תיקון עבירת העריקה הינו צעד הכרחי במסגרת שינוי מהותי יותר אשר נדרש בהתייחסות המערכת הצבאית לאזרחים אשר נעדרים מן השירות הצבאי. אולם, נראה כי תזכיר הצעת החוק שהוגש בעניין זה אינו הפתרון המלא לבעיה. חוק השיפוט הצבאי מגדיר בעצם שתי עבירות היעדרות מן השירות: עריקה, שהיא בעצם עבירה של היעדר מן השירות עם כוונה שלא לחזור לצבא, ו"היעדרות רגילה". הצבא מתייחס באופן חמור יותר לעריקה בשל אופייה. למרות שלא נעשה בה שימוש במשך עשרות שנים, מדובר בעבירה היסטורית שטרם תיקון החוק העונש המרבי בגינה עומד על 15 שנים.
על פי עיקרי תזכיר הצעת החוק, העונש המרבי בגין עבירת העריקה יעמוד על שבע שנות מאסר ותקופת ההיעדרות מן השירות שלאחריה יראו את החייל כ"עריק" ש"אינו מתכוון לחזור לצבא" תעמוד על שנה וחצי ולא 21 ימים של היעדרות כפי שקבוע כיום. הדבר מוביל להתמקדות בשאלה בדבר כוונתו לחזור לשירות.
לאחרונה, אנו עדים ליותר ויותר מקרים בהם בוחרת הפרקליטות הצבאית לעשות שימוש בסעיף העריקה במסגרת כתבי אישום שמוגשים נגד חיילים שנעדרו מן השירות לתקופות ארוכות. לאור זאת, תיקון סעיף ה"עריקה" והתאמתו לזמננו היה מתבקש, אולם, קבלת הצעת החוק כמות שהיא תחליף שגיאה אחת באחרת "קידוש" מבחן התקופה.
אצבע קלה על ההדק
המצב הקיים כיום הוביל לכך שעבירת העריקה יוחסה רק במקרים של תקופות היעדרות ארוכות מאוד. אולם לאחר תיקון החוק, ייהפך הדבר שכיח יותר למי שנעדר מהשירות למשך שנה וחצי או יותר. גיליונו של החייל יוכתם ברישום פלילי חמור יותר ללא כל התייחסות לנסיבות שהובילו אותו לביצוע העבירה.
קביעת נקודת זמן מסוימת שלאחריה תיוחס לחייל עבירה חמורה הינה טעות. האם סוג העבירה של חייל שביצע היעדרות משירות למשך 18.5 חודשים לצורך סיוע בפרנסת משפחתו צריך להיות חמור יותר מסוג העבירה שיוצמד לחייל שלא היה מרוצה משיבוצו אך נעדר רק 17.5 חודשים? ומה לגבי חייל שסיים את היעדרותו מרצון לאחר 19 חודשי היעדרות לעומת חייל שאיתרע מזלו (או שמא להיפך) ונעצר על ידי המשטרה הצבאית יום לפני תום החודש ה-18?
כיצד ישפיע התיקון המוצע על "משתמטים" אשר כלל לא התייצבו לשירות צבאי? על פי המצב הנהוג כיום, כל עוד אלה מסיימים את היעדרותם בתקופה הקצרה משנה הם נשפטים בדין משמעתי ובכלל לא מובאים לבתי הדין הצבאיים. האם גם לגבי מקרים אלו היעדרות משירות לתקופה ארוכה משנה וחצי תוביל להגשת כתב אישום בגין עבירה של עריקה? ומה עם בני מהגרים אשר יצאו מהארץ בלית ברירה יחד עם משפחתם לאחר גיל 16? האם גם אלה יואשמו בבוא העת בעבירה החמורה של עריקה למרות חוסר יכולתם, לאור גילם הצעיר, להישאר בארץ ללא בני משפחתם?
"מבחן התקופה" לצורך הוכחת הכוונה הוא שגוי, ובמסגרת התיקון עליו להשתנות. המערכת הצבאית צריכה לבחון את כוונת החייל לחזור לשירות לאור התנהלותו במהלך תקופת ההיעדרות, לאור דרך סיום ההיעדרות ולאור משתנים נוספים ולא בצורה אוטומטית.
הכותב הוא עורך דין
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il