וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קונצ'רטו לישראל

עמית לוינטל

3.1.2014 / 6:00

הפסנתרן הרוסי?יהודי יבגני קיסין הוא אורח של כבוד בכל הקונצרטים בעולם, אבל במסעותיו נתקל ב"תעמולה אנטי?ישראלית מרושעת". כעת הוא מסביר מדוע התעקש לקבל אזרחות ישראלית

יבגני קיסין כמעט לא מתראיין. הפסנתרן המהולל בן ה?42, שנולד וגדל במוסקבה ומתגורר בלונדון, מעדיף להתבטא רק ליד הפסנתר. במגע קטיפה על הקלידים הוא מפיק צליל מלא ועשיר, מאיר כל תו באורח שונה לפי הפרשנות האישית שלו.

ובכל זאת, יש עניין שעליו הסכים קיסין להתראיין - כי הוא בוער בעצמותיו: ישראל, והיחס של העולם המערבי אליה. יותר מכך, קיסין ביצע פעולה אקטיבית כדי להסביר את דעותיו בעניין: בחודש שעבר הוא הפך, לפי בקשתו, לאזרח ישראלי במעמד מיוחד בירושלים. את תעודת הזהות והדרכון הישראליים העניקה לו שרת הקליטה, סופה לנדבר, כשלצידם יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי - שאליו פנה קיסין לפני שנה בבקשה להפוך לישראלי.

קיסין שלח בזמנו לשרנסקי מכתב ובו כתב: "אני יהודי, ישראל מדינה יהודית, וזה זמן רב הרגשתי שלמרות שאיני גר כאן, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאני יכול להזדהות איתה באופן מוחלט... אם אני כבן אנוש ואמן מייצג משהו בעולם, זה את העם היהודי שלי, ולכן ישראל היא המדינה היחידה על פני כדור הארץ שאותה ארצה לייצג באמנותי, בפעילויותיי הציבוריות, לא משנה היכן אתגורר".

יומיים לאחר קבלת האזרחות הישראלית, שהגיעה לאחר הליך ביורוקרטי ארוך, קיסין היה אמור לנגן רסיטל חגיגי למען כיתות האמן הבינלאומיות לפסנתר "תל חי". זהו פרויקט מיוחד שנוסד ב?1991: במסגרתו, 15 פסנתרנים מהטובים בעולם מגיעים לישראל לייעץ ולהורות בפני 80 פסנתרנים מחוננים צעירים, מחציתם ישראלים ומחציתם מרחבי העולם. כמחצית מהישראלים - מוסיקאים מצטיינים שמשרתים בצה"ל. הפרויקט, בראשות שרה להט ובניהול מוסיקלי של פרופ' עמנואל קרסובסקי ופרופ' ויקטור דרביאנקו, נערך מדי קיץ לתקופה של שלושה שבועות.

המארגנים של הרסיטל החגיגי הסבירו לקיסין שעדיף לקיים את הרסיטל בתל אביב, שם הרבה יותר קל למכור כרטיסים, אבל אמן הפסנתר הגיב: "אני מתעקש לערוך את הרסיטל הראשון שלי כאזרח ישראלי בציון, בירת ישראל" - והקונצרט שוריין לבנייני האומה.

נתן שרנסקי בסדר פסח הראשון של עולים חדשים מאתיופיה, אפריל 2011. עומר מירון
נענה לבקשתו של קיסין. שרנסקי/עומר מירון

בראיון עימו, שנערך השבוע באמצעו של מסע קונצרטים ברחבי אירופה, הסביר קיסין ל"ישראל השבוע" מדוע התעקש לקבל אזרחות ישראלית, וגילה במה הבחין ביחס לישראל במסעותיו בעולם.

"לפני כמה שנים הגעתי לנקודה בחיי שהרגשתי שאני לא יכול להמשיך לשתוק בשעה שהתעמולה האנטי?ישראלית המרושעת משתוללת ברחבי העולם המערבי, אחרי הכל אני יהודי, ועמוק בפנים תמיד היה אכפת לי מישראל", הוא אומר. "הרגשתי שהדאגות, הבעיות והצרות של ישראל הן גם שלי, לכן החלטתי להשתמש בשם ובמוניטין שלי כדי לצאת להגנתה של ישראל. הרגשתי שאם אנשים אוהבים מוסיקה, הם צריכים לדעת את מה ואת מי אני מייצג, במה אני מאמין ומה הפך אותי למוסיקאי שאני. ואם אנשים מסוימים לא אוהבים את זה, אני לא מעוניין בהם בקונצרטים שלי".

קיסין מספר כי אף שכבר החזיק באזרחות רוסית ובאזרחות בריטית, שמר תמיד מקום בליבו לישראל, וככל שהשנים עברו הזיקה שלו אליה גברה והלכה. העובדה שהתגורר בצרפת ובאנגליה חשפה אותו למציאות תקשורתית וחברתית אנטי?ישראלית. בשלב כלשהו, כתב מכתב פתוח ל?BBC, שבו מחה על ההטיה האנטי?ישראלית בסיקור רשת השידור.

באתרים של מועדוני המעריצים שלו, דואג קיסין לכך שיועלו כתבות ומידע פרו?ישראליים. "באתרי המעריצים שלי רוב הכותבים בעד ישראל אינם יהודים, ובמקרים רבים הם אף ערבים: בריג'יט גבריאל, נוני דרוויש, קאנטה אחמד, וואליד שועבאט ואחרים", הוא מדגיש. "האויבים שלנו אף פעם לא חוששים להביע את עמדותיהם, בעוד איש כמעט אינו מכיר ערבים תומכי ישראל - והם ראויים לקרדיט ולהערכה".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל

שופן בגיל 12

המעורבות של קיסין בעד ישראל הניעה אצלו, לדבריו, תהליך נפשי עמוק. "הרגשתי, עד לפני כמה שנים, שאני בעמדה מוזרה, כאזרח רוסי ובריטי שיוצא כל הזמן להגנתה של ישראל ותומך בה. כן, אני יהודי, אבל איזו מדינה אני מייצג? עם איזו מדינה אני באמת מזדהה? כך הגעתי באופן טבעי לרעיון להפוך לאזרח ישראלי".

מי או מה גרם לך להפוך את המחשבה למעשים?

"חלקתי את הרעיון עם חברתי הקרובה ליידי אנאבל ויידנפלד (אשתו לשעבר של ארתור רובינשטיין וכיום אשתו של המו"ל רב ההשפעה לורד ג'ורג' ויידנפלד, פעילה בעולם המוסיקה הקלאסית ותומכת ישראל נלהבת; ע"ל). היא תמכה בכך בלב שלם ויצרה קשר עם כמה עובדי ציבור בישראל שהם חברים שלה. כמה ימים לאחר מכן כתבתי את מכתב הבקשה שבו הבהרתי מדוע אני רוצה להפוך לאזרח ישראלי. היות שלא התכוונתי לבצע עלייה לישראל, היו מכשולים ביורוקרטיים שצריך להתגבר עליהם בהליך קבלת האזרחות. לכן זה לקח כמעט שנתיים, אבל סוף סוף - אני ישראלי. אני שמח וגאה להיות אזרח ישראל ומרגיש כעת יותר בהרמוניה עם עצמי".

יבגני קיסין נולד בברית המועצות בימים שבהם לא היו קשרים דיפלומטיים בינה לבין ישראל. הוא התיישב על הפסנתר לראשונה כשהיה בן שנתיים ובגיל 6 סומן כעילוי. החל מגיל 10 כבר הופיע על במות בקונצרטים וברסיטלים, כשהוא מפליא בין היתר בנגינת קונצ'רטי לפסנתר של מוצרט ומערך היצירות המופלא של שופן. בגיל 12 הופיע והקליט את שני הקונצ'רטי של שופן לפסנתר, ומשם הקריירה תפסה תאוצה.

למרות מסך הברזל והקושי לנוע ולנגן ברחבי העולם, קיסין הפך לכוכב בסצנת המוסיקה הקלאסית גם במערב, ובשנות נעוריו, באמצע שנות ה?80, החל להופיע מחוץ לגבולות רוסיה. מאז, הוא לא הפסיק להופיע ברסיטלים באולמות המפורסמים ובפסטיבלים היוקרתיים בעולם, ומנגן כסולן לצד התזמורות והמנצחים הבכירים והמובילים.

קיסין נחשב למומחה בפרשנות שלו ליצירות של מלחינים מהתקופה הרומנטית, דוגמת שופן ופרנץ ליסט. במהלך קריירה שנמתחת כבר על פני שלושה עשורים, הוא זכה בפרסים רבים (כולל שני פרסי גראמי), עיטורים ותוארי כבוד לאורך השנים על פעילותו הענפה. הוא רק בן 42, עם רזומה שמספיק לחיים שלמים.

בכל שנה קיסין מופיע בכ?50 קונצרטים ורסיטלים במסעות באירופה, באסיה ובצפון אמריקה. היומן שלו צפוף מאוד, וכולל הופעות בתוכניות שונות ומגוונות ב?18 מדינות ובעשרות רבות של ערים. אבל כשידע שהוא הולך להופיע בירושלים בדצמבר 2013, הוא הבליט את המאורע באתר הרשמי שלו - לפני הופעות בהיכלי המוסיקה המפורסמים בתבל.

בשיחה עימו ניכר שהמוסיקה היא טבע עבורו. "מעולם לא חלמתי בילדותי על קריירה כזו", הוא מגלה, "בסך הכל אהבתי מוסיקה ורציתי לנגן כל הזמן. זהו. בכלל לא היה לי אכפת מקריירה". כשאני תוהה אם יש לו עוד שאיפות ומטרות, המאסטרו משיב: "לא בקריירה שלי; אבל באמנות שלי - כן, כמובן. אין לזה סוף, זה טבע האמנות".

מהן היצירות הפייבוריטיות שלו? הוא מתקשה מאוד לבחור כאלה - "זה בטח ייקח עיתון שלם לפרט את כולן", הוא אומר.

מלחינים מועדפים?

גם כאן קיסין משתהה, אך לבסוף קובע: "אם אני צריך לבחור את המלחין שהכי קרוב לליבי - זהו שופן". למוסיקת פופ ורוק הוא לא מתחבר, אבל לדבריו אוהב "להאזין לג'אז קלאסי: אלה פיצג'רלד, לואי ארמסטרונג, ארט טייטום".

לומד עברית

לקיסין קרובים וחברים רבים בישראל והוא ביקר בה פעמים רבות. את הביקור הראשון שלו, בסוף שנות ה?80, הוא לא ישכח.

"הגעתי לישראל עם התזמורת הקאמרית 'הווירטואוזים של מוסקבה', הוזמנו על ידי המפלגה הקומוניסטית בישראל", הוא מספר. "נאמר לנו על ידי אנשים בקהל, שהגיעו לקונצרטים, שמאיר וילנר (חבר הכנסת הקומוניסטי, ממנהיגי מק"י, רק"ח וחד"ש) וחבריו מכרו את הכרטיסים במחירים גבוהים מאוד ולקחו לעצמם את כל הכסף. ובכן, מזל שאפילו זה לא עזר לממזרים האלה לקבל קולות", הוא אומר בחיוך.

אתה לא חושש שהפיכתך לישראלי תגרום לך לאבד קהל וליצור חזית נגדך בעולם הקלאסי?

"זה הדבר האחרון שמטריד אותי. גם לפני שנהייתי אזרח ישראלי מעולם לא הייתי חושב ללכת למדינות עוינות שלא מקבלות בברכה ישראלים. למעשה, מעולם לא ניגנתי במדינות טוטליטריות. לא רק מפני שאני חש גועל לדרוך במדינות כאלה - בתור אחד שגדל במדינה טוטליטרית - אלא גם מפני שאיני רוצה לתמוך במדינות כאלה בשום צורה, אפילו לא באמצעות כסף שאני אוציא בשטחיהן. לכן אני אף פעם לא נוסע לסין, לא משנה כמה פעמים אנשים מנסים לשכנע אותי לעשות זאת וכמה כסף מציעים לי".

מה אתה זוכר מהילדות במוסקבה הקומוניסטית ביחס לישראל?

"במולדתי, אם נתעלם מהאנטישמים, כל האנשים, יהודים ולא יהודים, היו תומכים טבעיים של ישראל, בתנאי שלא עברו בהצלחה את שטיפת המוח של התעמולה הסובייטית הרשמית. עבורם זו היתה אמת מובנת מאליה, ולא נדרשו הסברים. הם הבינו שהצדק לצידה של ישראל.

"זו הסיבה שמדינות רבות במזרח אירופה - אפילו פולין, שבה דעות קדומות אנטישמיות תמיד היו חזקות מאוד - תומכות כיום בישראל: מבחינתן, אידיאולוגיה אנטי?ישראלית קשורה באופן טבעי לקומוניזם שאותו הן דחו. המדינות האלה יודעות טוב מאוד שהן חולקות עם ישראל את אותם אידיאלים וערכים - של חופש ודמוקרטיה. מהסיבה הזו אותם מנהיגי הקומוניזם, שהיו שליטים מדכאים, היו בעלי הברית של אויבי ישראל".

כיצד אתה מתכוון כעת לממש את האזרחות הישראלית החדשה שלך?

"אני לומד עברית", אומר קיסין בעברית, "וגם יודע לצטט פסוקים מהתנ"ך וקטעים ממגילת העצמאות". לדבריו, יחזור בחודש מאי לביקור נוסף בישראל, לשם קבלת דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בן?גוריון. לאחר מכן יופיע ברסיטל בפני חיילים.

לא יוצרים, מבצעים

אם חוזרים לאותם ימים של יהדות הגולה שסבלה מאנטישמיות, קיסין מוצא קו ישיר שמחבר בין השנאה לישראל לבין שנאת יהודים: "הקולות האנטי?ישראליים הם תוצאה והשלכה של אנטישמיות. אלה שעומדים מאחורי התעמולה האנטי?ישראלית הם שונאי יהודים. הבעיה היא שברור לי שהרבה אנשים שמושפעים מהתעמולה הזו אינם אנטישמים כלל. למעשה, אני מכיר כמה אנשים שמחבבים יהודים ואת התרבות היהודית, אבל באותו הזמן חולקים דעות קדומות מסוימות על הציונות ועל הפוליטיקה הישראלית - וחבל שכך".

קיסין מדגיש: "דווקא בגלל האווירה האנטי?ישראלית הרווחת באירופה, אני מוצא את זה קשה שלא לתמוך בישראל". וככל שישראל יותר מותקפת, כך קיסין מתרעם יותר וחש צורך עז יותר לצאת להגנת המדינה שהוא כל כך אוהב ולומר את האמת שלו. הוא מקפיד להדגיש שישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה באזור, שחולקת את אותם ערכים עם מדינות נאורות מערביות.

"ישראל היא המדינה שלי", הוא חוזר ומדגיש בלהט, "עם כל הניצחונות וההישגים שלה, לצד כל הטרגדיות שנחתו עליה, עם כל הצדדים היפים שבה לצד הזוועות שעברה, זו המדינה שלי. ולא משנה אם אני אוהב את העובדה הזו או לא, ישראל היא המדינה היחידה שיכולה להיקרא 'המדינה שלי' במלוא מובן המילה".

אנחנו מדברים כל כך הרבה על זהות יהודית ועל זיקה לישראל, אי אפשר שלא להזכיר את העובדה שנתח משמעותי מגדולי המוסיקאים הקלאסיים הם בני העם היהודי, כולל תומכים נלהבים בישראל, דוגמת ליאונרד ברנשטיין ואייזיק סטרן.

"אנחנו אומה מוסיקלית, פשוט ככה, ואפשר לראות זאת כבר במקרים רבים בתנ"ך. לטעמי, השאלה המעניינת והמורכבת היא אחרת - מדוע היו ויש כל כך הרבה מבצעים יהודים גדולים במוסיקה קלאסית בעוד יש יחסית מעט מאוד מלחינים יהודים? אני לא יודע אם יש לי תשובה מדויקת, אבל יש לי רעיון: לפי היהדות, היהודים נבחרו על ידי אלוהים כדי לבצע את רצונו. אולי בטבע שלנו אנחנו יותר מבצעים מאשר יוצרים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully