האמת על הנשיא נחשפת

פרופ' אברהם בן צבי

במהלך 26 השנים האחרונות מילא רוברט גייטס תפקידי מפתח ביטחוניים בכל ממשלי ארה"ב, למעט בממשל הנשיא קלינטון. בשנים 2011-2006 אף כיהן כשר ההגנה בממשלי הנשיא בוש הבן ובממשל אובמה. על רקע היכרותו העמוקה עם תהליכי קבלת ההחלטות במישור האסטרטגי ברמות הגבוהות ביותר, ועל רקע המוניטין שלו כמקצוען מנוסה ובעל יושרה ואמינות - אך טבעי הוא שהערכתו של גייטס את הנשיא אובמה במרחב זה תזכה להד ציבורי ותקשורתי רחב.

ואכן, הערכה זו קיבלה אתמול ביטוי מקיף בדמותם של קטעים נבחרים מזיכרונותיו, ששוחררו לפרסום כמתאבן לקראת פרסומו הקרוב של ספרו "שירות - זיכרונותיו של שר במלחמה" ועוררו סערה מיידית בוושינגטון הקפואה. עניין מיוחד עורר תיאורו של גייטס את גישתו המזלזלת והחשדנית באופן קיצוני של אובמה כלפי הדרג הצבאי, שלא העניק לו מלכתחילה את נתיב היציאה המיוחל מזירות הלוחמה בעיראק ובאפגניסטן, ובשנת 2009 אף אילץ את הבית הלבן לשגר תגבורת של 30 אלף חיילים לאפגניסטן.

בייחוד בלטו הדברים בחוסר האמון המוחלט שהפגין הנשיא כלפי מי שניהל את המערכה באפגניסטן - הגנרל דיוויד פטראוס. זאת למרות הצלחתו הקודמת והמרשימה במיוחד של פטראוס בחזית העיראקית, שבה הביאה יוזמתו המקורית והנועזת לשינוי פניה ואופייה של המלחמה ב?2007.

מתקבל הרושם שמבחינה תודעתית נותר הנשיא הנוכחי כלוא בעידן מלחמת וייטנאם, שבמהלכה נפל הנשיא לינדון ג'ונסון קורבן להערכות מוטות ומטעות של הצמרת הצבאית, שהצביעו על הניצחון הממשמש ובא. ואכן נראה שהחשדנות המופלגת כלפי פטראוס וכלפי מי שירש אותו באפגניסטן, הגנרל סטנלי מק'קריסטל, היתה תגובת יתר לטראומה הווייטנאמית שהתרחשה בנסיבות ובתנאים שונים לחלוטין. הדרך המשפילה, שבה אולץ הגנרל מק'קריסטל להתפטר מן הפיקוד, היא דוגמה אחת בלבד ליחסו המתנכר של אובמה כלפי הממסד הצבאי.

יחס זה בא לכלל ביטוי מאוחר יותר בסגנון הניהול הריכוזי מדי שאימץ אובאמה ובחוסר הסובלנות שהפגין כלפי דעות והערכות שסתרו את השקפת עולמו. בראייתו של גייטס, משרתם הנאמן של נשיאים רפובליקנים ודמוקרטיים כאחת, מצטייר אובאמה לא כמנהיג אלא כפוליטיקאי שכל מהלכיו האסטרטגיים ללא יוצא מן הכלל נגזרו משיקולים ומאילוצים של הפוליטיקה הפנימית. הגם שהקטעים שראו אור מתייחסים בעיקר לחזית אפגניסטן ולהשלכותיה, התובנות העולות מהם מעלות הרהורים נוגים גם לגבי מדיניות החוץ והביטחון של אובמה - בייחוד בהקשר הסורי והאיראני. מדובר, אפוא, בנשיא הנרתע שוב ושוב מהפעלת עוצמה צבאית, שכל שאיפתו היא לחזור הביתה בשלום, וזאת גם במחיר של פגיעה אנושה במעמדה ההגמוני של מעצמת?העל האמריקנית.

על רקע הביקורת הגוברת על הסכם הביניים בז'נבה עם איראן, ולנוכח האפשרות שהסכם זה יעניק את התשתית להסכם הקבע וייתן לגיטימציה למעמדה של איראן כמדינת סף גרעינית, מן הראוי לקרוא בכובד ראש את דבריו הבוטים של שר ההגנה בעבר הלא רחוק, שבניגוד לדימויו כאדם קר ומחושב, זועק ממש בספרו את זעקתו של מי שראה את הקלקולים מקרוב מאוד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully