הדיפלומטיה האמריקנית נאחזה אתמול ב"בוננזה" שנקרתה לידיה בהתבטאויותיו של משה (בוגי) יעלון על ג'ון קרי ולא הרפתה. היא רחקה מנושאי המחלוקת המהותיים באשר להסדר העתידי בין ישראל לבין הפלשתינים והתמקדה בהערות האישיות כאילו קארי "כפייתי" ו"משיחי" ומעוניין בסך הכל בפרס נובל לשלום. כמו בספורט האהוב עליהם - היה להם מין TOUCH DOWN.
לכן לא ויתרו אף לא על פרט. ליהגו כיצד "ידיעות אחרונות" פירסם וכיצד בנימין נתניהו התמהמה בתגובתו, ובוודאי לא יעלון, אשר המתין כי האבק ישקע. הרושם הוא כי אילו נמצא להם גם פלשתיני בכיר אשר יאמר כדברים האלה לצורך האיזון, כי אז היו מרככים בעת ובעונה אחת את שני הצדדים הממשיכים להסתייג מהמסמך שמכין עתה קרי לירושלים ולרמאללה.
קרי פירסם אתמול הודעה עניינית לכאורה, אבל מי שיודע לקרוא אנגלית?אמריקנית מבין כי לא הותיר את הפרשה מאחור. הוא אפילו לא הביע שביעות רצון מהתנצלותו של יעלון אשר נוסחה בעברית ובאנגלית לאחר היוועצות ממושכת עם נתניהו. ברור כי ראש הממשלה ייאלץ להתערב וייקרא על ידי וושינגטון לשלם את המחיר. אולי בהקפאת הבנייה בהתנחלויות לתקופת מה. אולי בהפשרה של רף ההתנסחויות בתביעות הישראליות. אולי בדחיית כמה מהן לשלבים מאוחרים יותר של המשא ומתן.
השגרירות האמריקנית בתל אביב יודעת היטב כי יעלון הוא הבלם העיקרי בצמרת הישראלית העוסקת בסבכי המשא ומתן. אם תיקרה ההזדמנות בפניה - ויימצאו לה שותפים בעורפו של שר הביטחון - היא תחתור לאחת משתי האפשרויות: להוציא את יעלון ממעגל מקבלי ההחלטות בדרג העליון, או לפחות להחליש את מעמדו בקבוצה בכירה זו.
האיש שהפך את הגישור הישראלי?פלשתיני למשאת חייו
למי שמודעים לאנגלית האמריקנית זכורים היטב אירועים כאלה ביחסים בין המדינות. ארה"ב לא חדלה לסייע לביטחונה של ישראל, אבל רק לאחר שכפתה על יצחק רבין - בניגוד לדעת בכירי חיל האוויר - לסלק כוכב?טיס כד"ר אביאם סלע מהפיקוד על בסיס תל נוף בגלל חלקו בפרשת יונתן פולארד, שהועצם על ידיהם ללא כל טעם ושיעור.
אם פרשה זו זכורה כהתנגשות עם שלטון החוק האמריקני, הנה כי כן זכור כיצד במישור הדיפלומטי הביאו האמריקנים לסילוקם של עמוס ירון ויחיאל חורב מעמדות מפתח במערכת הביטחון בגלל מחלוקת על חלקי חילוף אשר נמכרו לסין. הסלחנות אינה מרכיב בולט בהתנהלות הממלכתית האמריקנית.
צריך להיזהר מלהיקלע לעמדה כזאת. מפני שיעלון מהשרים היעילים בממשלה הנוכחית, ומפני שהתבטאות פגומה והערכה שגויה של כוונות המגשר אינן סיבה לגדוע את נוכחותו של שר הביטחון בזירה בעת שעוסקים בנושאים כה רגישים וחשובים. אבל אם יעלון חשוב לישראל במגעים האלה, שיימשכו עתה ביתר שאת, עליה לצעוד ביוזמתה ובלי להמתין לדרבון מוושינגטון בצנעה לעברו של האיש שהפך את הגישור הישראלי?פלשתיני למשאת חייו.