הוותיקים שביננו זוכרים היטב את חיים טופול עוטה על עצמו את דמותו של סלאח שבתי ומתמרן את נציגי הממשל לרצונותיו באופן עילג ומצחיק, כמובן על דרך ההגזמה. אך נראה שנכון יהיה לומר שבעשרות שנות קיום המדינה הראשונות, הממשלה פעלה בכללים של "שש-בש". יכולת ההשפעה הייתה פועל יוצא של חברים בממשלה, חברות במפלגה, פרוטקציה, שוחד ושילומים, קווים שבירים בין הון ושלטון, מאכרים ועוד.
פעמים רבות, במסגרת דיונים העוסקים במשילות, יושמע הטיעון ש"אם בן גוריון או ספיר היו בונים את המדינה בהתאם לכללי המשחק של היום, הם היו יושבים בכלא". המשפט הזה איננו רחוק מהמציאות. אמנם מנהיגי העבר לא היו תאבי בצע אישיים במונחי בתי פאר, ברכות שחייה פרטיות, סיגרים וחברים עם מטוסים פרטיים כפי שאוהבים המנהיגים של השנים האחרונות, אך אופן ניהול תהליכי העבודה שלהם היה רחוק מאוד מזה הנהוג היום. מאז ועד היום השתנו כללי המשחק לגמרי ומוגדרים מחדש. המהפכה הטכנולוגית שינתה לחלוטין את המציאות האזרחית בעולם וסדרי הכוחות והשליטה על המשאבים הלאומיים והפרטיים משתנה.
בבסיס התפיסה הדמוקרטית עומד הרעיון הייצוגי נבחרי ציבור מייצגים את העם והכוח מתחלק בין רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת. במקומות האלה נקבעו סדרי עולם. המידע היה נחלתם של בודדים. השיח התבצע באמצעות מתווך הוגן יחסית - התקשורת, שבמודלים הישנים שלה האמינה שתפקידה העיקרי הוא העברת מידע רלוונטי, הבעת דעה, עיסוק באידיאולוגיות וערכים ומהויות חיים. ענייניהם הפרטיים של המנהיגים לא היו ידועים לציבור וממשלה הייתה באותה המידה "נציגי העם" אך גם מורמת מעם.
שש רשויות, לא שלוש
המהפכה האזרחית שינתה את כללי המשחק. רשויות לא פורמליות נכנסו לעולמות הכוח. התקשורת הפכה להיות מעורבת ומשפיעה על כל חלקת חיים. היא כבר לא רק שומרת הסף - חושפת, חוקרת, תוקפת, מעורבת ומגדירה דינם של נושאים ואישים, היא גם מונעת מאינטרסים כלכליים ומשאיפה לצבור כוח פוליטי כשחקן מרכזי. הביקורת, מוסד מבקר המדינה ומערך הייעוץ המשפטי, הפכו להיות מעורבים באופן מלא ויומיומי-מעשי בכל מרכיבי הפרקטיקה. ובנוסף כוחו של הציבור, שחשוף למידע ונשען על כלים טכנולוגיים זמינים ומידיים מצוי בעליה מתמדת. והנה לנו כבר שש רשויות ולא שלוש.
התוצאה היא שמצד אחד יש ריבוי של שחקנים אשר מעורבים בניהול הכוח אך מצד שני, בעוד שבשלבי ההתפתחות של התפיסה הדמוקרטית היא הוקמה על בסיס חשיבה, אידיאולוגיה וסדר, התהליכים הדמוקרטים היום מאופיינים באי סדר, וכניסתם של שחקני הכוח החדשים אינה מוסדרת כלל. הממשלות מגיבות לתהליכים הללו. הן מצמצמות ומצטמצמות. מצמצמות נושאים ותחומים בהם הן מטפלות, ומצטמצמות תקציבית. על פי דו"ח בנק ישראל, בשני התקציבים הבאים תידרש הממשלה לצמצם עוד 50 מיליארד שקלים מתקציבה. הצמצום הזה מחייב את הממשלות לעבור תהליכים של התמקצעות ומיקוד בתפקיד העיקרי שלהן ויסות ורגולציה.
בתנאים האלה, יכולות ההכרעה וההשפעה של הממשלות מצטמצמות, תהליך קבלת ההחלטות וגיבוש מדיניות ציבורית נפגע אנושות, ומערכות הממשל עברו לפרקטיקה שמקדשת את התהליך, גם אם בסופו אין תוצאה, כשהן משותקות מפחד מהביקורת, מהייעוץ המשפטי, מהתקשורת ומלחץ ציבורי. כתוצאה מכך כמעט כל חלקת פעילות של הממשלה מוגדרת בתהליך רגולטורי ושיקול הדעת של נבחרי הציבור והפקידות הבכירה מצטמצם עד נעלם. במצב הנוכחי החשיבות של פעולה נכונה, תהליכית, אתית, ערכית ותקינה משפטית מעורר קונפליקטים אל מול הצורך בקבלת החלטות וביצירת עולמות של תוצאה וביצוע. כיום תהליכים אילו עדיין אפשריים, אך הם נתקלים בקשיים, וזה הולך ומחמיר.
במציאות הזו אפילו חיים טופול בדמותו של סלאח שבתי לא היה מצליח להתקיים. לא בצחוק ולא ברצינות. הממשלה החליפה את הלוחות. מלוח שש-בש ללוח שח-מט. היום כדי להתנהל מול הממשלה אי אפשר להיות סלאח שבתי. נדרשים נתונים אחרים במונחי יכולת אישית וחשיבה. אולי יותר כמו גארי קספרוב.
ארגונים וגופים הנדרשים לתהליכי ממשל ורגולציה חייבים להיות קשובים למגמות הללו ולשנות את אופן התנהלותם מול הממשלה. אסטרטגיות של שיבוש, הפעלת לחצים, קשרים, פרוטקציות, מאבדות מכוחן וטוב שכך. אסטרטגיות מקצועיות מחליפות את שיטות הפעולה הללו. התמקצעות היא שם המשחק. ובצד כל הקשיים התהליכיים יש גם נקודת אור חשובה השיח הרגולטורי בין ממשלה וגופים הנדרשים לה משתנה ומתמקצע ואולי, רק אולי, יתחולל גם השינוי המתבקש בנרטיב תרבות הממשל שלנו. מעבר אל שיח מקצועי, ענייני, מכבד ומכובד, שלא נשען על עקרונות של שיבוש, נגטיביות ומאבקי כוח אלא נשען על עקרונות של הדדיות, חיוביות, מקצועיות ושיתוף פעולה. ולבסוף מי יודע, אולי עוד נגלה שזה יכול לעבוד.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי, כיהן כמזכיר הממשלה בתקופת ראש הממשלה אהוד אולמרט
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il