תסריט הבלהות

בנאום לאומה אשתקד הצהיר הנשיא אובמה כי אל?קאעדה בנסיגה וכי ארה"ב בדרך לניצחון על הארגון באפגניסטן, וזכה למחיאות כפיים סוערות. אובמה, מסיים המלחמות, כבר הביט קדימה, לאסיה ולפסיפיק. אלא שבינתיים, שנתיים אחרי נסיגת הכוחות האמריקניים מעיראק, הכריז בסוף השבוע ארגון ג'יהאדיסטי, "המדינה האיסלאמית של עיראק והלבנט", על החלת "ריבונות" בעיר פלוג'ה, כ?70 ק"מ בלבד מבגדד. יש להניח כי על הידיעה הזו אובאמה כבר לא יזכה לתשואות.

פלוג'ה, שכבר מזמן אינה העיר הקטנה בת 10,000 התושבים של המאה שעברה, הפכה על 300 אלף תושביה לסמל המאבק נגד הכובש האמריקני במלחמת עיראק. גם אחרי שנכבשה בידי הכוחות האמריקנים ב?2004, נמשכו שם קרבות קשים בין האמריקנים לכוחות סונים מקומיים.

האמריקנים ניצחו והקיצונים הסונים נאלצו לנטוש את העיר. בחלום הכי שחור שלהם לא האמינו האמריקנים שהג'יהאדיסטים ישובו בדלת האחורית. ב?2006 עוד הוקמו בחסות ארה"ב מיליציות סוניות ("סאהווה"), שהיו אמורות להגן על השלטון ועל ראש הממשלה השיעי נורי אל?מאליכי מפני אותם אל?קאעדה. היתה אז הרבה תמימות אמריקנית לחשוב שעיראק תהפוך אחרי הנסיגה לשווייץ חדשה. בדיוק כמו בלבנון, גם בעיראק עליית מספר הפיגועים קשורה ישירות לנעשה בסוריה. פעילי אל?קאעדה מאוד מעודדים מההצלחות בסוריה וחולמים כבר על מדינה איסלאמית מאוחדת שבה חוברות להן עיראק וסוריה ממש ליד הגבול שלנו. יש הרואים - בצדק - בתסריט הבלהות הזה את חבל ההצלה של אסד. מאחר שזו האלטרנטיבה, אסד יכול להמשיך לטבוח את בני עמו.

המיעוט הסוני בעיראק היום חש מקופח. הוא לא אוהב את היחס שהוא מקבל מממשלתו של אל?מאליכי, שנוטה להאשים את הסונים באלימות הגואה. במצב עניינים הזה, אין לאל?קאעידה בעיה גדולה לגייס כוחות חדשים מתוך האוכלוסייה האזרחית, גם אם רבים מהם לא אוהבים את המצב החדש, כולל ניתוק בתיהם מחשמל ומים כמו היום בפלוג'ה. תוסיפו לזה את המשבר הגדול שיש היום לעצם רעיון המדינה בעולם הערבי ותבינו את האלימות, הטרור והפיצול שבהם אנחנו חוזים בסוריה ובעיראק. אבל העיקר שהאמריקנים ניצחו במלחמה.