הימני הקיצוני שבחר בשמאל: פרידה משרון

אריאל שרון היה דמות יחידה במדינה, משכמה ומעלה, מעל הפוליטיקאים, להם בז מעומק הלב. שרון היה היורש הישיר של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ותפישתו היתה בן-גוריונית מובהקת: לאומנית ודבקה במשימה להאדיר ולהגדיל את מדינת ישראל מבלי לבחול בשום אמצעי. כמו בן גוריון, שרון היה פרגמטי בביצוע - מתבונן במצב והולך קדימה, וגם אחורה, הכול לפי הנסיבות.

תרומתו הגדולה, עם מירכאות ובלעדיהן, היתה מפעל ההתנחלות, שהוא יזם והשפיע עליו יותר מכל אדם אחר. מכיוון שההתנחלויות הן אסון למדינה, חלק מהאחריות לאסון הזה מוטלת על כתפיו. יחד עם זאת, הוא היה אחד מהראשונים שהבין את הבעיה הפלסטינית ולראיה, כל שנותיו חיפש דרכים כיצד להסתדר עם הבעיה הזאת.

אריאל שרון הלך לעולמו - סיקור מיוחד

במשך שנים רבות הוא הגה ברעיון לעזור לפלסטינים להפיל את המשטר הירדני ולהפוך את ירדן למדינה פלסטינית. הוא היה מוכן שיאסר ערפאת יהיה נשיא המדינה הזאת. בשנת 1956, כשלא היה בצה"ל, הוא ביקש ממני שאסדר לו פגישה עם ערפאת ולפני שפניתי לעשות כן שאלתי אותו מה תוכנה. שרון השיב שברצונו לסייע לפלסטינים להקים מדינה בירדן ולהתחלק איתם בגדה המערבית. אלא שערפאת סיפר זאת למלך ירדן חוסיין שפרסם זאת בעיתון כווייתי וגרם לשערורייה גדולה.

כאיש צבא הוא היה מסוגל ללמוד, דבר די נדיר בין גנרלים. בתחילת דרכו הצבאית נחשב למפקד בינוני-מינוס ולבסוף הפך למצביא מזהיר, ברמה של ארווין רומל הגרמני וג'ורג' פטון האמריקני. לצד זאת, גם כחייל וגם כמדינאי הוא היה אדם שלא מסוגל לשתף פעולה עם קולגות, ובגלל זה לא התמנה לרמטכ"ל, בעוד שאנשים שהיו הרבה פחות מוכשרים התמנו לתפקיד. זאת, משום שכל הקצונה בכירה של צה"ל שנאה אותו בשל חוסר רצונו לשתף פעולה ולקבל פקודות. שרון היה חדור אמונה שהוא האדם היחיד שמסוגל להנהיג את המדינה, לא היה לו שום ספק. מכיוון שכך, הוא התייחס לכל אדם שהפריע לו למעשה כבוגד במדינה.

הוא הקים את ההתנחלויות וגם הרס אותן – את העיר ימית וכל ההתנחלויות בפתחת רפיח ולא השאיר אבן על אבן פשוטו כמשמעו. אחר כך חזר על כך ברצועת עזה. ההתנחלויות לא היו קדושות בעיניו: הוא הקים אותן כשחשב שזה מועיל והרס אותן כשכחשב שהן אינן מועילות. לכן, כל כך קשה היה לסווג אותו במפה הפוליטית המקובלת בישראל – שמאל וימין. הוא היה ימני קיצוני אבל בהחלט גם מסוגל לאמץ מדיניות שמאלית.

בפוליטיקה הישראלית אין אף אדם אחד שמגיע אפילו מרחוק לרמתו, הוא בז לכולם ולא בלי צדק. הם נראו לו קטנוניים עלובים, בלי תפישה רחבה, בלי חזון ועתיד. אילו היה מתעורר היום ורואה את הנוף הפוליטי הישראלי קרוב לוודאי שהיה מתחלחל.

הכותב הוא חבר כנסת לשעבר, פעיל שלום ועורך "העולם הזה" בעבר

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il