול שהובאה להסגר בריאה, ושם הידרדר מצבה. "ביקשתי כל הזמן להוציא אותה לבדיקות ולטיפול ולא נתנו לי, עד שבסוף באתי להסגר ואמרתי שאני לא יוצאת משם עד שלא נותנים לי להוציא את הכלבה. היא כבר היתה במצב נורא, כמעט לא יכלה לעמוד על הרגליים, וכולה עור ועצמות. ידעתי שאם לא אוציא אותה משם באותו יום, היא לא תשרוד. היו צעקות ומריבות, ובעזרת יעל ארקין הצלחתי להוציא אותה. הטסנו אותה מייד לטיפול רפואי אצל ד"ר שיינר בתל אביב. נדרשו חודשים של טיפול עד שהיא הבריאה, לשמחתנו".

ערן גרין, מנהל המרפאה של "תנו לחיות לחיות", הפועלת להוציא כלבים פגועים מהסגרים כדי שיקבלו טיפול וטרינרי, אומר כי "אין ספק שחלק מהמחלות לא נגרמות באשמת ההסגרים. אבל אני מאשים אותם באי מתן טיפול. מחלות קורות - השאלה מה עושים עם זה. ואם לא עושים מספיק - מדובר בהזנחה. ושלא יגידו שאין תקציבים. יש דברים שמסתכמים בסך הכל בתשומת לב".

גרין מספר כי לא מכבר הובא למרפאה שלו כלב מהסגר אשקלון, כשהוא חלש, אפאתי, לא עומד על הרגליים, מלא בפרעושים ובקרציות, וצבע העור שלו צהוב. "בבדיקות הדם שלו גילינו שיש לו מחלה אוטואימונית, והכלב סבל מאוד". אחרי אשפוז של חודשיים הצליח גרין להביא להחלמתו של הכלב, והוא משוכנע שלולא הובא אליו לטיפול, הכלב היה מת.

"לא צריך להיות רופא בשביל לראות שהכלב הזה היה שלד עצמות ולא עמד על הרגליים, בגלל חולשה מחוסר מזון. אצלנו, אחרי יומיים של נוזלים והאכלה, הוא הצליח לעמוד. לדעתי היה לו תיאבון תקין, אבל הוא כנראה לא הגיע למזון, או שלא קיבל מזון".

את הכלב הזה הצליחו להציל במרפאת העמותה. אבל את תורו, רועה בלגי גדול, שהגיע אף הוא מהסגר אשקלון, לא הצליחו להציל. תורו הובא למרפאה של ערן גרין כשהוא לא מסוגל לעמוד על רגליו, מלא בקרציות ובפרעושים, כליותיו מוגדלות, בעיות בתפקוד הכבד ועוד בעיות, שהבולטת שבהן היא טפיל עור בשם דמודקס. "הוא סבל עד השנייה האחרונה של חייו", מספר גרין. "איפה החמלה של הווטרינרים בכלביות? איפה המקצועיות שלהם?"

האבחנה של דמודקס היא קלה ופשוטה, והטיפול זול ופשוט ביותר: בקבוק עם התרופה נגד הטפיל מספיק לתקופה של כחצי שנה ועולה 200 שקלים. "כלומר, צריך רק תשומת לב ולב, בשביל לטפל בכלבים האלה כראוי".

מהסגר יסעור הגיעה לאחרונה למרפאת "תנו לחיות לחיות" גורה בת שלושה חודשים וחצי כשהיא קירחת לגמרי, ועורה מגורה מטפיל דמודקס. חוץ מזה, סבלה הכלבה מדלקת אוזניים ומשלשול חריף. "נתנו לה זריקה אחת לשבוע, במשך כמה שבועות, והיא החלימה לגמרי", אומר גרין. "זה עד כדי כך פשוט, אז למה להגיע למצב שבו גורה נותרת בלי שערה אחת על הגוף ועורה פצוע?"

הכלבה טינה הובאה אל מרפאת העמותה מכלביית טבריה, עם גידול מדמם בעטין, בגודל של מלון. גידול מהסוג הזה שכיח מאוד בכלבות, במיוחד אלה שאינן מעוקרות. "לגידול עטין לוקח הרבה זמן להגיע למצב כזה", מסביר גרין. "הכלבייה לא אשמה בקיומו של הגידול, אבל איך נתנו לו להגיע לגודל כזה?"
טינה לא החזיקה מעמד. לא מזמן היא הורדמה כדי לגאול אותה מסבלה. הלב נכמר לנוכח העובדה שחודשי חייה האחרונים עברו עליה בסבל קשה, בכלוב קטן ועלוב.
"אין כוח אדם לביקורת"

לפני כשלוש שנים הגישו ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות ועמותת "תנו לחיות לחיות" לשרת החקלאות דאז, אורית נוקד, טיוטת חוק שיחייב סירוס ועיקור של כלבים, ובכך יסייע בצמצום ההתרבות. משרד החקלאות התנגד, מטעמי תקציב.

"זו בעיה שאפשר בקלות לפתור באמצעות תקציבים", טוען ד"ר משה רפלוביץ', יו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים. "הכסף הזה ממילא יוצא על טיפול בכלבים, רק לא באופן מרוכז, ובסוף, אחרי שמוציאים את כל הכסף הזה, הכלבים ממשיכים לסבול. אפשר למצוא דרך לבצע עיקורים זולים על ידי המדינה והעמותות, ואם אדם רוצה להרביע את הכלב הגזעי שלו, שישלם על זה רישיון למדינה. רק צריך שלמישהו יהיה אכפת".
ח"כ איתן כבל, יו"ר השדולה למען בעלי החיים, העביר לפני כשנה חוק, שלפיו בעלי כלבים שלא סירסו או עיקרו את כלביהם ישלמו אגרה נוספת וחריגה של 300 שקלים בעת חידוש הרישיון השנתי לכלב. "זאת הצלחה מסחררת", הוא מספר, "בזכות החוק יותר אנשים מעקרים ומסרסים את הכלבים".

חוק נוסף שקידם כבל, שעבר בשבוע שעבר בקריאה טרומית, מחייב כלביות ועמותות למסור כלבים וחתולים לאימוץ רק לאחר שעוקרו או סורסו.

יעל ארקין מ"תנו לחיות לחיות" מציינת כי "רק השנה, בעקבות לחץ אינטנסיבי שלנו ואיום בעתירה לבג"ץ, פירסם משרד החקלאות נוהל להפעלת כלביות עירוניות. נדרש לחץ רב נוסף מצד העמותה, עד שהמשרד החל לאחרונה לבצע ביקורות מסודרות בכלביות. למרבה הצער, קצב הביקורות נמוך, וכוח האדם המוקדש לכך אינו מספק".

כדי לצמצם את מספר ההמלטות, אוסרות תקנות משרד החקלאות להחזיק בתא אחד זכר ונקבה פוריים, אלא באישור הווטרינר האחראי, ובתנאי שהנקבה אינה בתקופת ייחום. אולם בכמה כלביות שבהן ביקרנו ראינו תאים שבהם הוחזקו יחד זכרים ונקבות. ב"תנו לחיות לחיות" טוענים כי מניסיונם בשטח, בכלביות עירוניות רבות לא מיושמות ההוראות הללו. "מצד אחד ממיתים כלבים בטענה שאין ברירה, לנוכח הריבוי הטבעי, ומצד שני לא פועלים באופן המתבקש כדי לעצור את התרבות הכלבים", אומרת ארקין.

בכלביות שבהן ביקרנו, ראינו מספר גדול של גורים, ולעיתים גורלם של אלה קשה ביותר. ד', המתנדבת בכלבייה באילת, מספרת כי "גורים קטנים שנולדו בכלבייה היו יוצאים מהתאים דרך הסורגים, וכלבים אחרים, גדולים, היו אוכלים אותם. ראיתי את זה במו עיניי. הייתי מתחננת לעובדי הכלבייה שייתנו לי את הגורים, כדי שאוציא אותם מההסגר, אבל לא נתנו לי. אני זוכרת שבאחד הביקורים שלי ראיתי כלבה עם ארבעת הגורים שלה בתוך תא. למחרת באתי שוב, וראיתי שמתוך ארבעה גורים נשאר רק אחד. שאלתי איפה הגורים? וענו לי שאכלו אותם".

משרד החקלאות קובע עוד כי כלבים וחתולים יוחזקו באזורים נפרדים, או שלפחות יימנע ביניהם קשר עין. למרות זאת, ראינו בכלביית אחיסמך חתול ג'ינג'י, שהוחזק במרחק מטר מפתח כלוב שבו שני כלבים גדולים. הכלבים נבחו ללא הפסקה, בעוד החתול היה מבוהל וסמור שיער לאורך כל ביקורנו.

גם בכלביית טבריה לא הקפידו על הפרדה בין כלבים לחתולים. בכלוב במרכז הכלבייה הוחזק חתול אפור קטן ומפוחד, שיללותיו נבלעו בקול נביחות הכלבים הבלתי פוסקות.

אגב נביחות - הרעש בכלביות הוא אדיר. לא לחינם ראינו עובדי כלביות שמתהלכים עם אטמי אוזניים. אם זה רועש לבני האדם, זה בוודאי רועש לחתולים ולכלבים, ששמיעתם רגישה בהרבה.

רבים מהכלבים בהסגרים מומתים כשהם בריאים. על פי "חוק הכלבים", הווטרינר הרשותי, שהוא הסמכות המקצועית האחראית בכלבייה, רשאי להרדים למוות כלבים הנמצאים בהסגר יותר מעשרה ימים, אם בעליהם אינם מגיעים לדרוש אותם חזרה. עמותות רבות למען זכויות בעלי חיים וגורמים פרטיים, שאינם יכולים לשאת את המחשבה הקשה הזאת, מבקשים מההסגרים להעביר אליהם את הכלבים המועמדים להמתה, כדי לשכן אותם זמנית במקלטים לכלבים ובמשפחות אומנות, עד שימצאו להם משפחות מאמצות.

מתנדבי העמותות גם מנסים לסייע בטיפול בכלבים שבהסגר - בניקיון, בהבאת מזון, בהוצאתם לטיולים ובהענקת מגע חם ואוהב, כדי שלא יוזנחו. ואולם, לא כל ההסגרים מוכנים לשתף פעולה. ד"ר סמואל נזכר ביום שפנו אליו כמה נערות וביקשו את עזרתו בשחרור כלב אמסטף מהסגר מטה יהודה. "הווטרינר הרשותי סירב לי בנימוס והסביר: 'אני לא משחרר אמסטפים, מבחינתי זה כלב מסוכן, ואני משמיד אמסטפים שמגיעים אלי'".

לצורך הכנת הכתבה ביקשנו לאמץ כלב מאחד ההסגרים, ובכך להציל את חייו, אך נחלנו כישלון צורב. הסגרים דוגמת כדורי וניר יפה שבצפון היו סגורים, ללא פרסום של שעות פתיחה או פירוט דרכי ההתקשרות, אף שתקנות משרד החקלאות קובעות כי על כל כלבייה להיות פתוחה לקהל לפחות מחצית משעות הפעילות לצורך אימוץ. כמו כן חלה חובה על הכלביות להפעיל מענה אוטומטי, המכיל מידע על אודותיהן.

לאחר מאמצים רבים הצלחנו לבסוף ליצור קשר טלפוני עם המזכירה בהסגר כדורי, וזו הבהירה כי "מהכלבייה שלנו אי אפשר לאמץ כלבים, כי הם מגיעים אחרי שנשכו או שוטטו. ממש לא מומלץ לאמץ כלב מאיתנו". כשביקשנו להתנדב ולהוציא את הכלבים לטיול יומי, נתקלנו בסירוב: "הכלבים לא יוצאים לטיול יומי".

בכלביות של טבריה, קיבוץ מענית ומטה יהודה לא איפשרו לנו בשום אופן להיכנס, למרות שהגענו בשעות הפעילות. את המצב הזה מכירים רבים. א' מביתר עילית איבד את כלבתו האהובה בת ה?12, שהיתה לו כבת משפחה. במסגרת חיפושיו הגיע להסגר מטה יהודה, אך שם סירבו בכל תוקף לאפשר לו להיכנס ולחפש את כלבתו, וכך גם לאנשים נוספים שהגיעו באותה העת לחפש את כלביהם האבודים. לבסוף, חבוש בכובע גרב, התגנב א' לכלבייה בשעת לילה, כדי לוודא שכלבתו אינה סגורה בתוכה. הוא לא מצא אותה שם.

את רועי דוידסון, הווטרינר הרשותי של צפת, העניין מתמיה. "אני מתגאה במתקן שלי ושמח לכל עזרה שהכלבים יכולים לקבל, אם היא מגיעה מבעלים שאכפת להם ובאים לחפש את הכלב שלהם, או מעמותות שרוצות לעזור".

דוידסון אומר כי אינו מסוגל להרדים כלבים בריאים. "אם אצטרך לעשות את זה, אני אחזיר את המפתחות. זה אבסורד מבחינתי". הוא החל ליצור קשרים עם עמותות שונות, "ואחת לכמה זמן אני מעמיס את האוטו בכלבים ומעביר אותם לעמותות. העמותות דואגות לימי אימוץ מרוכזים, למשפחות אומנה, ולמעשה לכל פתרון הומני, שפועל לטובת הכלבים".

וזה מוכיח שאפשר גם אחרת. סיגל בירס, מתנדבת בהסגר אשקלון, מספרת שבמשך תקופה ארוכה לא איפשרו לה ולעמיתיה להיכנס לכלבייה. "היה מדובר ממש במלחמה. בסוף, לפני שנה, הגענו להסכמה איתם שנוכל לסייע, בשיתוף עם 'תנו לחיות לחיות'. אנחנו מקיימים בכלבייה ימי אימוץ, מוציאים משם כלבים חולים ופגועים לקבלת טיפול וטרינרי במימון העמותה, והקשר חזק ומועיל".

בכלביית רעננה?כפר סבא ובכלביית נתניה הוחלט לא להמית כלבים בריאים אלא לפעול לאימוצם, בסיוע עמותות המתנדבים. ברעננה?כפר סבא מתקיים שיתוף פעולה עם העמותות זה שבע שנים. "כולנו יוצאים מאותה נקודת מוצא - הדאגה לכלבים", אומר ד"ר יוסי שמחון, הווטרינר הרשותי של הכלבייה, "העמותה עושה בשבילי חלק מהעבודה".

הכלבים מו?צאים לטיול לפחות פעם ביום על ידי מתנדבים - קבוצות מאורגנות של נוער בסיכון, שעברו הכשרה לטפל בהם, מתנדבים בשנת שירות, וסתם אנשים טובים. גם בכלבייה החדשה בנתניה שבה ביקרנו גילינו תנאים טובים, לא מעט הודות לתרומה נדיבה של תושבת העיר, שהיא חובבת כלבים וביקשה להישאר אנונימית.

במקום מדשאות גדולות ומטופחות, כלובים רחבי ידיים, מתקני שעשועים לכלבים וחצר משחקים. הכלבים בריאים ונקיים. ההסגר עובד עם עמותות באופן קבוע, וגם עם אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים.

אבל למרבה הצער, אלו דוגמאות ספורות בלבד. "יש קומץ אנשים נהדרים בכל הארץ, שלעולם ירגישו שהם לא עושים מספיק למען הכלבים", אומרת נטע דר מעמותת "הכלבים שבצל".

"במדינה מתוקנת חייבים לאכוף חוק סירוס ועיקור ולתחזק את ההסגרים העירוניים. שיהיה בהם כלבן אוהב כלבים, וטרינר שבודק את הכלבים מדי יום ומטפל בחולים, הגנה מפני רוח קרה בלילה וחום בקיץ, דרגשי עץ שמבודדים מהרצפה הרטובה, ושעות שבהן הציבור יכול להגיע ולאמץ כלבים. לא חייבים להמית מאה אלף כלבים בשנה בזריקת הרדמה אכזרית, וכלבים לא חייבים לסבול. הכל יכול בקלות להיות אחרת".

netab@israelhayom.co.il

ממשרד החקלאות נמסר: "השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות עורכים ביקורות בכלביות באופן שוטף ויזום. במקרים שבהם נמצאים ליקויים נדרשת הרשות לתקנם, וביקורות חוזרות מתבצעות כדי לוודא שאכן תוקנו. לאחרונה פירסם המשרד נוהל המגדיר דרישות סף בתשתית הכלביות ובתפעולן, כדי להעניק תנאים נאותים להולכים על ארבע החוסים בכלביות.
"בשנים האחרונות הורה משרד החקלאות על סגירת כמה כלביות רשותיות, שלא עמדו בדרישות המשרד לרווחת בעלי החיים, ולא היו ראויות לשיכונם. המשרד מקצה מדי שנה כמה מיליוני שקלים לתמיכה בפעולות יזומות לשיפור רווחתם של בעלי חיים, ובכלל זה שדרוג כלביות עירוניות, עיקור כלבים, עיקור וסירוס חתולי רחוב והקמת מרפאות רשותיות".
מכלביית אחיסמך נמסר: "המכלאה משרתת כמה רשויות וממוקמת ליד שדה התעופה, ולכן היא קולטת כלבים משוטטים ועזובים רבים. הכלבייה נבדקת באופן קבוע על ידי הממונה על חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות ועל ידי הווטרינר של הרשות, ופועלת בהתאם לנדרש בחוק.
"בהמשך לפנייתכם ביצע וטרינר הרשות ביקורת פתע במקום. הוא מצא כי בכל תא הוחזקו שני כלבים, בכל התאים יש חימום חשמלי ודרגש מפלסטיק בגובה 30 ס"מ לפחות. בכל תא כרטיס שבו מתועד מתי נכנס הכלב, פרטיו ומצבו הגופני. יש מכלאת גורים מבודדת ומחוממת. בשלוש מכלאות גדולות מוחזק מספר רב של כלבים, ללא בעלים וללא שבב. מצבם הגופני טוב וללא סימני מחלה. כלבים אלו ממתינים לאימוץ, והכלבייה עובדת לשם כך עם עמותת 'ראשון אוהבת חיות'. בזמן הביקורת, ניקיון התאים היה טוב".
מכלביית כדורי נמסר: "הכלבים שמובאים להסגר נמצאים בתצפית למשך עשרה ימים עד חודש, ולאחר מכן מוחזרים לבעליהם. לחלופין, הם נמסרים לאימוץ באמצעות שיתוף פעולה מצוין עם עמותת 'חברים לחיים', המאתרת עבורם בתים חמים ואוהבים. הכלבייה זוכה לשבחים מצד המשרד לאיכות הסביבה. לרשות הכלבים תאים מרווחים, המחולקים לתא קדמי - שם הכלב אוכל, ו"מרפסת" אחורית - שם הכלב עושה את צרכיו. איננו מגייסים מתנדבים משום שאנו נמצאים סמוך מאוד לאזורים הנגועים בכלבת כמעט באופן קבוע, והסיכון בהפעלת מתנדבים בכלבייה גדול מאוד".
מעיריית פתח תקווה נמסר: "על פי נתוני משרד החקלאות ואיגוד הווטרינרים, נחשבת הכלבייה לאחת הטובות בארץ. הכלבים נהנים גם מתנאי פנסיון, ממרפסות שמש ומאוכל משובח. מרבית הכלבים שנכנסים לכלבייה חולים יוצאים בריאים. עיריית פתח תקווה משקיעה באוכלוסיית הכלבים מאמצים רבים".
מעיריית אילת נמסר: "הכלבים בתחנת ההסגר מטופלים במקצועיות רבה. הם מקבלים חיסונים, טיפול תרופתי נגד תולעים, עיקור כלבות ושבב אלקטרוני. לא פעם מתקבלים כלבים במצב גופני ירוד, והם מקבלים מהווטרינר העירוני טיפול רפואי מסור המציל את חייהם. כלבים פצועים או כאלה הזקוקים לטיפול תרופתי מועברים למרפאה פרטית לטיפול משמעותי יותר.
"בתחנת ההסגר הוקם מתחם הרצה גדול לכלבים, ויש גופי חימום המקנים טמפרטורה נוחה. במקרים של טמפרטורות קיצון אנו מצטיידים בשמיכות לכלבים. הדרגשים בתאים עשויים מחומר תרמי המבודד חום. בעת שטיפת התאים נמנעים הפקחים מלהרטיב את הכלבים, אך יש כלבים שחפצים במגע עם המים לצורך צינון גופם, בחודשי הקיץ בלבד.
"בתאים שבהם יש גורים, פקחי השירות הווטרינרי מוציאים את הגורים מהתאים עד לתום שטיפת התא וניקיונו. בחמש השנים האחרונות הוטסו 600 כלבים לאימוץ, הודות ליוזמה ייחודית של הווטרינר העירוני. הותקנו שבבים במתנה למאמצי כלבים, הוקמו עמדות האכלה לחתולים, ועוד.
"לעיתים יש כלבים מגזעים מסוכנים או בעלי אופי אגרסיבי, שאינם פוטנציאליים לאימוץ, ועל כן וטרינר העיר אינו מאפשר לאמצם, מתוך מודעות להשלכות ולסיכונים. במקרים מסוימים, בצער רב, נשקלת האפשרות לבצע המתת חסד על פי החוק. לא ידוע לנו על גורים שנאכלים על ידי כלבים אחרים בתחנת ההסגר. לכל הגורים נמצא בית מאמץ ואוהב. אנו מעודדים התנדבות בכלבייה ומעודדים אימוץ כלבים".
ממושב ניר יפה נמסר: "הכלבייה עומדת בנהלים, כפי שנקבעו על ידי משרד החקלאות. בכלבייה הוצב שלט המפרט את שעות הקבלה ואת דרכי ההתקשרות לווטרינר המועצה. שלט זה כנראה נפל ויותקן מחדש. הפרטים הרלוונטיים זמינים לציבור כל העת באתר המועצה".
מקיבוץ יסעור נמסר: "בביקורות שנערכו על ידי הממונים על חוק צער בעלי חיים בתחנת ההסגר לא נמצאו ממצאים המעידים על הפרות של החוק, והתקבל משוב חיובי לגבי תנאי ההחזקה במקום. הכלבים בהסגר מוחזקים בתנאים טובים ומקבלים מזון איכותי בכמות הנדרשת ועל פי כל הקריטריונים. הם נמצאים בפיקוח וטרינרי יום?יומי ומקבלים טיפול הכולל חיסוני משושה, טיפול נגד תולעים וטיפול נגד טפילים חיצוניים. המקום מצויד במרפאה ובכל התרופות הנדרשות. נעשה כל מאמץ למצוא בתים לכלבים העזובים".
מעיריית אשקלון נמסר: "זה שלוש שנים הכלבייה העירונית, מנהלה ד"ר גדי שרביט ועובדיה לא נחים מעשייה. הכלבייה שופצה ושודרגה בעלויות כוללות של מאות אלפי שקלים, לרווחת בעלי החיים המוחזקים בה ולרווחת הקהילה. בין השאר הוקמה חתולייה חדשה, שבה מוחזקים חתולי הרחוב לפני עיקורם או סירוסם, הוקמה מרפאה רשותית חדשה, משוכללת ומקצועית, נרכש ציוד ניתוחים חדש, שודרגה ושופצה החצר המרכזית שאליה משוחררים הכלבים מדי יום, הותקנו משטחי בידוד בתאים, הוקם חדר בידוד ייעודי לבעלי החיים החולים, ועוד.
"בנוסף, קידם ד"ר שרביט פרויקטים רבים, שמטרתם מציאת בתים חמים לכלבים חסרי הבית המוחזקים בכלבייה, שיתוף הקהילה בעבודת הכלבייה, קידום מערך מתנדבים פעילים בכלבייה, הקמת מערך עיקור וסירוס ועוד. הכלבייה העירונית פתוחה לקבלת קהל לאימוץ כלבים, מדי יום".
מהמועצה האזורית מטה יהודה נמסר: "הכלבים השוהים בכלבייה, רובם כלבי בר. מטבע הדברים, חלקם מגיעים לכלבייה פצועים ועם שברים שונים באיברי הגוף. אנו מעניקים להם טיפול ככל שאפשר ומנסים למסור אותם לאימוץ. זכרים ונקבות אינם מוחזקים יחדיו, למעט גורים. במקרים שבהם הזכרים תוקפניים מוכנסת נקבה שאינה מיוחמת במקום זכר, על פי תקנות משרד החקלאות. אמסטפים הם כלבים מסוכנים כמוגדר בחוק, ובמידה שהכלב מאובחן ככזה על ידי הווטרינר במשך שהותו בכלבייה, הוא אינו ניתן לאימוץ.
"בשנה האחרונה נמסרו לאימוץ כ?150 כלבים לידי אנשים פרטיים ועמותות בעלי החיים. אדם הטוען שאיבד את כלבו תוך מתן הוכחה לכך שהוא בעליו של הכלב, נכנס ללא דיחוי לכלבייה על מנת לזהות את כלבו".
מקיבוץ מענית נמסר: "הכלבייה משמשת גם תחנת הסגר לכלבים שנשכו וחשודים כנגועים בכלבת. לכן, מותרת כניסת הציבור למבנה תחנת ההסגר, אך לא למתחם התאים, מסיבות בריאותיות ובטיחותיות. עובד הכלבייה יכול, בכפוף לאישור וטרינר, להוציא כל כלב העומד בתנאי מסירה לאימוץ ולהציגו בפני המעוניינים לאמץ כלב, ללא שום בעיה. אנו קוראים לכל המעוניינים להעניק בית חם לכלבים לפנות אל הכלבייה".
מעיריית טבריה לא נמסרה תגובה.