פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נאום הלאווים: מי כאן באמת הסרבן

      בשעה ששר החוץ האמריקני ג'ון קרי עושה מאמצים אדירים כדי לקדם את המשא ומתן בין הישראלים לפלסטינים, יצר בשבת האחרונה יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הומאז' מדאיג לוועידת חרטום (1967), עת הצהיר ברמאללה על שלושת הלאווים שלו: "לא לוויתור על זכות השיבה, לא להכרה במדינה יהודית, וללא ויתורים בירושלים - לא יהיה פתרון עם ישראל".

      ראשית, שתי הבהרות: לאחר מלחמת ששת הימים התכנסו בחרטום שבסודאן מנהיגיהן של שמונה מדינות ערביות מרכזיות, ובהן מצרים, ירדן, לבנון ועיראק. במסגרת הוועידה הצהירו על שלושה לאווים מפורסמים: "לא למשא ומתן, לא לשלום ולא להכרה בישראל". במשך שנים זה היה האתוס המכונן של הערבים ביחסם למדינה היהודית. את ההשלמה לנוקשות המדינית הזאת עשה אש"ף בראשות יאסר ערפאת ביוני 1974, כאשר הצהיר על תוכנית השלבים, אותה תוכנית שנהגתה לאחר שהמנהיגות הפלסטינית הבינה כי לא תצליח להכות את ישראל באלימות וקבעה שכל צעד שיוביל להקמת מדינה ערבית אחת (במקום ישראל) בין הים לנהר - הוא צעד ראוי.

      בדיוק על פי הבסיס הזה הגיע ערפאת לחתימה על הסכמי אוסלו, ובדיוק על פי עקרונות תוכנית השלבים הוא הצליח לחדור אל לב ארץ ישראל ולהנהיג טרור שהוביל לאלפי קורבנות בצד שלנו. עקב רצונה של ישראל להתגונן מפני הטרור ובשל צעדי ההגנה שנקטה, נהרגו רבים גם בצד הפלסטיני.

      יש קשר ישיר בין שלושת הלאווים של ועידת חרטום לבין שלושת הלאווים החדשים של אבו מאזן ברמאללה: שלושת האחרונים הם ההשלמה של שלושת הראשונים, וכולם יחדיו חושפים את הכוונות האמיתיות של הפלשתינים בדבר המשא ומתן מול ישראל. נוסף על כך, כל הלאווים יחדיו מצריכים הנהגה ישראלית חזקה שתשמור על האינטרסים שלנו, בייחוד בשעת מבחן.

      הפלסטינים יודעים היטב כי יישום הלכה למעשה של זכות השיבה משמעו חיסול מדינת ישראל. חוסר רצונם להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית הוא חלק מיישום תוכנית השלבים. ולגבי ההצהרה על ירושלים - היא רק ממחישה עד כמה ההנהגה הפלסטינית מנותקת מהקשר שבין העם היהודי לבין מקומותיו הקדושים, אבל ההיסטוריה מוכיחה כי הקשר הזה הוא קשר בל יינתק.

      השמאל הישראלי נוהג לומר שהפור כבר נפל וכי פתרון שתי המדינות הוא בלתי נמנע. התומכים שלו נוהגים להתעלם בעקביות מדאיגה לא רק מההצהרות של ההנהגה הפלסטינית אלא גם מכוונותיה, ולאחר אינתיפאדת אל?אקצא והטרור השקט שבא בעקבותיה - גם ממעשיה. יתרה מזו, נציגיהם מעלים על המוקד פעם אחר פעם את ראש הממשלה נתניהו בהטחת האשמות כאילו הוא מטרפד את המשא ומתן. הגיע הזמן שיביטו היטב במתרחש ויבצעו הערכה מחדש.

      הנה כי כן, דווקא כאשר שני הצדדים נדרשים לבצע ויתורים כואבים, חוזר אבו מאזן על משגי העבר. לצערנו, הוא יוצר אווירה שלילית בשיחות ומקשה את הדרך לסיום הקונפליקט. דבריו והאתוס שעל פיו פועלים הפלשתינים ממחישים, גם ברטרוספקטיבה, עד כמה זה קריטי לעמוד על עקרון ההדדיות ועד כמה חשוב שגם הממשל האמריקני יבין זאת.