דורון זהבי, בשם הביטחון שלנו

דורון זהבי מיחידה 504 הוא גיבור שהופקר בחזית, מהלך פצוע בינינו ומנסה לטהר את שמו. בשל כישוריו המיוחדים בחרה בו המדינה לעמוד בקו המגע עם המסוכנים שבאויבינו ולהפעיל סוכנים בקרבם. הוא ושכמותו בילו שנים מחייהם בחדרי חקירות כדי לחלץ ממחבלים אינפורמציה קריטית לחיינו, ואף הצטרפו למבצעים בשטחי אויב נגד טרוריסטים חורשי רעה. מי שהצטרף ליחידה 504 היה מוכן לסכן את חייו ולחשוף את גופו לדקירה ולבגידה, אבל איש מאנשי היחידה המהוללת לא הוכשר לדקירת סכין בגבו מבני עמו שלו.

האויב אינו בוחל בטיליו ובאמצעיו. בכיר חיזבאללה, מוסטפה דיראני, בחר לחסל את אחד מטובי בנינו באלת בייסבול. המצב אבסורדי: האיש המשמש אחד ממפקדיו הבכירים של ארגון הטרור, שהפליא להרוג באזרחי ישראל והיה מעורב בחטיפת רון ארד, תובע פיצויים מישראל משום שלטענתו הושפל ואוים באונס ובמעשים מגונים (ובין השאר, באמצעות אלה).

כשצפיתי בצילומי חקירתו של דיראני בתקשורת, הופתעתי לרעה מרדידותה. דיראני, חניך אסכולת חיזבאללה האונס נשים וילדים בלבנון ובסוריה, גורר את גופם המיוסר של יריבים מאחורי רכב ברחובות, מחשמל, מפוצץ ועוקר ציפורני נחקרים - בוודאי גיחך לעצמו למשמע העלבונות "המיניים" שהוטחו בו כשהוא לבוש בתחתוניו.

אודה בגאווה כי בעברי נמניתי עם שורות הלוחמים הללו. אני מכיר את הקודים האתיים הנעלים, המכתיבים את העשייה, ואת הקצינים העושים במלאכה. לכן אני מזדהה עם מעשיו ועם מלחמתו הפומבית של זהבי לטיהור שמו. כאיש מקצוע האמון על "תורת המניעים", שאלתי את עצמי לא אחת מדוע יש המזיקים בזדון ובקביעות לאינטרסים של מדינתם בארץ ובתפוצות? בלי משים, כמי שעסק בגיוס ובהפעלת סוכנים בנעוריי, אני מאתר מעת לעת בקרב העיתונאים המרבים להשמיצנו, כאלה התוקפים עתה את זהבי ופועלו, אנשים שמבנה אישיותם ומניעיהם הוא כזה, שלו אותרו על ידינו אז, בשורות היריב, היו הופכים לסוכנים מצטיינים בשירותינו. אישיות שכזו מורכבת בדרך כלל מתמהיל של תחושת קיפוח, נחיתות ושנאה עצמית, המנותב לתחושת התנשאות מזויפת של "יודע כל" המנמק בגידתו בעמו כ"תועלת" שהם, בטיפשותם, אינם מבינים.

אפשר שמכלול נפשי דומה הוא המניע למתקפת ההכפשות שניחתה על דורון זהבי, סמל להקרבה, הממשיך לתרום מסגולותיו גם כקצין במשטרת ישראל. ההשתלחות המקוממת באיש והוצאת דיבת ארץ ישראל - שבה בוצעה חקירתו של דיראני - רעה, כ"מחוז הרפש והריקבון", הזכירה לי את בלעם בן בעור התנ"כי.

המכפישים את דורון עוסקים בהכפשת ישראל ולוחמיה מתוך משרדי עיתוניהם החמים או בוועידות עתירות מנעמים מטעם שונאי ישראל. לטעמם, ישראלים "יפי בלורית ורפי שכל, מירון זהבי (מחסמב"ה, ר"ב) ועד דורון זהבי מיחידת המודיעין 504" (גדעון לוי, "הארץ"), הם טיפשים שבחרו קריירות אוויליות ומסוכנות, ובמקום לשבת בבתי מלון בחו"ל ולקלל את ישראל הם יושבים בחדרי חקירות טחובים, מקללים ומשפילים דווקא מחבלים, ואף מסכנים את חייהם במבצעי איוולת ("שכשלו אפילו בהחזרת רון ארד"). בלעם בן בעור בא לקלל ונמצא מברך, אך המכפישים את ישראל ולוחמיה מתכוונים באמת לקלל.