רן בן שמעון נכשל בהפועל ת"א, נכון לעכשיו. על כך אין ויכוח. הבעיה היא שה"נכון לעכשיו" הזה הוא בעצם נכון לכל העונה, ואף עשוי לגרור השלכות כבדות לשנים הבאות, כספיות ומקצועיות.
פער של 19 נקודות מהמקום הראשון וחמישה ניצחונות מתוך 19 משחקים בכל המסגרות הם מאזן עלוב במיוחד עבור קבוצה שמחזיקה בתקציב השלישי בליגה, שהחתימה מאמן ממש עם סיום העונה הקודמת, שאיפשרה לו להחתים את הזרים שביקש, הרכש הישראלי שרצה, מאמן הכושר שלו ואף להיות מעורב במינויים שונים במחלקת הנוער. אבל למרות כל זאת, בן שמעון חייב להישאר בהפועל לפחות עד סיום העונה, פשוט כי זה הדבר היחיד שלא ניסו במועדון בשנה וחצי האחרונות.
כישלון טוטאלי
קצת יציבות, שקט, שיגרה, אפילו אפרוריות. רק בלי כותרות, בכירים עלומים שמצוטטים מכל כיוון ודיבורים על מהפכה.
בקיץ שלפני שנה וחצי נכנס המועדון לתקופת מעבר, שעדיין לא הסתיימה. את הפצעים של נזקי טביב עדיין מלקקים, אבל זה כבר לא תירוץ. בחודשים הראשונים בניהול החדש קנו שחקנים לפי קילו וקינחו בעיסקת הענק של גילי ורמוט. בינואר אשתקד המשיכו להביא שחקנים בינוניים בסיטונות, ושוב קינחו בעיסקת ענק, הפעם עם אלמוג כהן. בקיץ האחרון הגיעו 13 שחקנים חדשים, ולבוננזה הנוכחית קראו איתי שכטר.
ארבעה מאמנים אימנו את הפועל בתקופה הזו. מספר דו?ספרתי של אנשים דיברו ומדברים בשם המועדון, ועוד רבים קשורים לקבלת ההחלטות.
והכישלון טוטאלי. כך זה לא יכול להימשך. הסיפור בהפועל הוא לא רק כסף, ממש לא. המכירה של איגיבור וההופעה באירופה בעונה שעברה היו אמורות לכסות גם את העונה הנוכחית ולתרום לסיכויי המכירה של המועדון עם פחות גירעונות והלוואות, אבל רק אם ההתנהלות היתה שפויה, לא היסטרית, עם מעט חשיבה לטווח ארוך, ללא המרדף המיותר אחרי הארנק הלא נגמר של קרויף ואנגלידיס. בן שמעון, למרות הכל, הוא לפחות ניסיון של חשיבה לטווח ארוך.
המועדון, כקהילה, כבר הפיק לקחים מטעויות העבר, אפשר לראות זאת בכל שבוע בקבוצת הכדורסל. אז נכון, זה לא אותו דבר, לא כלכלית, ולא ברמת הציפיות והיריבות. אבל יש מי שיעשה את ההתאמות הדרושות. קהל יצירתי, לא?