שלום לך גברתי שרת הבריאות. הנה סיפור, קצת ארוך, אבל שווה קריאה: לאימא שלי, יקית חביבה בת 88 המתגוררת באילת, יש בעיות שמיעה. טוב, למי אין בגיל הזה. קופת החולים שלחה אותה לקבלת שירות רפואי בבאר שבע או בתל אביב. שתיסע לה עם ההליכון והמטפלת ארבע שעות באוטובוס, תיקח מונית למשרד, כדי שיסובבו שם בחצי שנייה את הכפתור במכשיר, תעמוד בתור לאוטובוס נוסף ותיסע עוד ארבע שעות חזרה הביתה - וחוזר חלילה, לפחות שלוש פעמים נוספות.
אז קצת התעצבנתי, כתבתי מכתבים למי שצריך, והקופה נאותה לפתוח שירות באילת - לשמחתם של אמי ושאר קשישי אילת, שבטח מונים כמה אלפים.
היות שאמי גם סובלת מכאבי תופת של דלקות פרקים, נקבע לה (לפני חודשים מספר) תור לרופא המטולוג לאוגוסט 2014 (!), כי אין רופא המטולוג באילת. קופת החולים מאמינה שאין ספק שהיא תאריך ימים ותגיע לפגישה עם הרופא. כמובן שלאחר לחץ (לא מתון) הקופה שלחה רופא לאילת, ואמי טופלה. עכשיו היא ישנה בלילה בלי התרופות שקיבלה להרגעת הכאב, ויכולה להחזיק את כוס התה וללחוץ על מקלדת המחשב ולהרגיש שהחיים שוב יפים.
במקום טלאים, טיפול שורש
אז הצרות נגמרו? לא ממש. הפיזיותרפיסט מטעם הקופה סירב להגיע לביתה של אמי, לאחר שנפלה וסדקה את עצם הירך - למרות נוהל משרד הבריאות המחייב אותו להגיע בתוך שלושה ימי עבודה. הסיבה? הוא טען שממילא היא לא תוכל ללכת לעולם, ואין מספיק פיזיותרפיסטים באילת לטפל בכל הבקשות לשיקום.
לאחר שירדתי דרומה ועוררתי מהומה - ולא נעים לי להודות שגם הזכרתי כמה שמות של בכירים במשרד הבריאות שאמרתי שאני מכירה אישית - היא טופלה מיד, ואחרי יום החלה ללכת. לא מסלול של מיטיבי לכת, אבל מספיק כדי להגיע לשירותים ולמטבח באופן עצמאי (שזה די הרבה בגיל הזה, תאמיני לי).
למה אני מספרת לך את כל הסיפור הזה? כי כמו אימא שלי, יש עוד עשרות אלפים קשישים בכל הארץ, במיוחד בפריפרייה, שאינם מקבלים את הטיפול המגיע להם על פי כל אמות המוסר, האנושיות והחוק. מדובר בקשישים שהבת שלהם אינה מכירה את רזי המערכת, והם נותרים כואבים, סובלים, חסרי אונים בביתם. חלקם אולי לא יזכו להגיע לתור של הרופא - כי כפי שכולנו יודעים, המדינה, בניצוחו של משרד האוצר, שוחקת את מערכת הבריאות ומביאה אותה בביטחה להתרסקות. במאבק בין האוצר לקופות החולים נשחקים לא רק תקציבי הקופות, אלא גם אימא שלי ומליוני אזרחים בישראל.
וכאן אני פונה אלייך, גברתי השרה. אני בטוחה שכל כוונותיך טובות לחלוטין, ואת מנסה לעשות כמיטב יכולתך להבריא את המערכת החולה. לפי דברים שאמרת לא מזמן בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, את מבינה שזה קורה במשמרת שלך, אך את אומרת שוב ושוב: "בואו לא נהיה נאיביים, לא נקבל את התקציב החסר". כאילו אין עודפי תקציב עצומים בקופת המדינה. כאילו לא ברור שהם יגיעו למשרדים אחרים עבור צרכים אחרים. תפקידך כשרת הבריאות הוא לפעול בכל הכוח כדי לקבל את התקציב הדרוש למערכת הבריאות, ולא לראות את צורכי המדינה כולה. עזבי את החינוך, התחבורה והביטחון. נושאים אלו אינם מעניינייך. שרי המשרדים הללו יודעים לעשות את העבודה שלהם. הם לא פועלים למען בריאות תושבי המדינה. הם גם לא צריכים.
תפקידך, השרה גרמן, הוא לעמוד בראש חוצות ולדרוש את התקציבים הנדרשים לקופות החולים ולמשרד הבריאות ולמנוע את קריסת המערכת המפוארת הזאת. אם כך תעשי, תהיי השרה הראשונה, זה שנים לא מעטות, שלא עשתה קומבינה עם האוצר אלא הצילה את מערכת הבריאות; שלא הטליאה טלאי על טלאי אלא פעלה לטיפול שורש אמיתי ועמוק; שלא חיפשה בגוגל פתרון זמני לבעיה אקוטית, אלא בנתה תשתית אמיתית לאורך זמן. ועל זה יוקירו לך הוקרה אמיתית אימא שלי וכל תושבי מדינת ישראל.
פנינה רוזנצוויג היא מנכ"ל עמותת "נאמן-נפגעי שבץ מוחי"
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il