הדבר הכי תמוה ב"שערוריית הגשר" של מושל ניו ג'רזי כריס כריסטי זו הקטנוניות. הוא לא באמת היה זקוק לתמיכתו של ראש העיר הדמוקרט של פורט לי, בשביל לזכות בבחירות החוזרות. היו לכריסטי די והותר תומכים. גם בלי ראש העיר מארק סוקוליץ', הרפובליקני הכריזמטי זכה ב-61% מהקולות במדינה שנחשבת לשטח הדמוקרטים. במפלגת "הגברים הלבנים המבוגרים" שסוף סוף הגיעה להבנה שהמיעוטים בארה"ב עומדים בקרוב להפוך לרוב, כריסטי נתפס על ידי מעריציו בתור ההימור הכי טוב בבחירות לנשיאות 2016. יריבו של ברק אובמה, מיט רומני, קיבל בבחירות רק 6% מקולות השחורים ורק 27% מקולות ההיספאנים. כריסטי, לעומת זאת, קיבל 21% מהקולות האפרו-אמריקנים, ו-51% מקולות ההיספנים בניו ג'רזי.
כרגע השאלה היא לא האם המיעוטים יתמכו בו, אם יתמודד בזירה הארצית - אלא האם שועי מפלגתו יהיו מוכנים להמר עליו, אחרי פרשת "ברידג'-גייט". אחרי שני הפסדים בבחירות לנשיאות, הרפובליקנים ינסו ללכת על בטוח. כמעט שנתיים עד הבחירות זה נצח בעולם הפוליטי, וה"ברידג'-גייט" עוד עשוי להתגלות בדיעבד כמהמורה קטנה בדרכו של כריסטי לבית הלבן. אך יש בה גם פוטנציאל גדול לקבור את תוכניותיו לשנת 2016.
"שערוריית הגשר": חשיפת הודעות הטקסט של סגניתו של כריסטי
ברידג'-גייט הוא סיפור שערורייתי, גם באזור מורגל בשערוריות - החל מאליוט ספיצר ועד ברני מיידוף. תזכורת קצרה: בספטמבר של שנה שעברה, תושבי ניו ג'רזי בדרכם לניו יורק החלו להתלונן על סגירת נתיבים בגשר ג'ורג' וושינגטון - מהכבישים העמוסים בעולם - שגרמו לפקקים כבדים. התושבים התלוננו שהרגישו "לכודים" על הכביש. במכתבי התלונה מאותם הימים מצטיירת התמונה של אמריקה כולה שמתאוששת מהמשבר הכלכלי - חרדה לעתיד. אישה אחת ציינה בתלונתה שבעלה, שהיה מובטל למעלה משנה, איחר בגלל הפקקים לעבודתו החדשה ב-40 דקות.
שישה תושבי ניו ג'רזי הגישו תביעה נגד רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי וכריסטי עצמו - בגלל הנזק שגרמו להם הפקקים המהונדסים. התנהלותו של כריסטי ככל שהסיפור התפתח, הייתה בעייתית. תחילה אמר שסגירת הנתיבים זה "לא עניין גדול". אחר כך הטיל את האחריות הבלעדית על רשות הנמלים. רק השבוע נחשף הממצא הכי מקומם עד כה בשלל החומרים שסופקו למחוקקים שביקשו לנבור בעניין הפקקים: מכתבה של סגנית ראש הסגל של המושל, בריג'ט אן קלי, שכתבה לדיוויד ווילדסטיין, בכיר ברשות הנמלים בניו יורק וניו ג'רזי, "זה הזמן לפקקים בפורט לי". "הבנתי", הגיב האיש, שמונה על ידי כריסטי (ועזב את תפקידו מאז התפוצצה הפרשה). השניים החליפו עוד מספר מכתבים בנושא.
כמה שבועות לאחר מכן, החלה סגירת הנתיבים - והפקקים. שלוש בדיקות מקבילות מתנהלות בעניין כעת, אך ההנחה הרווחת כעת היא שנהגי ניו ג'רזי שילמו על נקמה פוליטית - של כריסטי או אנשיו - בראש העיר שסרב לתמוך בו בעת בחירות. אם התובע הכללי יחליט לפתוח בחקירה משלו - ההשלכות עשויות להיות מרחיקות לכת עבור כריסטי.
ביום חמישי, בניסיון למזער את הנזקים, כריסטי התייצב למסיבת עיתונאים ארוכה, הכחיש שידע מה הלך בלשכתו מאחורי גבו, התנצל ודיבר על כאב הלב שגרמה לו "הבגידה באמון". הוא פיטר בלי היסוס שני מקורבים (כולל את סגניתו אן קלי), עלה לקנוסה (ביקר בפורט לי ושוחח עם ראש העיר מארק סוקוליץ', שקיבל את התנצלותו), וגם שיגר את ראש העיר של ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני להגן עליו בתקשורת.
הבעיה של כריסטי היא שכך או כך, הוא יוצא מהפרשה רע. אם ידע - הרי שהוא פוליטיקאי קטן ונקמן, שלא בוחל בשררה, ללא כל התחשבות במחיר שהציבור עשוי לשלם על נקמנותו. אם לא ידע מה הולך בלשכתו מתחת לאף שלו, אם האיש שמינה לרשות הנמלים לא טרח לעדכן אותו על התוכנית - מה זה אומר לגבי כשירותו לנהל מדינה? לאורך השנים, הסגנון התקיף של כריסטי נתפס כחלק מהקסם שלו. בימים אלה, הוא יצא בעוכריו, וכריסטי ותומכיו נאלצו לטעון, שהוא לא בריון. זה, כמובן, לא עצר את השאלות. אם הוא לא בריון, מי בדיוק נתן למקורביו השראה להתנהלות המקוממת? איך ניתן לסמוך על שיקול הדעת של מנהיג שמקיף את עצמו באנשים כאלה?
העבר הבעייתי של כריסטי
אין זו הפעם הראשונה שכריסטי מסתבך. אנשיו של מיט רומני, שבדקו בבחירות האחרונות את הרקע שלו בתור מועמד אפשרי לתפקיד סגן הנשיא, עלו על מספיק נקודות בעייתיות מעברו של כריסטי, כדי לפסול אותו בתור "שותף למרוץ". ב-2010, המבקר של משרד המשפטים מתח ביקורת חריפה על ההוצאות המוגזמות שלו בתור התובע הכללי של ניו ג'רזי. כריסטי, מסתבר, אהב מלונות יוקרה. שאלות עלו גם בהקשר לפעילות שלו בתור לוביסט, יכולתו לשלוט בעצמו ותביעת דיבה נגדו, - ובנוסף לכל, לרומני גם היו הסגות לגבי עודף המשקל של כריסטי - בגלל עניין הבריאות. כל הנקודות האלה יעלו מחדש, אם יכריז על התמודדותו לתפקיד הנשיא וכעת, יתווסף אליהם גם "ברידג'-גייט".
הבעיה של המפלגה הרפובליקנית כרגע שמבחר המועמדים האפשריים אינו מזהיר. הסנטור ראנד פול ליברטריאני מדי - וכבר הסתבך עם פלגיאט. הסנטור טד קרוז, מאלה שהביא לשיתוק מוסדות הממשלה בשנה שעברה, שנוא על הממסד במפלגתו. הסנטור הכריזמטי מפלורידה מרקו רוביו איבד תנופה והסתבך עם מעריציו מתנועת המחאה השמרנית מסיבת התה בגלל תמיכתו בהסדרת מעמדם של המהגרים הבלתי חוקיים.
כאמור, יש עוד זמן עד הבחירות, והמטוטלת של הסקרים גורמת לגלי חום לסירוגין בקרב הרפובליקנים והדמוקרטים. הרפובליקנים נענשו בסקרים על שיתוק הממשלה בגלל ניסיון לחסום את רפורמת הבריאות של אובמה, אחר כך הדמוקרטים צנחו בסקרים בגלל היישום הבעייתי של אותה הרפורמה - וכך גם רייטינג הנשיא אובמה. גם מי שניבאו שתהיה יריבתו של כריסטי בבחירות לנשיאות, הילרי קלינטון, חטפה השבוע, כששר ההגנה לשעבר רוברט גייטס כתב בספרו החדש, שמזכירת המדינה דאז הודתה בפניו (ובפני הנשיא) שהתנגדותה לעיבוי הכוחות באפגניסטן במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות ב-2007 נבעה מסיבות פוליטיות - מפני שאובמה (המתנגד למלחמה בעיראק) היה היריב שלה בפריימריז. בספר של גייטס, אובמה וסגנו ג'ו ביידן ספגו ביקורת יותר משמעותית מזה, אך אובמה בטוח לא יתמודד שוב בבחירות, וביידן - כמעט בטוח, כך שספרו של גייטס מספק בעיקר תחמושת נגד קלינטון עבור הרפובליקנים שמלקטים בקפידה כל פיסת מידע שמיש בקמפיין שלילי עתידי נגדה. אך במרוץ הסוסים שכבר מתנהל מבלי שהוכרז עליו רשמית, השבוע, המפסיד הוא כריס כריסטי.