אריאל שרון הלך לעולמו

כשהאמריקנים הפסיקו לפחד והתחילו לאהוב את שרון

לאריאל שרון לקח זמן רב לרכך את לבם של האמריקנים בשל הדימוי הלוחמני שהיה לו, עד כי הרגיש כדמות בלתי רצויה בוושינגטון. אייב פוקסמן מספר כיצד לבסוף חדר ללבבות

  • אריאל שרון
אברהם פוקסמן

הייתה לי הזכות להכיר, להעריך ולהיות חברו של אריאל שרון משך שנים רבות, הן לפני שנבחר לראש הממשלה ה-11 של מדינת ישראל, הן לאחר מכן. לא תמיד שררה בינינו תמימות דעים, אבל נהנינו לנהל דיונים וויכוחים שהתנהלו תמיד מתוך כבוד הדדי רב. שרון הפך, ברבות השנים, לחבר יקר. במונחים של היום, אין ספק שהיינו "ברשימת הלייקים" האחד של השני. דיברנו בטלפון לעתים תכופות. בכל פעם שביקרתי בישראל, או ששרון ביקר בארה"ב, דאגנו לפנות זמן לפגישה.

במבט לאחור על מערכת היחסים שלנו, אני יכול להצביע על ארבעה מפגשים משמעותיים שזכורים לי היטב.

בביקור בישראל לפני שנים רבות, שרון אמר לי : "אייב, כראש הליגה נגד השמצה אתה נאבק בהשמצה של יהודים. אני המנהיג הפוליטי הישראלי המושמץ ביותר. כיצד אתה יכול להיאבק בהשמצה נגד העם היהודי אם אתה לא נלחם בהשמצה נגדי? בארה"ב אני פרסונה נון גרטה". השבתי לו: "בסדר. ננסה לתקן זאת. אביא אותך לארה"ב, אך תצטרך למצוא את דרכך לוושינגטון בכוחות עצמך".

אריאל שרון הלך לעולמו - סיקור מיוחד

טוב לדעת (מקודם)

איך צפוי להיראות עתידנו בעידן הרכבים האוטונומיים?

יניב הלוי
לכתבה המלאה

"פרסונה נון גרטה"

שרון הוזמן להרצות באוניברסיטת נבדה בלאס וגאס. 2000 איש מילאו את האולם וההרצאה הייתה לא פחות מלהיט. לאחר מכן הוא עשה את דרכו לוושינגטון. מדובר פחות או יותר בתקופה שבה ג'ק קמפ, מזכיר השיכון והפיתוח העירוני לשעבר, נקלע לסכסוך עם מזכיר המדינה דאז, ג'ים בייקר. מכיוון ששרון היה שר השיכון של מדינת ישראל, תואמה בינו ובין קמפ פגישה שאמורה הייתה להיערך בוושינגטון, אך ג'ים בייקר אסר על קמפ לפגוש את שרון. בסופו של דבר, השניים נפגשו באופן פרטי. זו הייתה תחילתו של המאמץ לפתוח דלתות נעולות ולהתחיל להבין את אריאל שרון האיש. כמה שנים לאחר מכן, שרון חזר ואמר לי, שהוא מרגיש שהוא עדיין מוחזק כ"פרסונה נון גרטה" בארה"ב. "אנשים לא רוצים להיפגש אתי, לדבר אתי או לראות אותי", הוא אמר.

בתגובה לכך, טלפנתי למזכירת המדינה דאז, מדלן אולברייט, ליועץ לביטחון לאומי, סנדי ברגר ולדניס רוס. לכל אחד מהם אמרתי את אותו הדבר ממש בשיחה נפרדת. "אינכם חייבים להסכים עם אריאל שרון, או לחבב אותו, אבל לכל הפחות עליכם להכיר אותו. עליכם להקשיב לו, מכיוון שמדינת ישראל לעולם לא תגיע לשלום ללא אריאל שרון. שרון תמיד יהווה גורם מפתח בהבאת שלום למזרח התיכון ולישראל". בעקבות הדברים הללו תואם ביקור. שרון הגיע לארה"ב ופגש את צמרת הממשל. בתום הפגישה הוא התקשר אליי ושאל: "תוכל לברר איך הייתי?".

זכרתי שאבי תמיד אמר: "לעולם אל תשאל את הרופא. שאל את הפציינט". הפציינט תמיד יודע איך הוא הרגיש. אז שאלתי את שרון: "אריק, איך אתה מרגיש?", הוא השיב: "ובכן, אני חושב שהלך לי מצוין, אבל יהיה נחמד לדעת מה הם חשבו". למחרת היום ניהלתי מספר שיחות עם פקידי ממשל ומהן למדתי שהוא אכן עשה עבודה טובה. חודשים ארוכים לאחר מכן, שרון הפך לשר חוץ ואותם אנשים שלא רצו לפגוש אותו בתחילה, התקשרו אליי לומר "תודה, כעת אנחנו מכירים אותו טוב יותר ואף התחלנו לנהל אתו מערכת יחסים". בסופו של דבר מערכות היחסים הללו הלכו התפתחו על בסיס הכבוד שרחשו לו.

שרון עם שגריר ארה"ב בישראל בעבר, דן קרצר (צילום: GettyImages)

המפגש השני היה במוסקבה, בימי הגלסנוסט והפרסטרויקה, כאשר ברית המועצות לשעבר הפכה לרוסיה המודרנית של היום ופתחה את שעריה ליהודים וישראלים. נכחנו במקום כחלק ממשלחת מנהיגים לרוסיה ומישהו ציין בפנינו ששרון עתיד לשאת דברים באולם כדורסל במוסקבה. שינינו את התכניות שהיו על הפרק ושמנו את פעמינו למגרש הכדורסל הזה, שבו מצאנו כמה מאות יהודים רוסים צעירים שבאו לשמוע את אריאל שרון מדבר על עלייה לארץ. שרון היה במיטבו; הוא היה מצחיק, מלא קסם ונמרץ. הוא הפגין כריזמה מרשימה ונחל הצלחה בשכנוע רבים מיהודי ברית המועצות לשעבר לעלות לישראל.

המפגש השלישי, שזכור לי היטב, היה לאחר ששרון הפך לראש ממשלה. סמוך לבחירתו בשנת 2001 הוא טלפן אליי כדי לומר "איפה אתה? למה אתה לא בא לכאן לבלות אתי זמן?", ואכן כך עשיתי. בהזדמנות הזו, כשישבתי במשרדו, הוא פנה אליי ושאל "האם יש לך איזו עצה עבורי?". השבתי שכן, יש לי עצה אחת עבורו. אמרתי לו שעליו לשכנע את הממשל האמריקאי כי מאמציו לפתוח דלתות ברוסיה, כך שתהפוך לבעלת ברית קרובה יותר לישראל, אינם מכוּונים לחמם את מערכת היחסים עם הרוסים על חשבון מערכת היחסים המיוחדת עם ארה"ב.

הוא השיב לי באופן שאיני שוכח עד היום. תשובתו של אריק הייתה שהוא לא רציני בקשר לרוסיה וכי הוא מעריך את היחסים עם ארה"ב מעל ומעבר לכל הדברים האחרים. "אייב, בטחונה ושלומה של ישראל נשענים על שני עמודים. האחד הוא צה"ל והשני הוא ארצות הברית של אמריקה". לאחר מכן הוא פרץ בצחוק ואמר: "העמוד הראשון נשען על השני". זו הייתה כנראה התובנה המשמעותית ביותר שאני חב לו; עד כמה קרובה, חשובה ומשמעותית היא מערכת היחסים בין ארה"ב וישראל.

המפגש הרביעי התרחש דווקא באושוויץ, מכל המקומות כולם. שנינו השתתפנו יחדיו במצעד החיים. אני נשאתי נאום בפני כמה אלפים בעיר הסמוכה קרקוב והוא נשא נאום באושוויץ. לראות את שרון מוביל משלחת שכללה נציגי צה"ל, אזרחים ישראלים ואנשים צעירים ומביא עמו את עוצמתה של מדינת ישראל אל גיא ההריגה הזה, לראות אותו שם ולשמוע את קולו הבטוח בעתיד העם היהודי – זו נותרה מבחינתי חוויה בלתי נשכחת.

הכותב הוא המנכ"ל העולמי של הליגה נגד השמצה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully