כשאהוד א' נעץ סכין באהוד ב'

כשאריאל שרון ארב לטרף
לכל הטורים של אלדד יניב


אתה רוצה ממני טובה קטנה? זו טובה גדולה, אמר מרטין שלאף לראש הממשלה אהוד אולמרט. הטלפון הנייד היה מונח בין אוזנו לכתפו, כי הידיים של שלאף היו עסוקות בללטף מתקן משונה שנראה כמו מכשיר עינויים קטן מתקופת האינקוויזיציה. רק אל תבוא אליי בפעם הבאה, המשיך שלאף בשלווה, כשתחטוף עוד פעם עקיצה מ"העקרב".

שלאף ניתק את הטלפון והתרכז בדבר שאיתו פלירטט במשך כל השיחה: מכשיר אדום וכסוף בגובה 77 ס?מ, ששוקל 70 קילו, עם גלגלת גדולה ולהבים. זה ה-Berkel שלי, התלהב שלאף כמו ילד. הבייבי הזה משנת 1907, הוא כמו חדש. רק 84 כאלה יוצרו בעולם. קניתי אותו במחיר של דירה אצלכם בתל אביב והטסתי את זה מהקצה של כדור הארץ במטוס פרטי. יא אללה, עד שמצאתי אחד כזה, ועכשיו הוא שלי. אז תאכלו כבר – ותהנו.

הרבה יין נמזג בארוחת הצהריים בחדר האוכל המפואר בביתו של שלאף ברובע הראשון בווינה. הרבה אמנות ישראלית על הקירות, ששלאף הספיק לקחת מביתו שברחוב גלי תכלת בהרצליה פיתוח כשנמלט עם פתיחתה של חקירת שרון ובניו וסיריל קרן גם. השף הפרטי הגיש ארוחת טעימות בצלחות קטנות ואינסופיות – ושלאף לא הפסיק להתלהב. זה הפרארי של מכונות חיתוך הבשר, אמר והניח צלחת ענקית על השולחן, תראו כמה דק יצא לי הפרשוטו. אני הבטתי במכונה האדומה-כסופה שהציתה את חושיו, וכל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה שמי שמתרגש ככה ממפלצת כזו, בעצם חושב על הפוליטיקאים שהוא פורס דק-דק.

באותו זמן ?העקרב? - אהוד ברק – לא הפסיק לסמס לנייד שלי. ?אז מה קורה?, שאל אותי וגם: ?מה נסגר?? ?אולי תתקשר כבר ותספר??

לשלאף היה חשבון פתוח וארוך עם ברק, אז מועמד בפריימריז לראשות העבודה מול עמי איילון. וגם צ?ק שמן היה מעורב: בבחירות לראשות הממשלה, שלאף העביר לחשבון בנק חצי מיליון דולר בהמחאה בנקאית, תרומה לסיבוב השני. אבל סיבוב שני כבר לא היה, כי ברק הצליח להביס את בנימין נתניהו עוד בסיבוב הראשון. והכסף? לדברי ברק, שבירר עם דורון כהן – הפרקליט, הגיס והכיס – הכסף כבר מזמן לא בבנק.

אבל הצ'ק לא היה החשבון היחיד של שלאף עם ברק. רגע לפני שהובס על ידי אריאל שרון, ברק עוד הספיק להדליף מחומר מודיעני "שחור" שהניח צה"ל על שולחנו, שדובי ויסגלס ועומרי שרון ואיווט ליברמן יוצאים לווינה לסגור עסקה עם שלאף ועם מוחמד ראשיד. לשלאף היו תמיד הרבה אינטרסים בישראל, יותר נכון קזינו סגור ליד יריחו שהופצץ באינתיפאדה השנייה והפסיק לעשות כסף, וגם אנייה ענקית שעגנה ליד אילת ומעולם לא קיבלה רישיון להתחיל לסובב את הרולטה. אז העיתונאית איילה חסון חיכתה להם בנתב"ג עם מצלמה. המהומה הייתה רבה, אבל העסקה נחתמה במזל ובברכה ושרון נחת בלשכת ראש הממשלה.

רק ששרון התמוטט לפני שהאינתיפאדה ממש נגמרה ולפני שהצליח לעשות שלום. אז הקזינו לא נפתח, האנייה עוד עגנה ציף ציף ליד הרציף – ואהוד ברק? הוא עדיין לא החזיר את הכסף.

אבל כשאולמרט היה ראש ממשלה ואבק פוליטי בסקרים של אחרי מלחמת לבנון השנייה, הוא נחלץ לעזרתו של ברק – בעיקר כדי להציל את עצמו. אולמרט חשב שאם ברק ינצח בפריימריז, הוא יחליף את עמיר פרץ בתפקיד שר הביטחון, והציבור יעניק לו אשראי מחדש. אז הוא לחץ על שלאף שירפה מהכסף, שלא יילך לתקשורת בגלל הצ'ק. זה לא הוא זה אני, אמר אולמרט לשלאף. עזוב אותו ותעזור לי. שלאף הבין שאם ברק לא ינצח בפריימריז בעבודה, אולמרט יילך הביתה בבושה גדולה ואחרי כהונה קצרצרה ושלום שלום – אין שלום ואין קזינו ואין אנייה. כך שאם אולמרט מבקש טובה קטנה, מי יודע? אולי עוד תצמח מזה עסקה גדולה.

אהוד ברק הודה לאהוד אולמרט על מסע החילוץ וההצלה, אבל אולמרט הסביר לו שיש עדיין בעיה קטנה. אולי תעבור אצל איווט ליברמן ותבקש סליחה? וגם לאריה דרעי תיתן איזה ליטוף, מרטין אוהב אותם. מרטין לא מאמין לך בגרוש, ולא יזיק לך אם תשלם קצת דמי רצינות.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שאהוד א? עזר לאהוד ב? לנצח. בפעם הקודמת הוא התנדב לסנגר עליו באמצע קמפיין בחירות אחר, כשהצטלם ואמר שביבי משקר ושברק לא יוותר על ירושלים. ברק זכה בכיסא ראש הממשלה, היה מוכן לוותר על ירושלים – ואמר שזה היה בכלל בגלל אולמרט שבא אליו עם מפה ואישר לחלק לפרוסות. הסכין נשלפה מהנדן של ב? וננעצה בגבו של א? - ולא בפעם האחרונה.

מאז עברו שנים. ברק הספיק להיות ראש ממשלה וכבר לא, להפוך למיליונר, להתגרש ולהתחתן. ברק החליט לחזור למשחק. ברק הספיק לבקש סליחה, אולמרט הסכים לפתוח דף חדש ושלאף לא שכח – אבל עזב. כשברק ניצח בפריימריז בעבודה, לאולמרט זרח שחר של יום חדש, והמכה הקלה מפעם שהחטיף ברק לאולמרט בכנף, כבר לא כאבה.

עד לאותו בוקר שמשה טלנסקי בא עם העדות המוקדמת לבית המשפט ושפך על הדוכן את המעטפות עם הכסף. המדינה סערה מגילויי השחיתות של ראש הממשלה, אולמרט התנדנד בכיסא ואילו ברק הריח הזדמנות וכינס במהירות מסיבת עיתונאים. אם אולמרט לא יילך, אני אלך ואפיל את הממשלה, אמר, נעץ שוב את הסכין – וסובב. מחול החרבות בין אהוד א? לאהוד ב? התחדש.

בקיבוץ בית אלפא אנחנו מבלים כל שנה. שם, מתחת לגלבוע, ליאור התעקשה לשמור על המשפחה. זיכרון מתוק של מה שהיה פעם, לפני שהגיע הכסף הגדול. לפני שהתחלנו לצאת לחופשות מפנקות בחו"ל. לפני שהתרחקנו מהלב. לפני שהפכתי למקף המחבר בין הון-שלטון-עיתון.

בחדר אירוח של פעם עם מיטות סוכנות, בבניין שהיה בית הילדים הראשון של הקבוצה הראשונה של השומר הצעיר, היינו מעבירים כמה ימים כל שנה. פעם אחת, כשישבנו על הספסל אחרי הלבן והסלט של ארוחת הבוקר הקיבוצית, קיבלתי טלפון "חסוי" מקול מוכר. בלי תיווך של מזכירות. תגיע מיד, אני כאן. אתה מכיר את הבית הזה. אה, אתה שם? לכמה זמן? תעלה על כביש שש, כמה זמן תיארך הנסיעה? אני מחכה לך. בוא.

יצאתי מהצפון הרחוק, עברתי בצפון תל-אביב כדי להתחפש בחליפה ובעניבה – ונחתתי בבית ראש הממשלה. הוא התחנן אליי שאעזור, אתה זוכר? אמר אולמרט. אם לא הייתי נותן יד, הוא היה ממשיך להרצות. הוא לקח למרטין את הכסף ולא החזיר, ולי הוא מטיף מוסר על מעטפות? כמה הוזהרתי שהוא שוב יעקוץ.

הפעם לאולמרט היה על השולחן חומר שחור. אולמרט החליט שבמחול החרבות בין א? לב?, בסיבוב הזה, הוא יהיה זה שנועץ את הסכין אחרון. הוא נזכר שקרא או ראה או שמע, שבמהלך הפריימריז לעבודה נעלם ברק לחו"ל לנסיעה קצרה. אתה יודע לאן הוא נסע ולאיזו מטרה, הוא שאל.

בקמפיין הקאמבק של ברק לראשות העבודה ניהלתי את המערכה הקשה מול עמי איילון. פואד בן-אליעזר הביא כמו תמיד את קבלני הקולות, ובערך חצי עשור אחרי שהודח בבושת פנים – סייענו לברק לחזור להתגלגל. אבל מאז נזרקתי משם וגם בגבי ננעצה הסכין וסובבה. ואם יש דרך לנקום? אז בשמחה, למה לא? חגיגה!

זה נכון שבמהלך הקמפיין נסע ברק כמה פעמים לניו-יורק, עניתי. כולם כעסו איך הוא בורח מהמערכה ומשאיר אותנו לבד, לעבוד, אבל הוא הסביר שהוא צריך להתפטר מדירקטוריונים ולנקות עסקים פרטיים לפני שהוא חוזר לעניינים הלאומיים.

אולמרט הביט בי ברחמים: לא יכול להיות שזה מה שבחור רציני כמוך חושב. תן רגע לברר. הוא סגר טלפון עם שלאף, שטרח להגיד אמרתי לך, אבל גם שהוא תמיד כאן כדי לעזור. תרים כמה טלפונים לחברים שלנו בשדרה החמישית, הם בטח יודעים. אולמרט, ראש ממשלה, הפך בין רגע למרכזייה. טלפון לפה וטלפון לשם, כאן ומעבר לים. גם לו וגם לברק חברים משותפים. והנה אותר אחרי כמעט שעה של בירורים בעיר הגדולה, מי שהיה בחדר כשברק נסע לסגור את העסקים הפרטיים. תכף אני הולך לממשלה, כבר לא אוכל להמשיך לקבל ריטיינרים כמו בשנה האחרונה.

אולמרט הרים כמה טלפונים נוספים, והנה אותר מסמך. תשלחו אותו אליי? כמה דקות, והנה פולט אותו הפקס המיושן בבית ראש הממשלה. כמה ימים, והנה הוא בתחקיר בטלוויזיה אצל רביב דרוקר בערוץ 10: ברק, שר בממשלה, ואשתו החדשה, חברת הון-שלטון-עיתון. לחברת הלובי קוראים טאורוס, למנהלת שלה קוראים נילי פריאל, והיא מציעה לפתוח דלתות היישר לליבם של "מקבלי ההחלטות" בתמורה לריטיינר שמן וחודשי.

זה מסמך אמיתי, שאלתי בתדהמה? אתה בטוח שזה לא מזויף? אולמרט חייך בהנאה, נראה לך שאני קרימינל? מבקר המדינה פתח מיד בבדיקה. ברק השתולל ושכר בלש כי היה בטוח שמישהו פרץ לו לדירה והוריד מ"שולחן העבודה" במחשב את "התיקייה".

יום אחד, באמצע יום עבודה, הגיעה שיחה לא מזוהה. יניב? שלום, זה ירון. מחר בתשע אני מחכה לך ברחוב פסח לב 1 בלוד. לא, אני לא יכול לומר לך למה. אל תדבר עם איש. תבוא בבקשה בזמן, ולבד. לא ישנתי כל הלילה.

בבוקר הייתי חיוור, הזעתי בכפות הידיים ועיניי התרוצצו לכל הכיוונים ובלי מנוחה. במשך שעה התפתלתי וניסיתי לענות לשאלה למה איווט ליברמן אמר בחקירה שאני חבר טוב שלו, "חבר-אח", ושעליי אפשר לסמוך. ומה זה קשור למה שעשיתי באותו יום בבית ראש הממשלה, ואיך בין כולם מחבר שלאף. לא הצלחתי לזהות שום נייר שהוצג לי בקשר לפרטי העברות בנקאיות.

יצאתי משם לבן. סיד. לא ישנתי אחר-כך לילות. לא העזתי לספר על זה לליאור במשך שבועות. איך לעזאזל הסתבכתי עם הכנופייה הזו? ואיך אני בכלל קשור? דלת הפלדלת החומה של יחידת להב 433 נטרקה מאחוריי ונכנסתי למעלית. תוך דקה הייתי על האדמה, תוך דקה נמלטתי ליציאה. תוך דקה הייתי בחניון. תוך שנייה התיישבתי במכונית. קלטתי שעכשיו נחקרתי במשטרה, אלוהים!

ואז מגיע אס-אמ-אס מאולמרט: אתה בפנים או כבר בחוץ? איך הוא יודע לעזאזל? הרי לא גיליתי לאיש. אני, שחשבתי שסובבתי את כל העולם על האצבע, גיליתי שזה בכלל אני השיפוד והקבב שעל המנגל.


טקסט זה מבוסס על הפרק השישי מתוך הספר האינטרנטי "פניית פרסה" של אלדד יניב, שיראה אור בקרוב.