וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ישראל היפה בעיניים אחרות

סמדר בת אדם

5.1.2014 / 7:55

תוצאות הסקרים הנערכים על ידי מוסדות וארגונים בינלאומיים, שמהם עולה חדשות לבקרים כי בסופו של דבר אחוז דרמטי בהיקפו של ישראלים מביע שביעות רצון מן החיים כאן, אינן מפתיעות אותי. יש לנו ארץ נהדרת. בסתר ליבנו אנחנו יודעים זאת, למרות הכותרות שמשקפות מצב אחר. את מקומו של כל ישראלי שרוצה לעזוב בגלל "קשיי הפרנסה", אלפים רבים בעולם היו רוצים לתפוס. מיליוני אנשים, שאינם יכולים להיחשף למידע המתגלגל בחופשיות ברשתות התקשורת הרשמיות והחברתיות, היו מתים מצחוק, אלמלא היו מתים מרעב או ממחלות, לו שמעו תלונות המושמעות במחוזותינו על כפייה דתית, על אפליה ואפילו על אפרטהייד.

בשבוע שעבר ליוויתי את נדיה, בת הלוויה המסייעת בחמש השנים וחצי האחרונות של חמותי עליה השלום, בדרכה הביתה למולדובה. היא לבשה מכנסי ג'ינס חדשים, חולצה לבנה ועליה עליונית צמרירית, שיערה המלא עשוי בתסרוקת צעירה ההולמת את גילה. כל כך שונה מהאישה הכפרית שהגיעה הנה לפני חמש שנים וחצי. את כמו פרינססה, אמרו חברותיה, אולה ודיאנה, שנפרדו ממנה בדמעות.

נדיה "עובדת זרה". אישה צעירה בת 41, נשואה ואמא לשלושה ילדים, הבוגרת בהם בת כ?13 והצעיר בן כ?6 וחצי, שהגיעה לכאן במטרה לשפר את איכות החיים של משפחתה. היא העדיפה פיצוי כספי בתמורה לחופשה השבועית, חסכה אגורה לאגורה, נסעה בכל שנה לחודש לביתה כדי לבלות עם משפחתה, ובמהלך הימים התנהלה איתם באמצעות הסקייפ. לפני כשבועיים עוד עברה ניתוח בכלי הדם, שמומן באמצעות הביטוח הרפואי שלה. אם צריך בית חולים, יותר טוב בישראל, אמרה.

חופשייה ומאושרת

היא לגמרי בעניינים. קראה את העיתונות בשפה הרוסית, ראתה ערוץ 9, מתמצאת בפוליטיקה הישראלית ולמדה על מה מתלוננים ועל מה בוכים. למדה, אבל לא הצליחה להבין את הראש שלנו. הישראלים לא יודעים באיזו ארץ נהדרת הם חיים, אמרה לנו בארוחת הפרידה שערכנו לכבודה בשישי החולף. ארץ יפה, שמש, שמחה ברחוב, חיים טובים, עתיד. לו יכולתי, הייתי מביאה את בעלי והילדים כדי לחיות כאן.

עם שובי מנמל התעופה המתין בתיבת המיילים שלי מכתבה של ד"ר יואי ז'אנג, רופאה סינית, תושבת ארה"ב היום, שביקרה במשך עשרה ימים בישראל. הרגעים שהטביעו בה את חותמם היו אלה שבילתה על חוף הים. כמו גשר אל עבר כאוב, היא כותבת. הנה אני, יושבת על החול הזהוב, מתרגלת מדיטציה, ואין בליבי פחד. חופשייה ומאושרת. היא עזבה אותנו בצער, נפעמת מהיחסים בין רופאים לחולים, מלאת התרגשות מחופש הדת, מהיכולת של אנשים לתת ביטוי חיצוני בלבוש לאמונתם. החופש! כן, החופש. לריב. להפגין. להגיד את מה שחושבים. היא חיה בארה"ב של אמריקה, אבל היא יודעת שבחלק גדול של העולם כל אלו כלל אינם מובנים מאליהם.

אומרים שאורח לרגע רואה כל פגע, ואצלנו הפגע נדמה לביקורת הגובלת בשנאה עצמית. בוודאי איננו מושלמים, יש הרבה מה לתקן. אבל דחילק, תעצרו לרגע ותראו את חצי הכוס המלאה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully